הנחת היסוד הרווחת בישראל היא, שהכל מותר לה. זו מושרשת עמוק בתודעתה, וכל ביקורת, או אפילו ספק, נחשבים לכפירה ולבגידה. מותר לישראל לטוס בשמיה הריבוניים של לבנון (או כל מדינה ערבית אחרת) כאוות נפשה, זה מובן מאליו. מותר לה, כמובן, להפציץ כל אימת שמישהו צופה סכנה. מותר לה לפלוש לכל מקום, מותר לה להתנחל בכל מקום. מותר לה (כמעט) הכל. המותר-הכל התגבש בתודעה הישראלית על בסיס כמה הנחות, חלקן מבוססות ומוצדקות, חלקן לא רלוונטיות וחלקן מופרכות: זיכרון השואה; זכותנו הבלעדית על הארץ; היותנו עם סגולה; הסכנה הקיומית; העולם כולו נגדנו; הערבים כולם רוצים להשמידנו. כך בנתה לעצמה ישראל קוד התנהגות משל עצמה, המתעלם מזה של העולם, שהרי בלאו הכי הוא קם להורגה. לכן היא מרשה לעצמה לנקוט צעדים תוקפניים מבלי לשאול את עצמה שום שאלה, כמו למשל: מה היא היתה עושה לו מטוסים ערביים היו פולשים לתחומה האווירי, ולו לטיסות ביון, שלא לדבר על מה היה קורה אם הם היו מעיזים להפציץ שיירת נשק "שובר שוויון".
שובר שוויון? פרשנים צבאיים מדקלמים את הסיסמה הזאת כאילו אין מדובר בשקר. פירושה האמיתי: הנצחת העליונות הישראלית. טילי נ"מ הגנתיים, שמטרתם למנוע מישראל את הטיסות החצופות והמתגרות בשמי לבנון? אחת דינם. לנו מותר. כל מערכות הנשק, כולל המחרידות ביותר בארסנל, מותרות רק לישראל. לנו מותר כי לנו הכוח, אנחנו החזקים. מוטב שכך, אבל לא לעולם חוסן. הפנקס הערבי פתוח והיד רושמת, גם אם היא מנועה בינתיים מלהגיב. יום נקם ושילם עוד עלול חלילה לבוא.
השאלה היחידה שעולה בשיח הישראלי היא אם זה מצליח עכשיו. עד עכשיו זה הצליח. סוריה, לבנון, עיראק, איראן, סודאן וכמובן הפלסטינים מחו את הרוק, אמרו שהוא גשם והבליגו, כי הם חלשים וישראל חזקה. חברה שסוערת סביב גיוס חרדים אפילו לא מוכנה לנסות להטיל ספק בתועלת שבהפצצות הללו, בפעולות השושו הנועזות מעבר לקווים. הן הצליחו עד כה, אבל האם כולן היו הכרחיות? האם ישראל לא תשלם עליהן יום אחד? אפילו על פי מקורות זרים, ישראל לא עוסקת בכך. די לה שקומץ פוליטיקאים וגנרלים החליט מה טוב בשבילה ולעזאזל עם כל השאלות המטרידות.
מטרידות עוד יותר הן השאלות סביב ההתנחלויות. שוב עומדת ביסוד ההתנהלות הישראלית ההנחה שבהתנחלות, כמו בהפצצה, לה מותר הכל. ועדה של האו"ם, הארגון שבכוח החלטתו קמה מדינת ישראל וזכתה להכרת העולם, פירסמה בסוף השבוע דו"ח חריף נגד מדיניותה. היא קבעה שההתנחלויות עומדות בניגוד לחוק הבינלאומי, או במלים אחרות, שהן פשע מלחמה. ישראל, קבעו מחברות הדו"ח, תהיה חשופה לתביעות בהאג ולסנקציות. אז מה? דובר משרד החוץ כבר הפטיר: דו"ח חד צדדי; פרשן "ישראל היום", ככל פרשני ישראל, כבר השליכו ל"פח הזבל של ההיסטוריה". "לכל בני האדם יש זכויות, רק לא ליהודים", קונן נציג הקוזקים הישראלים הנגזלים, דרור אידר. רק ליהודים אין זכויות? משעשע. רק לישראלים מותר הכל.
גילוי נאות: הופעתי לפני חברות ועדת החקירה הזאת לבקשתן, משפטניות מרשימות ובעלות שם. הוועדה שלהן קמה מטעם אותה מועצה שחיברה את דו"ח גולדסטון, שחילחל כה עמוק בתודעה, עד שצה"ל כבר נהג אחרת ב"עמוד ענן". לא פח זבל, אלא דווקא היסטוריה. גם דו"ח ההתנחלויות הזה עוד יהדהד, לפחות בעולם.
קו ישר אחד עובר בין הצפצוף הבוטה על עמדת העולם בנושא ההתנחלויות וההפצצה העלומה בסוריה, שדווקא התקבלה בשתיקה על ידי העולם. לקו השחצני הזה קוראים: לישראל מותר הכל.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1920676