להתבונן במעשי הימין ולהוריק מקנאה; לראות את דרך פעולתו וללמוד. 400 התיקים הפליליים שנפתחו נגד מתנגדי ההתנתקות, יוצקי השמן והחומצה, שופכי האשפה ומיידי האבנים על שוטרים וחיילים, נסגרו בשבוע שעבר ורישומם הפלילי נמחק. 51 ח"כים בעד, תשעה נגד, זו המפה האמיתית של הפוליטיקה (והחברה) בישראל. רק כ-7% מחברי הבית חשבו שמדובר בהחלטה נפסדת ומסוכנת, כל השאר הסכימו, לא טרחו להצביע או לא התעניינו. איש גם לא חשב להחיל באותה הזדמנות דין דומה על 800 המפגינים נגד מבצע "עופרת יצוקה" שנעצרו והואשמו, אולי כי הם ערבים, וגם לא על עשרות עצורי ההפגנות בשכונת שייח ג'ראח - אולי כי הם שמאלנים. מפגיני השמאל מעולם לא נקטו אלימות דומה לזו של המתנחלים, אבל איש לא חושב לחון אותם. אפילו לא מראית עין של שוויון בפני החוק, אפילו לא חזות של צדק לכל - בכך אין כל צורך במקום שבו פסה הבושה הציבורית.
ההחלטה השערורייתית הזאת לא נולדה יש מאין. היא תוצאה של מסע לחצים ושדלנות, כוחנות וסחטנות, הנושא פרי. מעכשיו יידעו המתנחלים ותדע החברה הישראלית שמותר להם להשתולל כאוות נפשם: אפילו אם מישהו יעז להאשימם - יקום אחר שיידע לחלצם מכל צרה ועונש. מפגיני השמאל, לעומתם, מיותמים. אין להם תמיכה ציבורית ופרלמנטרית. המפגינים נגד ההתנתקות והפוגרומיסטים בכפרים הפלסטיניים יודעים שיינקו, בעוד שמפגיני השמאל מופקרים לגורלם.
מעכשיו יידע השמאל שכל עוד הוא ממשיך בתנומת החורף (והקיץ) שלו, מפגיניו יושלכו לכלא ואיש לא יחלצם משם. מעכשיו תדע ישראל שמערכת החוק שלה מפלה בין ימין לשמאל, ימין חזק, כוחני ואלים, ושמאל השקוע בתרדמת. ככה זה כששיירי השמאל עסוקים בשכר הסופרים, בזכויות בעלי החיים, בהתארגנויות עקרות נגד אהוד ברק, בפטור מארנונה לבתי כנסת ובחופשת לידה לגברים. אפילו לשייח ג'ראח אין לח"כים ממרצ פנאי. ככה זה כשהשמאל הממוסד והציוני מת.
בחברה הישראלית יש מזמן רק קבוצה ערנית ומשמעותית אחת. להוציא כמה קבוצות שמאל רדיקליות, אמיצות ונחושות אך קטנות ומודרות, רק המתנחלים ואוהדיהם עוד נאבקים כאן על עניינים שאינם אישיים או כרוכים בכסף. על כך הם ראויים להערכה. החלטת הכנסת לחון את המתנחלים צריכה להיות פעמון יקיצה לשמאל. אם ימשיך בשאננותו, הוא לא רק ימצא את פעיליו האחרונים מושלכים לכלא, אלא גם לא יכיר את המדינה שבה הוא חי. היו החלטות גרועות מההחלטה לחון את מפגיני הימין, אבל לא היתה אחת שחשפה כמוה את פניהם של החוק, הצדק והשוויון החדשים שלנו.
אפשר להמשיך לשתוק לנוכח כל זה. אפשר לראות תצלומים של פורעים-מתנחלים גלויי פנים ב"הארץ" (רק בו לבדו) ביום השואה הבינלאומי, ולא לשאול היכן המשטרה. אפשר לקרוא את תיאורי התקיפות של פלסטינים חפים מפשע ולא לעשות דבר. לא לצאת להגנתם, לא להפגין נגד תוקפיהם. אפשר להמשיך ולהתעלם משנאת הזרים הנושבת מהממסד, מגירוש פעילי שמאל בינלאומיים רק בשל דעותיהם, מגירוש פליטים רק בשל לאומיותם, ולהחתים אנשים על עצומות מגוחכות. אפשר להמשיך לחולל סערה סביב הרכילות על שרה נתניהו ואפילו להזדעזע ללא כל פרופורציה לנוכח נעל שהשליך אדם מר נפש על נשיאת בית המשפט העליון, ולצקצק בלשון ולהשמיע מליצות מופרזות על "הפגיעה החמורה" בשלטון החוק. על הנעל הגסה שהשליכה הכנסת על שלטון החוק כמעט שלא נשמעה מלה.
אפשר להמשיך לשתוק ולדעת ששתיקה פירושה שיתוף פעולה. אבל עד שיתעורר השמאל, יהיה כבר מאוחר; בעצם כבר מאוחר עכשיו. מרצ מתה, העבודה גוססת, קדימה לא קיימת, שלום עכשיו עדיין שוקלת אם להגיש עתירה נגד החנינה, והימין חוגג ומתפרע באין מפריע. לימין שור: צריך להתעורר וללמוד את שיטותיו ואת דרכי המאבק שלו. בחברה הישראלית אין כנראה דרך אחרת
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1146297.html
כג בסיוון ה'תשע"ב (12.6.2012) היום העצוב ביותר שידע רוטר.נט.עזיבתו בטרם עת של הרב ישעיהו רוטר זצ"ל
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
