מעריב ממליץ לבצע בחירה ערכית מוסרית - לבחור בארז  

האם הקהל יעמוד בציפיה ?

שום ויהי ושום מה
בחור טוב, אלירז, אחלה גבר, אבל למי שבאמת מגיע לזכות בגמר "האח הגדול" קוראים ארז דה דרזנר. השאלה היא רק אם אתם מבינים מה זה אומר להיות חירש, ועד כמה אתם רוצים שיהיה גמר מרגש
רועי בהריר | 22/2/2010 17:02 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
באנרגיות חיוביות. ארז דה דרזנר
באנרגיות חיוביות. ארז דה דרזנר צילום: רונן אקרמן
אין דרך עדינה יותר לומר זאת: "האח הגדול", ועמו חלק לא מבוטל מהחברה הישראלית, עומד בפתחה של טרגדיה מוסרית. גשו רגע למראה, הביטו בעצמכם ואמרו בקול רם וברור "אני מודע לכך שניתנת לי הזדמנות נדירה לנחם אדם חירש, ואני בוחר לוותר עליה".

אם זה לא יעורר בכם רגש כלשהו והאינטואיציה שלכם עדיין תגיד "אלירז", אז בסדר, אין מה לעשות, כנראה שאתם באמת אנשים רעים. או שהאינטליגנציה הרגשית שלכם נמוכה מדי, ואתם מתקשים להפנים את העובדה ש"האח הגדול" מציב בפניכם כעת מבחן חשוב, רגיש, או, בשפתו של ארז דה דרזנר, "אכזרי".

אם יש צדק בעולם, ארז יסיים את שהותו בבית האח כמנצח. כן, על אף שאלירז באמת הכי גבר שם. וכן, למרות העובדה שהוא יצא, לפחות מנקודת מבטנו, הרבה יותר חכם וצודק בקונפליקט האחרון בין השניים. אין ספק: גישת ה"שווה בין שווים" של אלירז כלפי ארז אכן אצילית וראויה להרבה יותר הערכה מזו ה"מיוחדת", או האנטגוניסטית, או המתעלמת, שמפגינים שאר דיירי הבית כלפי המתמודד החירש.

ארז אמנם לא תפס את זה ככה והאשים את אלירז בחוסר אינטראקציה עמו, אבל די ברור שלנו, השומעים, אין מקום לבוא אליו בטענות על כך. עד שלא נתנסה בלחיות כחירשים לא תהיה לנו שום דרך לשפוט כישורים חברתיים של לקוי שמיעה.

למעשה, ממקומנו, כלל וכלל לא בטוח שניתן להגדיר את מה שראינו עד כה אצל ארז כ"כישורים חברתיים", אבל עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלאורך שהותו בבית הוא ניסה לבנות לעצמו כמה כאלה. יותר מזה: הוא אפילו הצליח למצוא לעצמו שם איזה חבר מעפן (סער).
צילום מסך
פרוגרם. ארז דה דרזנר צילום מסך

אז נכון, את מרבית כוחו הטלוויזיוני לא צבר ארז על ידי אינטראקציה עם בני הבית, אלא עשה זאת בעזרת מוזרותו הטבעית, שצבעה את המסך בתחילת העונה, ועם הזמן הלכה ונמאסה על ההפקה ועלינו, אבל כל זה לא ממש חשוב כרגע. מה שיותר רלוונטי כעת, רגע לפני הגמר הגדול, הוא שארז לא היה חירש סולידי, שקט ונחבא אל הכלים, שאינו מועמד להדחה מטעמי מצפון. הוא היה, ונשאר, חתיכת דמות. הוא מצחיק, מרגש, משונה ומרתק. דמותו מכילה הרבה יותר חומרי בערה מאשר זו של הבלונדה החמודה והאהבלה אלין או זו של האחלה גבר שבעולם אלירז.

גזעי, אבל מאחוריך. אלירז
גזעי, אבל מאחוריך. אלירז צילום: רונן אקרמן

ברמת הניתוח היבש, ברור מאליו שאלירז שחקן טוב מארז. כן, גם אחרי ש"התקלקל" מעט, כתוצאה מהדחתו הפיקטיבית. בכלל, זה בסדר גמור לאהוב את אלירז. הוא אכן עושה רושם של בנאדם סבבה. אלא שאם הוא באמת כזה, אפשר להניח שגם הוא, בסתר לבו, יהיה מבסוט אם ארז ינצח. בטח כבר שכחתם, אבל אלירז גם היה זה שזיהה את חברתו (היפה והחירשת) של ארז ב"מסדר הזיהוי" שערך לו האח הגדול, מה שהסתיים בסצנה החזקה והמרגשת ביותר בעונה הנוכחית: פגישתם של ארז ומיכל מבעד למחסום הזכוכית. לא יודע מה אתכם, אבל אני הזלתי שם דמעות.

אני יודע שזה לא מה שיהפוך את החיים של ארז לטובים יותר מאלה של אלירז, אלין, סער, פותנה וגואל, אבל אני רוצה שהוא יהיה זה שייקח את המיליון. תקראו לי נאיבי, תקראו לי יפה נפש, תקראו לי אידיוט, אבל אני חושב שאנחנו מחויבים לנצל כל אפשרות שיש לנו כדי להפגין הזדהות ואהבה כלפיו. נכון להיום, אפילו יש לנו אחת כזאת, אבל אתם אנשים רעים, אז בטח תצביעו אלירז. חבל. כל כך חבל. אם לא על ארז, אז בטח על הגמר, שיהיה משעמם בטירוף.

עכשיו, כדי לסגור מעגל, גשו למראה וחזרו על המשפט "אני מודע לכך שניתנת לי הזדמנות נדירה לנחם אדם חירש, ואני בוחר לוותר עליה" - הפעם בצעקה גדולה. כן, שוב ושוב, שכל הרחוב ישמע, למי אכפת. אתם שומעים את עצמכם? לא, באמת, אתם שומעים מה שאתם אומרים? יופי, הרווחתם. ארז לא שומע.