הארץ: אנטישמיות נגד חרדים!  

איתמר הנדלמן סמית

''הקב''ה הניח את הציונים לנסות בם את ישראל", כתב האדמו"ר מסאטמר, ר' יואל טייטלבוים. "הם (הציונים) תולים סיבת הצרות באלו השומעים לקול התורה, כדרך האפיקורסים מאז וגו'". הדברים הללו מופיעים בפרק הפתיחה של "ויואל משה". ספרו של ר' יואל טייטלבוים "ויואל משה", הוא כתב האשמה החריף ביותר שנכתב במאה העשרים נגד המדינה והתנועה הציונית. תומס פרידמן ונעם חומסקי יכולים ללמוד דבר או שניים מהרדיקליות של ר' יואל.

אבל גם אם נניח לרגע את העיסוק באידיאולוגיה הקיצונית של "ויואל משה", אי אפשר להתעלם מרוחו הנבואית: כמעט 55 שנה אחרי פרסומו הם (הציונים, הישראלים, המיינסטרים) אכן תולים את הסיבות לכל הצרות והתחלואים של החברה הישראלית בציבור החרדי. דבריו של שר האוצר יאיר לפיד בפתיחת מושב הקיץ של הכנסת, משקפים נאמנה את התודעה הזאת: החרדים הם האשמים במצבה הכלכלי של מדינת ישראל. החרדים השתלטו על המדינה ("מדינת ישראל לא רשומה על שמכם בטאבו"), החרדים רדו במדינה ("המדינה סיימה לקבל מכבודו הוראות. נמאס לנו"). אם שר אוצר במדינה אירופית היה מדבר כך לצירי פרלמנט יהודים, ישראל היתה מנתקת את היחסים הדיפלומטיים עם אותה מדינה.

מתווה הממשלה לגיוס חרדים, כפי שהוצג לפני שבועות אחדים על ידי שר הכלכלה נפתלי בנט, ושעתיד בקרוב להיכנס לתוקף, אולי דוחה בארבע שנים את רוע הגזירה, אבל הפור כבר נפל: החברה הישראלית (החילונית־דתית־לאומית) רוצה לכפות את עצמה על היהדות החרדית. למעשה הכפייה הזה יש היבטים טכניים - שירות בצבא, קיצוץ קצבאות לילדים או לישיבות, חיוב בלימודי ליבה - אך יותר מכל זהו עניין פוליטי־חברתי־תרבותי.

למעשה, החברה הישראלית רוצה לספח אליה בכוח את הציבור החרדי. החברה הישראלית רוצה לאנוס את החרדים להיות "כמו כולם". המיינסטרים הכל־ישראלי לא מוכן להמשיך ולקבל את החרדים כפי שהם. החרדים ''כפי שהם'', הם המייצגים הנאמנים ביותר (אם לא האחרונים) של ''היהודי הישן'' של הגולה. הם נראים אחרת, הם מתלבשים אחרת, הם מדברים אחרת ובעיקר - הם חושבים וחיים אחרת. ישראל, חברה שהשנאה נגד כל מה שזר בה (ערבי, אפריקאי) העבירה אותה על דעתה, לא יכולה לסבול את החרדים ''כפי שהם''.

השימוש במונח גזירה בהקשר של מתווה הממשלה לגיוס החרדים - ולכל עניין הבלע הזה של שוויון בנטל - אינו מקרי. הגיוס הכפוי של ילדי יהודים לצבאות האירופיים במהלך המאה ה–19 מכונה בספרי ההיסטוריה "גזירת הקנטוניסטים", ונחשב מאז לגזירה בדיוק כמו כל תופעה אנטישמית אחרת (תחום המושב, עלילות דם, פוגרומים). הרגע ההיסטורי ההוא יכול ללמד אותנו משהו על הרגע ההיסטורי הנוכחי. הצאר ניקולאי הראשון היה אוטוקרט מיליטריסט ונוצרי אדוק. האוכלוסייה היהודית נתפשה בעיניו כאוכלוסייה בעייתית (גם שם דובר על הכנסת לימודי חול והפסקת שוד כספי ציבור).

הפתרון לבעיה היה פשוט: נגייס אותם בכפייה לצבא ושם, מכורח הנסיבות, הם כבר יפסיקו להיות יהודים. ילדים יהודים בני 12 עד 18, נחטפו ממשפחותיהם וגויסו בכוח לצבא הצארי לתקופה של 25 שנים או יותר. פאותיהם נגזזו, מעילי הקפוטה הוחלפו במדים, ספרי הגמרא הוחלפו ברובים. רבים מהנערים היהודים הללו איבדו בצבא הצאר את דתם, את תרבותם ולעתים אף את חייהם.

החברה הישראלית של 2013 מנסה לעשות לציבור החרדי דבר דומה. בדומה לצאר ניקולאי הראשון, המיינסטרים הישראלי רוצה שהחרדים יהיו "כמו כולם". הציבור החרדי נתפש בעיני המיינסטרים הישראלי כאוכלוסייה בעייתית, ממש מאותן סיבות שבגללן היהודים נחשבו לאוכלוסייה בעייתית ברוסיה הצארית של המאה ה–19. וכשם שמדובר בבעיה דומה, כך גם הפתרון דומה: השירות הצבאי הוא שינתק את החרדים מכור מחצבתם, השירות הצבאי הוא שיעשה אותם "חלק מהעם".

אבל הישראלי הממוצע, בשונה מהצאר הרוסי, לא מכיר שום דת אחרת פרט לדת הצבא. הדת היהודית טובה לישראלי הממוצע כל עוד היא הולכת יד ביד עם דת הצבא. לכן לאף אחד אין בעיה עם המתנחלים. למרות שמדובר בציבור קטן בהרבה מהציבור החרדי, אי אפשר להשוות את סכומי הכסף שמקבלים המתנחלים מקופת המדינה לסכומים שמקבלים המוסדות החרדיים. לישראלי הממוצע אין עם זה שום בעיה. העיקר שילכו לצבא, העיקר שיהיו מהחבר'ה. החרדים לא רוצים להיות חלק מהחבר'ה ולכן דמם מותר.

בקאז'ימייז', הרובע היהודי העתיק של קראקוב, פגשתי חסיד סאטמר צעיר מניו יורק. השיחה בינינו התנהלה ביידיש. החסיד שאל אותי מה דעתי על גיוס החרדים. אמרתי לו. הוא חייך. "אז אתה מסכים אתי," אמר החסיד, "שכבר עדיף לנו שגויים יגזרו עלינו גזירות כאלו מאשר אלו שמכנים את עצמם הבית היהודי, אבל מתנהגים כמו אחרוני הצוררים, לא?"

הכותב הוא סופר ועיתונאי