דניאל אברהם : פלסטין טובה ליהודים  

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1903913

הקמה של מדינה פלסטינית נחוצה לישראל אפילו יותר משהיא נחוצה לפלסטינים. בלי מדינה פלסטינית לא תוכל ישראל להמשיך להיות גם יהודית וגם דמוקרטית. אם ישראל לא תגיע בהקדם להסדר של שתי מדינות עם הפלסטינים, המדינה היהודית כפי שאנו מכירים אותה תחדל מלהתקיים. זה יהיה המחדל של כולנו. אני אומר "כולנו" מאחר שכיהודי, שאמנם אינו ישראלי, אין דבר חשוב בעיני יותר מקיומה של ישראל.

פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה מהאוניברסיטה העברית, שהוא סמכות בנושאי הדמוגרפיה הישראלית, קובע, כי כבר עתה אין רוב יהודי בשטח הכולל את ישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה. על פי תחזיותיו, עקב שיעור הילודה, הגבוה בהרבה בקרב הערבים מאשר בקרב היהודים, מגמה זו תהפוך בהדרגה את הרוב הערבי בין הים לירדן למשמעותי יותר ויותר. האם תוכל ישראל להמשיך להתקיים כמדינה יהודית כשהיהודים ייהפכו למיעוט במולדתם?

העליתי סוגיה זו בפני כמה מבכירי הממשלה הנוכחית, ואלה הבטיחוני, שקצב הגידול של האוכלוסייה הערבית אינו מסכן את קיומה של ישראל. בכיר אחד אמר לי, "אין שום ישראלי שפוי שיספח לישראל חלק כלשהו מן האוכלוסייה הפלסטינית שבגדה המערבית, כך שהמספרים והתחזיות הללו מופרכים". דרך החשיבה הזאת מוטעית. כיצד ניתן להניח, שהערבים החיים תחת שלטון ישראל ייהפכו לרוב ויוסיפו, לאורך זמן, לקבל מצב שבו הם חסרי זכות בחירה?

יש ישראלים המתגוננים נוכח אמירה זו וטוענים, כי יחסה של ישראל לערבים טוב בהשוואה ליחס שהם זוכים לו במדינות אחרות וכי הביקורת בעולם בעניין זה אינה הוגנת. טיעון זה אינו רלוונטי. הבעיה האמיתית אינה היחס המקפח של העולם כלפי ישראל, מקומם ככל שיהיה. גם אם תפסיק הקהילה הבינלאומית להטריד את המדינה בעניין שליטתה בפלסטינים, אין בכך כדי לשנות את העובדה הפשוטה, שישראל אינה יכולה לשלוט לעד על ציבור שרובו אינו זוכה למעמד של אזרח והוא מתקומם נגד האי שוויון הכרוך בכך. ככל שיגדל מספר הערבים החיים תחת שלטון ישראלי ויעלה על מספר היהודים, כך יהיה קשה יותר ולבסוף בלתי אפשרי למנוע מהם זכויות אזרח מלאות.

אם ישראל לא תמצא דרך להגיע להסכם עכשיו, יגיע היום שבו מספר הפלסטינים יהיה גדול עד כדי כך, שישראל תיאלץ להתיר להם להצביע. כאשר בכנסת יהיה רוב לערבים, אני סבור שהחוק הראשון שיתקבל ישנה את שמה של המדינה מישראל לפלסטין, השם המשקף את הרקע האתני של מרבית אזרחיה. החוק השני שיתקבל יהיה תמונת ראי של "חוק השבות" הישראלי, אלא שהפעם יהיה זה חוק שיאפשר לצאצאי הפליטים הפלסטינים להתגורר כאן. ישראל כפי שאנו מכירים אותה תחדל מלהתקיים.

אפשר למנוע תסריט זה. הרשות הפלסטינית והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) מעוניינים בהסכם עם ישראל ומבקשים מדינה משלהם לצדה. אני יודע זאת בעקבות יותר מ-50 פגישות שקיימתי עם אבו מאזן. למרות הספקנות של ישראלים רבים אני משוכנע, שקריאת הנשיא הפלסטיני לפתרון של שלום היא אמיתית. סקרי דעת קהל שנערכו בישראל בחודש החולף מאשרים, כמו בסקרים קודמים, שבין 70% ל-80% מהישראלים יתמכו בהסדר שלום הכולל הקמה של מדינה פלסטינית מפורזת, שגבולותיה מתבססים על קווי 1967 בחילופי שטחים שווים בגודלם.

הפליטים הפלסטינים ייושבו במדינה הפלסטינית ולא בישראל. חילופי השטחים יאפשרו לספח את גושי ההתנחלות הגדולים - ביתם של מרבית הישראלים החיים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, וכך יצורפו אל מסגרת הגבול החדשה והמוכרת על ידי העולם בלי שייאלצו להתפנות מבתיהם.

מספר הפלסטינים המאמינים בפתרון של שתי מדינות הולך ופוחת. אם ישראל לא תפעל להקמת מדינה פלסטינית עכשיו, במהרה יפסיקו הפלסטינים לדרוש זאת. הם יעדיפו להישאר חסרי מדינה ולהמתין שמספרם יגדל. בתסריט הזה, המדינה היהודית לא תחדל מלהתקיים. היא תוכרע בלי שתיירה ולו ירייה אחת.

מאז השואה רצינו, אנו היהודים, ולא כל שכן הישראלים, להאמין, שקיומנו תלוי לחלוטין רק בנו. זכורה היטב האמירה של דוד בן גוריון: "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". אכן, ישראל מוכרחה כמובן להמשיך להיות המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, חזקה צבאית מכל שכנותיה, אך אין די בכך. ישראל זקוקה לדבר נוסף, היא זקוקה למדינה פלסטינית לצדה. אם אנו היהודים איננו מבינים זאת ואיננו פועלים עכשיו על סמך הבנה זו, אולי העם היהודי יוסיף להתקיים, אך המדינה היהודית לא תשרוד.