אנחנו בטח לא פראיירים: השוויון בנטל הוא עירום  

חיים אקשטיין פורסם: 13.02.13, 09:44

חבל שהזוכה הגדול של הבחירות אינו זוכה לכבוד הראוי לו. לא, הגיבור האמיתי של הבחירות הללו אינו יאיר לפיד. ברור שבהשוואה לראשי שאר המפלגות, הוא המנצח הבלתי מעורער, אבל הוא רק נציג מטעמו של המנצח האמיתי. עם פרסום תוצאות המדגמים, מי שהיה צריך לעלות על הבמה, ולנופף בידיו מול קהל מעריצים משולהב – הוא המושג "שוויון בנטל".

צמד המילים הזה עשה מסלול דומה מאוד למסלול של דוברו, יאיר לפיד. גם הוא הגיח רק לא מזמן לפוליטיקה הישראלית. אמנם היו לו כמה גרסאות קודמות, אך הן לא התהדרו בשם המפוצץ "שוויון בנטל", וגם הן לא תפסו יותר מדי מקום בסדר היום הלאומי.

כמו לפיד, גם “שוויון בנטל" זכה לפופולריות בראשית דרכו בעיקר בתקשורת, אך כשלאחרונה ניסה להידחף לכנסת – הפך פתאום מדמות נערצת לאחד הגורמים המשפיעים ביותר במדינה. עליו תיבנה הקואליציה, מסביבו יסתדרו הכיסאות בשולחן הממשלה, לפיו ייקבע מי בפנים ומי בחוץ.

אותו היה צריך לראיין, הוא היה צריך להיות הכתובת לכל השאלות על הרכב הממשלה הבאה, לא הפוליטיקאים שרק עובדים בשבילו. חבל שלא מתייחסים אל "שוויון בנטל" כאל המנצח, כי אם היינו מתייחסים אליו כמו אל כל פוליטיקאי מצליח, עכשיו היינו מתחילים לברר מה פרצופו האמיתי.

לא עניין של חיים ומוות
אז מה באמת עומד מאחורי המונח המבריק הזה: "שוויון בנטל"? ננסה לרגע להתעלם מהניסוח שהופך את ערך השירות בצה"ל לנטל, מציג אותו כנטל היחיד שדורש שוויון, וגם רומז שהחרדים הם היחידים שאינם נושאים בו. נניח שהסיסמה הזאת באמת משקפת את הערך שהיא באה לייצג. מה מסתתר מאחורי האידיאל הנשגב, שכבש את המקום הראשון בסדר העדיפויות שלנו?

ה"שוויון בנטל" איננו עניין של חיים ומוות. בשונה מסוגיות ציבוריות אחרות, שאלת גיוס החרדים רחוקה מלחרוץ גורלות של חיי אדם. צה"ל מתפקד, מגן על המדינה באמצעות הכוחות העומדים לרשותו, ואמנם יש הרבה מקום לשיפור – אבל בחורי ישיבות הם לא אלה שימלאו את כל חסרונותיו.

ה"שוויון בנטל" לא מתמודד גם עם הבעיות החברתיות-כלכליות במדינה; מן הסתם תהיינה לו השלכות על המשק, אבל לא באופן משמעותי. אילו היינו מתמקדים בהכנסת חרדים למעגל העבודה, היה על מה לדבר, אבל לא זה הנושא, אלא השירות הצבאי.

למה אני כן, והוא לא?
גיוס החרדים אינו מתמודד עם הבעיות הקשות והקיומיות של מדינת ישראל, אלא עם בעיה אחרת לגמרי. נראה שמה שעומד מאחורי הצלחת "שוויון בנטל", שהוא גם אחת זה שהביא להצלחה המטאורית של יש עתיד, הוא הרצון הישראלי המוכר: לא להיות פראיירים. כשלעיתים נמאס מהמילים מכובסות, ומפשיטים את השוויון בנטל מבגדיו המפוארים, נשארים רק עם דבר אחד פשוט – תחושה מעצבנת של "אנחנו משרתים בצבא ואחרים לא".

זה מבאס אותנו, וזה כל הסיפור. מרגיז לעשות מילואים כשאתה יודע שאנשים אחרים לא עשו אפילו טירונות. לפעמים זה גובל בשנאה למגזר החרדי, ולפעמים זו סתם תחושת מועקה אנושית ונורמלית. כמו שיעצבן אותי לגלות שרק אני שילמתי לוועד הבית ושאר השכנים לא; כמו שילד מתלונן על המורה שהענישה רק אותו, ולא את כל הכיתה - כך אנחנו מתמרמרים על זה שיש אנשים שלא עושים צבא. זה הכל, אלה קווי היסוד הפוטנציאליים של הממשלה החדשה.

בכיינות ילדותית
בסוריה, שתי אצבעות מהגבול עם ישראל, הבלגן גובר מיום ליום. באיראן יש כור גרעיני שממשיך להתפתח, בלי לשאול אם זה מעניין אותנו. ביהודה ושומרון הפרות הסדר הפלסטיניות התקרבו למימדים של אינתיפאדה. בעזה מחכה לנו מדינת טרור בהתהוות, או אולי לחילופין פרטנר לשלום שכדאי כבר לדבר איתו.

בתי החולים על סף קריסה מרוב עומס, התקציב סובל מגירעון, יוקר המחיה עדיין כאן, הפערים החברתיים טרם נעלמו. אבל כל אלה לא חשובים עכשיו, אפשר לדחוק אותם לשוליים. ההתמודדות מול איראן קיבלה פחות מנדטים ממה שקיוו, סדר היום החברתי לא זכה ליותר מ-15 מנדטים, ההסדר המדיני קיבל רק שישה. ומה עתיד לעמוד בראש מעייניה של ממשלת ישראל? הבכיינות הילדותית של אלה שעושים צבא, בזמן שאחרים לא.

בגדי המלך החדשים
נכון, אפשר לראות בזה גם ערך, מעבר לתחושה הלא נעימה של חוסר ההוגנות. חשוב שכל אזרחי המדינה ישאו בעול באופן שווה. מן הראוי, שכל אזרח מגיל 18 יעזוב הכל ויילחם למען המולדת. אבל גם אם זה לא יהיה כך – לא יקרה שום דבר גורלי. לא יתרחש אסון. המציאות תהיה לא מספיק צודקת לטעמנו, אבל יש עוד הרבה דברים לא צודקים שצריך לטפל בהם.

החשש לצאת פראיירים במקרה הטוב, והבוז לציבור החרדי במקרה הרע, מעבירים אותנו על דעתנו. אם לא ניתן להנהגה שלנו להקדיש את מלוא תשומת הלב לסכנות האמיתיות של ישראל, אנו עלולים – חס ושלום – למצוא את עצמנו פתאום מגוייסים להגן על הבית מפני מלחמה אזורית כוללת, אבל זה לא יהיה אכפת לנו, העיקר שבמלחמה הזאת ישרתו לצדנו גם חרדים.

אולי בעוד כמה ימים תתקיים כבר מסיבת עיתונאים, לרגל הצגת בגדי המלך החדשים, והתופרים המדופלמים יציגו לנו קואליציה שתדאג סוף-סוף לשוויון המקודש בנטל. אבל אף אחד לא יצעק שמדובר באחיזת עיניים, שסדר היום החדש ריק מתוכן משמעותי. אף אחד לא יעיז לחשוף כי המלך הוא עירום, ואולי גרוע מכך – הוא לבוש בבגדים של תינוק בכיין.