הדרך לנצח את הטירור היא במישור התגובתי על כל מעשה טירור. התגובה הראשונה עונש קולקטיבי לאוכלוסיה שממנה יצא הטירור. התגובה השנייה סיפוח שטח וישובו ביהודים. שתי הפעולות ביחד יגמרו על הטירור תוך שנה אחת. החדרת יאוש בלב האוכלוסיה הפלשתינית תגרום לכך שיצא מהם החשק לפגע ולחלום שהם יום אחד ירשו את ארץ ישראל ויקימו את פלשתין הגדולה מהים ועד לנהר. מדיניות ממשלות ישראל בעידן אוסלו עושות את ההיפך הגמור. החתירה לשלום תמורת שטחים מפיחה תקוות באוכלוסיה הערבית בארץ ישראל. שלום מתוך כניעה והושטות יד לשלום ומחוות מביאות לתוצאות הפוכות לגמרי. השמאל הישראלי המורכב רובו מתרבות המערב האשכנזית אינה מבין את הלך הרוח הערבי ואת הניואנס למיקוח . גם מדיניות המערב אירופה ואמריקה מפיחות תקווה בלב הפלשתינים. הם מתרגמים את הפעולות לשלום שעושה ממשלת ישראל ואת התמיכה של המערב בכניעה ובתבוסתנות הישראלית כחולשה . לנתניהו הייתה הזדמנות פז להפוך את הקערה על פיה. בפעם הראשונה מזה שנים הימין גבר על השמאל בבחירות מבחינת מספר המנדטים הקולקטיבי ולא השכיל לנצל את הרוב הזה לשינוי מהותי במדיניות מדינת ישראל.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
