ארי שביט | כל פלסטין
יצא המרצע מן השק: פלסטין, כל פלסטין. כשהוא ניצב לפני מאה אלף אנשים במרכז עזה הצהיר השבוע איסמעיל הנייה מה היעד של תנועת החמאס. ראש הממשלה המתון של הפלג המתון של התנועה הדתית הפלסטינית הודיע בפומבי לאיזה פתרון של שלום ממשלתו חותרת.
לא שחרור מלא של רצועת עזה הוא הפתרון הסופי. לא מדינה פלסטינית היא הפתרון. הפתרון הסופי הוא שחרור כל פלסטין.
הנייה לא אמר זאת במפורש, אך דבריו ברורים. החמאס תובע את רמלה ולוד, חיפה ויפו, אבו כביר ושייח מוניס. הוא תובע גם את האדמה שעליה המאמר הזה נכתב וגם את האדמה שעליה המאמר הזה מודפס. גם את הקרקע שעליה ניצבת מערכת "הארץ" וגם את הקרקע שעליה עומד בית הדפוס של "הארץ". הארץ, כל הארץ. פלסטין השלמה.
בשנים האחרונות הבטיחו לנו לא מעט מומחים, שהחמאס לא ממש מתכוון. החמאס רק משחק אותה קשוח, אבל כוונותיו נאצלות: הודנה, קו ירוק, דו קיום. לחיות ולתת לחיות. ואולם שום מסר שהעביר בכיר חמאס כלשהו לדיפלומט כלשהו בחדר סגור אינו שווה ערך למסר שהעביר הנייה להמונים. קובעת רק האמירה הישירה והגלויה שהשמיע המנהיג הפלסטיני באוזני בני עמו. פלסטין, כל פלסטין. כל פיסת אדמה ישראלית שעליה חיים כל אזרח ישראלי וכל אזרחית ישראלית. ביתו, ביתך, ביתנו. הקרקע אשר תחת רגלינו.
לכאורה, כנגד החמאס עומד מחמוד עבאס (אבו מאזן). שלשום אמר עבאס לכתב "הארץ" אבי יששכרוף, כי אפשר להגיע להסכם בתוך חצי שנה. בעיה קטנה: דברים דומים נאמרו לנו כשגובש הסכם ביילין-אבו מאזן ב-1995. דברים דומים אמרו לנו ערב קמפ-דייוויד 2000. דברים דומים הובטחו לנו כשנחתמה יוזמת ז'נווה ב-2003. דברים דומים הובטחו לנו כשישראל הלכה לאנאפוליס ב-2007.
ואולם בכל פעם שמנהיג ישראלי עשה את כברת הדרך הנוספת לעבר עבאס, עבאס חמק. עד היום לא השיב עבאס בחיוב על הצעת מאה האחוזים שהניח על שולחנו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לפני 15 חודש.
אפשר להבין מדוע עבאס חושד בבנימין נתניהו ובאביגדור ליברמן. אי אפשר להבין מדוע שב עבאס וחמק מאהוד ברק, אולמרט ויוסי ביילין. מדוע מנהיג-השלום הפלסטיני לא חתם מעולם על טיוטת שלום ולא הציע פשרת שלום.
בני בגין טוען, שהסיבה לכך היא, שהפתח בדרכו שלו גם הוא תנועה של כל פלסטין. אחרים טוענים, שהסיבה לכך היא, שבהיות עבאס פליט בן צפת הוא לעולם לא יוותר על זכות השיבה. יש הטוענים שעבאס רוצה אך אינו יכול, ויש המאמינים שהוא יכול אך אינו רוצה.
כך או כך, מחמוד עבאס מתעתע. זה 21 שנה הוא מדבר על שתי מדינות בלי להיות מוכן לשלם את המחיר הפלסטיני הנדרש כדי לממש את פתרון שתי המדינות.
האמת היא קשה. הכיבוש מכלה את ישראל. מקעקע את יסודותיה המוסריים, הדמוקרטיים והמדיניים. ואולם החמאס מזה והפתח מזה מקשים מאוד על סיום הכיבוש. כאשר החמאס שולט ברצועת עזה, מתחמש עד צוואר ונהנה מתמיכה של כשליש מהפלסטינים - יש לו זכות וטו על כל התקדמות מדינית. כאשר הפתח אינו מוכן להכיר במדינת הלאום היהודית ואינו מסכים לכך שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת - אין סיכוי להסכם שלום.
הנייה בדרכו ועבאס בדרכו דוחקים את ישראל למלכודת. רק תמים יאמין, שמשא ומתן נוסף על הסכם קבע יחלץ את ישראל מהמלכודת. ואולם החלופה להסכם קבע אינה המשך הסטטוס קוו. החלופה היא יוזמה ישראלית. התוכנית של שאול מופז היא אפשרות אחת, התנתקות 2 היא אפשרות אחרת.
כך או כך, על ישראל להתמודד בעצמה עם האיום הקיומי של הכיבוש. הזמן אוזל, הכתובת כתובה על הקיר. פלסטין, כתוב על הקיר, כל פלסטין.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1135650.html