הגולאג יכול לחכות: אין בשורה מקופנהאגן/ אורי רדלר  

אפשר להיאנח לרווחה: וועידת האסון בקופנהגן הסתיימה בלא כלום. עשרות מליוני עניים בעולם השלישי ניצלו לפי שעה ממוות על מזבח הסוציאליזם-הירוק. לפי שעה. (כתב: אורי רדלר)

בקור המקפיא של קופנהאגן, שלווה בגל קור כמעט ללא תקדים באירופה, ארצות הברית וקנדה, קפא גם החשק של מדינות העולם השלישי להתאבד. נכון, היה איזה דיבור קטן על הגבלת ההתחממות לשתי מעלות עד 2020 אבל, כידוע, שני הגורמים המרכזיים בעולם למדידת טמפרטורות מצביעים על כך שבעשור האחרון הייתה התחממות אפסית או אפילו ירידה בטמפרטורות.

זו לא המילה האחרונה של הקומוניזם הירוק, כמובן. הרשות להגנת הסביבה של ארצות-הברית הכריזה לפני ימים מספר כי הפחמן הדו-חמצני ושאר גזי החממה (לדוגמה, מתאן ואדי מים) הם סכנה לבריאות הציבור. ההכרזה על מרכיב בסיסי בפוטוסינתיזה של צמחים כסכנה לציבור מעוררת פלצות, אך מצביעה על הנחישות הרבה של הקומוניזם הירוק. ליסה ג'קסון, מינוי של אובמה לראש הרשות, הבהירה בכך כי מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח. ומה שאי אפשר להעביר בחקיקה בסנט ובקונגרס, יועבר באמצעות תקנות 'עוקפות חקיקה'.

זה אינו המקרה הראשון בו הרשות להגנת הסביבה משמשת כלי לקידום תקנות עוקפות חקיקה. המקרה הידוע ביותר בעבר הוא של הדי-די-טי. חומר הריסוס הזה שימש משך עשרות שנים בחקלאות, לחיטוי ולהדברת מחלות כמו טיפוס ומלריה. החומר גם עורר מחאה מתמשכת של ירוקים וחסידי איכות הסביבה, שטענו כי הוא מסרטן וגורם לנזק משתרשר וחמור אצל בעלי חיים. ועדת חקירה מיוחדת של הרשות להגנת הסביבה ערכה חקירה ממושכת בנושא והגיע למסקנה שאין בטענות ממש: בשימוש שפוי וסביר (כלומר, אם לא שתית כוס די-די-טי לארוחת בוקר) החומר לא היה מסרטן ולא גרם שום נזק למערכות חיים אחרות. ראש הרשות לאיכות הסביבה בארצות-הברית צפצף על הקביעה הזו, והכריז כי די-די-טי עלול לסרטן, ואסר על כל השימושים בו.

הירוקים צהלו. בארצות שטופות המלריה, קצת פחות שמחו. עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם השלישי, שהיו יכולים ליהנות ממדביר זול, יעיל ובטוח של מלריה, חלו במחלה הנוראה. מיליונים מתו ממנה בעשרות השנים האחרונות - קרבן לעולה על המזבח הירוק.

כישלון וועידת קופנהאגן הוא קו פרשת המים של התנועה הירוקה. לתנועה שלושה רבדים עיקריים. ברובד החיצון, הרחב ביותר, יש לתנועה אוהדים רבים, תמי לב, המודאגים מ'המצב'. הם לא אוהבים את זיהום האוויר, את הרעש, ושאר הפגעים המלווים את חיי היומיום. הם בטוחים שאפשר לעשות משהו. שצריך לעשות משהו. בשכבה הפנימית יותר יש ירוקים אמיתיים, שענייני הסביבה קרובים מאוד לליבם ויש להם בקיאות בנושא. הם מודאגים מהאסונות שעלולה התחממות מהירה מאוד לחולל. הם רוצים לעצור אותה. הם בטוחים שצריך.

בפנים-בפנים, בליבת התנועה, נמצא הגלעין הקומוניסטי-ירוק: קבוצה לא גדולה, אך נחושה מאוד, ששאיפתה היא לחולל מהפכת אבטיח: ירוקה כלפי חוץ, ואדומה מבפנים. את אנשי הגלעין לא מעניין האקלים ולא מעניינת ההתחממות: מעניין אותם רק חיסול ה'קפיטליזם'. כלומר, צמצום הפליטות. כלומר, חיסול התיעוש והקידמה. כלומר, חיסול חירות האדם. חלק מהם יודעים היטב כי יישום מעשי ומקיף של הסעיפים שעל סדר יומם - לדוגמה, העלאה של מחירי הדלק לשיעור של 30 או 40 שקל לליטר - משמעו מותם של עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם.

זה לא מזיז להם שערה בבית השחי. להפך, רבים מהם מנידים ראשם בהבנה. אכן, אולי כדאי שאוכלוסיית כדור הארץ תצטמצם במיליארד או שניים. בואו לא ניכנס לפרטים. היא 'תצטמצם' איכשהו. העיקר, תהיה ממשלה כלל-עולמית חזקה, עם משטרה כלל עולמית חזקה, שתחלק את משאבי כדור הארץ באופן צודק. כלומר, ממשלה בשליטת האנשים הנכונים.

בברית עמם נמצאים פוליטיקאים. הם מבינים יפה את שפת הכוח. הם גם קצרי ראות. הם משוכנעים שהם יוכלו לשלוט בשור האדום. בקו התפר בין הפוליטיקאים לגלעין הקומוניסטי, נמצאים המתווכים. האבטיחים. אצל אובמה, לדוגמה, האחראית על נושא מדיניות האקלים והאנרגיה היא קרול בראונר, פעילה סוציאליסטית והמנהלת לשעבר של הרשות לאיכות הסביבה. בראונר חולמת על ממשל עולמי ועל צמצום דרמטי בכלכלות המערב. צאר המשרות הירוקות המתפטר של אובמה, ון ג'ונס, חלם דווקא על מהפכה אדומה אלימה. היועץ לענייני מדע של אובמה, ג'ון הולדרן, דגל ב"עיקור בכפיה," כפיית הפלות ויצירת "משטר גלובלי" שיפקח על גודל האוכלוסיה וישלוט בכל משאבי הטבע "כדי להגן על כדור הארץ."