הרב אמנון יצחק הגיע לראיון ''תמים'' בערוץ 2 אבל נקלע לעימות עם ירון ידען - צפו!  

ביוגרפיה ירון ידען נולד למשפחה חילונית, חמישי מבין שבעה ילדים. בנעוריו עברה משפחתו לראשון לציון, למד בתל אביב. בגיל 17 חזר בתשובה, למד בישיבת אור שמח בירושלים, נישא ונולדו לו שבעה ילדים.

ידען התגורר עם משפחתו ברכסים, ונמנה עם סגל הכולל שם. על תפקידו בכולל ועל סיבת התרחקותו מהדת חלוקות הדעות. הוא מציג את עצמו כמי שהיה ראש כולל, תחילה בטבריה ואחר כך ברכסים‏‏, אך יש חרדים הטוענים שהייתה לו אחריות מצומצמת על עניינים אדמיניסטרטיביים בלבד, וכשביקש להיות ראש כולל נענה בסירוב, ומכאן החלה התרחקותו מהחברה החרדית. ידען לעומתם מציג את התרחקותו מהדת כנובעת מטעות מדעית שמצא בתלמוד. בראיון עמו אמר:

"הטעות הקטנה הזו פתחה אצלי פתח לספקות. הרי אם התלמוד זה דברי אלוהים חיים, איך יכול להיות שיש בו טעות כזו? יש שתי אפשרויות: או שאלוהים טעה, והרי לא ייתכן שאלוהים טועה, או שלא מדובר בדברי אלוהים. עם הזמן, כאשר נחשפתי לעוד ועוד טעויות בתורה ובתלמוד ובגמרא, הבנתי שמדובר בטקסט אנושי לכל דבר, שנכתב על ידי בני אדם, ושאין שום קשר בינו לבין אלוהים"‏‏.

ב-1994 יצא בשאלה עם אשתו וילדיו. כחלק מתהליך זה, גזז ידען את פאותיהם של ילדיו הקטנים. ידען תבע את העיתון "יום השישי" על שפרסם שהוא עשה את המעשה נגד רצונם, אך תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט שקבע כי "תוכן הפרסום אודות 'ליל גזיזת הפיאות' על ידי ידען הוא אמת"‏. על התהליך בכללותו אמר ידען: "זו הייתה תקופה קשה, אבל במבט לאחור, אף אחד לא מצטער. אני מרגיש שהצלתי את עצמי ואת הילדים שלי מחיים של בורות ושיעבוד". בעקבות עזיבת הדת עברו להתגורר בקריית טבעון. כשנתיים לאחר מכן התגרש מאשתו, ולאחר מכן נישא בשנית. לפרנסתו עבד כסוכן ביטוח. הוא השלים את בחינות הבגרות בבית ספר אקסטרני בתל אביב, ולמד באוניברסיטה הפתוחה.

ב-1998 הקים את ארגון "דעת אמת", שאותו תיאר כ"מיסיונרים של ההשכלה והנאורות"‏‏.

פסק דין של בית משפט השלום מביא שלל ציטוטים מדברי ידען על חז"ל: "זו מסקנה שלי ושל הרמב"ם שחז"ל טעו"; "הציבור ישפוט אם אני או רבי עקיבא צודקים"; "במקרה של הלכות הנידה אכן אני סובר שהתורה שלנו היא תורה מפגרת"; "אין זה זלזול בעיני לכתוב שדברי חז"ל הם שטות גמורה ומוחלטת, שאין לה שמץ אחיזה במציאות".

היה חבר במפלגות "שינוי", "מרצ" ו"העבודה"‏‏. בשנת 2003 התמודד ידען על המקום הרביעי ברשימת "שינוי", אך לא נבחר.

בשנת 2007 יצא לאור ספרו "הדת קמה על יוצריה".

בשנת 2008 הקים ידען את מפלגת אור, עמד בראש רשימתה בבחירות לכנסת ה-18, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה וקבלה רק 815 קולות‏.

תביעות בבתי משפטב-18 בספטמבר 2005 הורשע ירון ידען בבית משפט השלום בתל אביב , בעבירה של שידול להסגת גבול בכך שבשנת 2001 שידל שלושה מתנדבים בעמותת "דעת אמת" להיכנס ללא רשות לישיבת חכמי לובלין בבני ברק ולהפיץ בה עלונים אשר אינם רצויים על ידי אנשי המקום. טענתו של ידען, על פיה אנשיו לא הטרידו את תלמידי הישיבה וממשו באופן לגיטימי את חופש הביטוי נדחו, משום שאנשיו של ידען הפיצו את העלונים באופן שלא איפשר לתלמידי הישיבה לבחור אם לקרוא אותם או לא. העלונים הושמו במקומות רבים בישיבה, כולל בין דפי ספרי התפילה והלימוד.

ב-18 בינואר 2006, בעקבות תסקיר של קצינת מבחן, ביטל בית המשפט את ההרשעה בפלילים, אך הטיל על ידען עונש של 150 שעות של שירות לתועלת הציבור.

בשנת 2002 הגישו ידען ועמותת "אמת תורה ומדע בזמנינו" תביעה לפיצויים בסך 500,000 ש"ח נגד השבועון "יום השישי" ונגד כותבים בו, עקב חמש כתבות שפורסמו בשבועון. עילות התביעה היו הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה, ורשלנות. במשפט, שנערך בבית משפט השלום בתל אביב, נדחתה תביעתו של ידען והוא חויב בהוצאות משפט בסך 22,500 ש"ח.

ידען ערער על פסק הדין, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו והטיל עליו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 30,000 ש"ח ‏‏. בפסק הדין נקבע: "ההתבטאויות, הכתבות והפעולות שעשו המערערים יכולות לפגוע ברגשות המשיבים בפרט, והציבור הדתי בכלל, ועל רקע זה יש לראות את ההתבטאויות הנגדיות המביעות את דעתם על כך, גם אם באופן פרובוקטיבי ובוטה".

בית משפט השלום קבע כי הכותבים החרדים צלחו את מבחן האמת, וגם את מבחן הצורך הציבורי בפרסום. בתי המשפט קבעו כי "נוכח התנהגותו המשתלחת והפרובוקטיבית של ידען בקדושי ישראל ובציפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים, הייתה זו חובתם הציבורית, החברתית, הדתית, המוסרית והמקצועית בעיני המשיבים כעיתונאים ובעיני הרב סגל, כרב מוסמך וכדמות הלכתית בקהילתו, להגיב על הפרסומים שנחשבים בעיניהם כפרסומי תועבה משוקצים מבחינה דתית. פרסומים אלה מצד המשיבים היוו תגובה ומענה סבירים נוכח הוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל ונוכח תכיפותם ולשונם הבוטה".

בעקבות תביעה אחרת שהגיש ידען חויב הרב מרדכי נויגרשל לשלם לידען 20,000 ש"ח. פסיקה זו הייתה "על דרך הפשרה" .