הארץ: תחזית משגב - לא בטוח שנתניהו מנצח את הבחירות  

תחזית "משגב לעם" לבחירות הקרובות: גוש הימין-דתיים 62, גוש המרכז-שמאל 58.

חלוקת מנדטים על פי מפלגות

גוש הימין-דתיים:

הליכוד-ביתנו 29 (נוטה ל-30)

הבית היהודי 15

ש"ס 12

יהדות התורה: 6

לא עוברות את אחוז החסימה: עוצמה לישראל, כוח להשפיע (מפלגת אמנון יצחק), הישראלים

סך הכל: 62

גוש המרכז-שמאל:

העבודה 17 (נוטה ל-16)

יש עתיד 14 (נוטה ל-13)

התנועה 9 (נוטה ל-10)

מרצ 6 (נוטה ל-7)

חד"ש 4

רע"ם-תע"ל 4

בל"ד 4

לא עוברות את אחוז החסימה: קדימה, ארץ חדשה, עם שלם בראשות הרב אמסלם, עלה ירוק, הירוקים, דור (הגמלאים), דעם.

סך הכל: 58

וכעת להסברים.

1. שני הנתונים שקובעים בסופו של דבר תוצאות של בחירות צמודות או רב-מפלגתיות הן מומנטום, והתייצבות. שניהם כמובן קשורים קשר הדוק. ההתייצבות, turn out, מתבטאת בכמות האנשים שטרחו לגשת להצביע עבור המחנה הפוליטי שבו הם נוטים לתמוך או השתכנעו לתמוך. ה-turn out, לשם הדוגמה, הוא הסיבה העיקרית לשני הניצחונות של ברק אובמה בבחירות לנשיאות אמריקה. לצד ה-turn out אני מבקש להזכיר את מה שאכנה אלמנט ה-turn off: אי ההתייצבות. גם ההתייצבות וגם האי התייצבות קשורים בסופו של דבר למומנטום.

2. המומנטום הכללי שאני מזהה במחנה הימין-דתיים הוא מומנטום שלילי (ובמקביל מומנטום פנים-גושי חיובי של בנט והבית היהודי). האירוע המכונן של המחנה הזה היה האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו. זה אירוע מעניין כי הייתה לו השפעה בכמה רבדים. השפעה סותרת. בטווח המיידי, הוא הבטיח לכאורה את "ניצחונו" של נתניהו, מכיוון שמיצב אותו בוודאות כמי שיעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר. אבל המחיר הסמוי של האיחוד הזה היה זליגה בלתי פוסקת של מנדטים מהרשימה המאוחדת. זו רשימה ששתי המפלגות שהרכיבו אותה החזיקו בכנסת האחרונה יחד ב-42 מנדטים, ושהוגה וסנדק האיחוד מר ארתור פינקלשטיין חזה לה הישג של 45 מנדטים. בכמה מהסקרים האחרונים היא כבר מגרדת 32 מנדטים, ובתחזית שלי יש הסתברות משמעותית שהיא תרד אל מתחת לקו ה-30.

למה זה קורה? כי יוצאי חבר העמים לא מתלהבים מהאיחוד, ובחלקם אדישים לנתניהו ומאוכזבים מליברמן; יש אינדיקציות על אדישות ובלבול בקהל הזה (במאמר מוסגר: זה קהל יעד קלאסי שמפלגות המרכז-שמאל אפילו לא התחילו לעבוד עליו ברצינות ובשיטתיות, והן יהיו חייבות לעשות זאת בבחירות הבאות). כי ליכודניקים מסורתיים אינם נלהבים מכהונת נתניהו וממצבם הכלכלי. כי הליכוד הזניח את עבודת השטח, וניהל מטה בחירות מסוכסך וקמפיין בחירות רדום ונטול מסרים סוחפים. כי ליברמן לא התנפל על מערכת הבחירות הזו באותה רמת אינטנסיביות ונוכחות שבה נהג כשהנהיג מפלגה עצמאית. כי דור צעיר שלם ועצום של תומכי ימין אידיאולוגי נטש את הליכוד ומצא בית חדש בזרועות הבית היהודי. ההערכה שלי היא שדימום המנדטים הזה יימשך עד ליום הבחירות. לכן אני נותן ברגע האמת לש"ס עוד מנדט של מזרחים-מסורתיים מאוכזבי ליכוד, ולבית היהודי עוד מנדט של ימנים אידיאולוגיים, וגורע עוד מנדט על חשבון מצביעי ליכוד-ביתנו פוטנציאלים שלא יתייצבו להצביע או יצביעו לקדימה וליאיר לפיד. במקביל אני מתלבט מאוד לגבי המנדט הששי של יהדות התורה; גורלו יקום ויפול על המודד (מספר הקולות ששווה מנדט) ועל הסכם העודפים מול ש"ס. להזכירכם – בשתי מערכות הבחירות האחרונות הרשימה זכתה בדיוק לאותו מספר קולות. פעם אחת זה הספיק לששה מנדטים, ופעם שנייה רק לחמישה.

3. הערה חשובה מאוד לגבי הליכוד ביתנו שאיש כמעט אינו מדבר עליה: מדובר באיחוד אד-הוק שנעשה כדרכו של נתניהו מתוך פניקה ולחיצות. למיטב הידוע לי לא נסגר דבר וחצי דבר לגבי תפקוד הרשימה המאוחדת ביום שאחרי הבחירות. המשמעות היא שמייד למחרת הבחירות תתפלג בפועל הרשימה לשתי סיעות נפרדות, קטנות כמובן בהרבה מגודלן המשותף ומונהגות בידי שני מנהיגים נפרדים (שימו לב – אם מדובר אכן ב-29 מנדטים, לנתניהו יהיו בכנסת הבאה 19 ח"כים מטעם הליכוד; אם מדובר ב-32 מנדטים, יהיו לו גם את גילה גמליאל וכרמל שאמה-הכהן, ובסך הכל 21 בלבד!). זכרו את הנקודה הזו היטב – בפוליטיקה הישראלית הכל אפשרי.

4. המומנטום הכללי שאני מזהה בגוש המרכז-שמאל הוא מומנטום חיובי. האירוע המכונן של הגוש הזה היה הכישלון המתמשך והרב שלבי בגיבוש רשימת מרכז-שמאל משותפת, שהגיע לשיאו בליל הסכינים הארוכות שהכינו יחימוביץ' ולפיד ללבני בבית אמו של יאיר לפיד. לכישלון הזה הייתה השפעה הרסנית על האקלים הפוליטי בישראל, ורוב הזמן התנהלה מערכת הבחירות לאורו. אלא שבלי שהרגשנו היה לכישלון הזה גם אפקט חיובי: ריבוי אופציות. אין היום בישראל מצביע מרכז-שמאל אחד שתשמע ממנו את המשפט "אין לי למי להצביע". להפך, במה שהגדרנו כאן כפארודיה על פוליטיקה מפלגתית ועל דמוקרטיה, יש למצביע כזה אינספור אפשרויות. נכון, רבים מאוד עושים זאת בשיטת האלימינציה, או מזדרזים להוסיף קיטורים על איכות הרשימה שבה בכוונתם לבחור, או מקוננים שוב על העדרו של איחוד הכוחות המתבקש. אבל בסופו של דבר, את האדישות והתבוסתנות החליפה בשבוע האחרון רוח לחימה והתגייסות. להערכתי ההתייצבות של מצביעי המרכז-שמאל צפויה להיות גבוהה.

5. יש שני נתונים קריטיים לגבי התוצאה הסופית של המומנטום וההתייצבות הללו. הראשון הוא אחוז ההשתתפות בקרב המצביעים הערבים. אני מקבל אינדיקציות סותרות או מעורבות לגבי השאלה הזו. להערכתי יש כאן שני מנדטים שלמים שעומדים על הכף. בהערכה הנוכחית שלי התווסף מנדט למפלגה ערבית (בל"ד, שבבחירות הקודמות קיבלה 3 ולהערכתי התחזקה מניסיונות הפסילה של חנין זועבי). בכל הסקרים שראיתי סך המנדטים של חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד עומד על 11. לתחושתי הרבה סוקרים עושים לעצמם הנחות רציניות ומקצרים דרכים בבואם לקבוע את הנתון הזה. אני הולך כרגע על 12, וייתכן שעד הבחירות אעדכן את התחזית. זה תלוי באינדיקציות לגבי חד"ש, שבתבונה חתמה על הסכם עודפים עם בל"ד. הקמפיין של חד"ש בקרב מצביעים יהודיים לא הצליח לסחוף, ולהערכתי היא איבדה מצביעים כאלו – לדעם, למרצ, לארץ חדשה. אבל לגבי הקמפיין שלה בקרב מצביעים ערביים אני שומע דברים אחרים.

6. הנתון השני הוא השאלה האם קדימה עוברת את אחוז החסימה. בהערכה שלי התשובה שלילית. בסקרים האחרונים קדימה חוצה על חוט השערה את אחוז החסימה. אני מתקשה לזהות פרופיל של מצביעיה, ומסב את תשומת לבכם לאחוז הלא מחליטים העצום שדיווח שהוא נוטה להצביע למפלגה. להערכתי אחוז ההשתתפות בבחירות עומד להיות גבוה מהצפוי עד לפני שבוע, כלומר גם אחוז החסימה יהיה גבוה ואולי יחצה את רף 70 אלף הקולות. זהו רף גבוה. אני לא רואה את מופז חוצה אותו. כפי שציינתי בסוף השבוע, אני גם לא רואה מפלגות קטנות אחרות בגוש המרכז-שמאל חוצות אותו.

7. בתמונת הראי, בהערכה שלי גוש הימין-דתיים יסבול מאי חצייה של אחוז החסימה של מפלגת עצמה לישראל. המשמעות היא, שוב, שקרוב ל-70 אלף קולות של מצביעי ימין קיצוני יכולים להיזרק לפח. חשוב להזכיר בהקשר הזה שכדי לדעת את התשובות לשאלת קדימה/עצמה לישראל נצטרך לחכות עד למניין סופי לגמרי של הקולות. בליל הבחירות לא נדע זאת בוודאות. קולות הימאים פחות חשובים כאן, אבל קולות החיילים חשובים מאוד – ייתכן בהחלט שלעצמה לישראל יש קהל מצביעים בקב לובשי החאקי (צעירים נוטים לקיצוניות והאחוז של חובשי כיפות בקרב חיילי צה"ל נמצא כמובן בעליה מתמדת).

8. נחזור רגע לשאלת קדימה. לא ברור בכלל מה התוצאה העדיפה כאן לגוש המרכז-שמאל. מדובר אמנם בשניים או שלושה מנדטים שמצד אחד עלולים להיזרק לפח, ומצד שני דווקא כאלו שיאפשרו ליאיר לפיד לחבור אליהם ולדהור לממשלת נתניהו מבלי להוות "עלה תאנה", כדבריו. הקו שיצדיק את החבירה יהיה כמובן קידום "השוויון בנטל" – טיקט נוח גם ללפיד ובטח ובטח שלרשימה המצומקת של מופז ויוחנן פלסנר.

9. לגבי יאיר לפיד ומפלגתו העלומה: מדובר בכל מקרה בהצלחה גדולה. עד כמה גדולה? או, זה כבר קשה לפיצוח. בנתוני הסקרים הגולמיים בולט שיעור הלא מחליטים הגבוה שנוטה לתת את קולו ללפיד אבל אינו משוכנע שכך יעשה. רבים מתלבטים בינו לבין לבני או יחימוביץ', אבל יש גם מתלבטי לפיד שנטו להצביע ליכוד, או קדימה תחת מופז, או ישראל ביתנו, ואפילו מתלבטי לפיד או בנט (בעיקר צעירים). בהערכה הנוכחית של הבלוג הזה יש עתיד זוכה להישג מרשים של 14 מנדטים. זו הערכה שכאמור עוד עשויה להתעדכן.

10. לסיכום בשלב זה: מתקיים מומנטום שלילי בליכוד-ביתנו שמקרין בחלקו גם על המומנטום הכללי של גוש הימין-דתיים. יש מומנטום חיובי מסוים בגוש המרכז-שמאל. נתונים קריטיים: אחוז אי ההתייצבות של מאוכזבי ליכוד ויוצאי חבר העמים, אחוז ההתייצבות של ערביי ישראל, מעבר או אי מעבר של עצמה לישראל וקדימה את אחוז החסימה, כמות הקולות הכוללת שיינתנו למפלגות מרכז-שמאל שלא יעברו את אחוז החסימה. את ההסתברות להפתעה בקרב בין הגושים (תיקו ומעלה לטובת המרכז-שמאל) אני מעריך כנמוכה (20 עד 30 אחוז). נמוכה אבל קיימת. היא תלויה בצירוף של הרבה גורמים שנסקרו כאן במקביל.

משגב מבינתי א'

התאפקתי עד עכשיו אבל איני יכול עוד. אני רוצה לדבר על כרזת הבחירות הבלתי נשכחת של מוטי מורל וקדימה: "אריאל שרון: כשמופז בביטחון אני שקט". ובכן, איך לומר זאת, ראש הממשלה לשעבר די שקט באופן כללי בשנים האחרונות. למעשה הוא השתתק באופן מוחלט בשעה שמופז כיהן כשר ביטחון. טוב שלא שמו בפיו את המשפט "כשמופז בביטחון אני יכול לישון בשקט".

משגב מבינתי ב'

ושוב, המתח אוכל אותי: מה יצביעו ביום שלישי הקרוב שלושת חברי התשיעייה הבטחונית-מדינית, השרים המכהנים אהוד ברק, דן מרידור ובני בגין?

ישראל איום

קבלו את הפרשנות האחרונה משולחנו של הפובליציסט המוביל דרור אידר, בעברו כותב נאומים בתשלום לבנימין נתניהו ומשה יעלון, שהקדיש את טורו היום למתקפה על התקשורת השמאלנית (בעודו כותב זאת בחינמון שמופץ מדי יום ב-325 אלף עותקים במימונו הישיר של איל הימורים ימני קיצוני מאמריקה): "ג'פרי גולדברג מגהק, והתקשורת מצטטת בהרחבה. אובאמה אמר. שמעון פרס אמר. דיסקין אמר. לא השתכנעתם? בוחרים יקרים, שבעי אוסלו וההתנתקות, אתם הנדהמים מול עזות המצח של תקשורתנים ופוליטיקאים לשווק סחורה משומשת ללא תכלית – אין לכם כמעט נציגים בתקשורת האלקטרונית; אתם המתפוצצים בכל ערב מול המונוליתיות הפוליטית הברורה במסווה של חדשות: צאו והצביעו למחנה הנכון. לפנינו שנים לא מעטות של שיקום הרוח הישראלית מרוחה הרעה של אוסלו ושל תעמולת חסידיה".

הנה תוצאות המומנטום השלילי. קוראים לזה פאניקה.

מתוך הארץ :
http://blogs.haaretz.co.il/urimisgav/168/