ב-20 באפריל 1799, במהלך הטלת המצור על עכו, סבר נפוליאון כי הוא מרוחק מהלך יום מירושלים, וצפה כי עם כיבושה, הוא יכריז על עצמאותה של מדינת היהודים בארץ ישראל. לפיכך, הוא חיבר הצהרה, בהנחה שהוא אכן יוכל להכריז ביום המחרת בירושלים, על הקמתה מחדש של מדינת היהודים. אלא שהאנגלים עצרו בחומות עכו את התקדמותו של נפוליאון, שנאלץ לסגת. הצהרת נפוליאון לא הוכרזה מעולם, והיא נגנזה בארכיונים הצרפתיים.
להלן נוסחה המקורי של ההצהרה:
הכרזה אל האומה היהודית, המטה הכללי ירושלים, ה-2 באפריל 1799, השנה הVII לרפובליקה הצרפתית.
מאת: נפוליאון בונפארטה, המפקד הראשי של הצבאות הצרפתים באפריקה ובאסיה.
אל: היהודים היורשים החוקיים של פלסטינה-
בני ישראל בני אומה ייחודית, אשר במשך אלפי שנים הצליחו הכיבושים והעריצות לגזול מהם את אדמתם, אבל לא את שמם ולא את קיומם הלאומי. האנשים הבוחנים בקפידה וללא משוא פנים את גורל האומות, אפילו אם הם חסרים את היכולת הנבואית של ישראל ושל הנביא יואל, מסיקים את האמת שבדברי הנבואות של הנביאים הגדולים, אשר ערב חורבן ציון, ניבאו כי ילדיו של האל יחזרו למולדתם בשירה וברינה וכי העצב והאנחות ייעלמו לעד.
קומו ברינה, הגולים!
מלחמה זו שאין לה אח ורע בהיסטוריה כולה, נערכה כמלחמת הגנה עצמית על ידי אומה שאויביה ראו באדמותיה המורשות ליהודים, שלל שיש לחלוק אותו. כעת, מתנקמת אומה זו על אלפיים שנות ביזיון. אף על פי שנדמה כאילו התקופה והנסיבות אינן הולמות את ההצהרה ואפילו את עצם הביטוי של דרישותיכם, מלחמה זו שלנו מציעה לכם כיום, בניגוד לכל צפי, את מורשתכם הישראלית. ההשגחה העליונה שלחה אותי לכאן עם צבא צעיר, המודרך על ידי הצדק והמלווה בניצחון. המטה הכללי שלי הוא בירושלים, ובעוד כמה ימים אהיה בדמשק, שקרבתה שוב אינה מהווה סכנה לעיר דוד.
היורשים החוקיים של פלסטיניה!
האומה הצרפתית הגדולה אינה עוסקת במקח וממכר של בני אדם ושל ארצות כדוגמת אלו שמכרו את אבותיכם לכל האומות, והיא אינה קוראת לכם לכבוש את ירושתכם. לא, כל שהיא מבקשת הוא ליטול ממנה את מה שהיא כבר כבשה, וכשהיא תומכת בכם ומותירה לכם להמשיך ולהיות הבעלים על הארץ הזו ולשמור עליה למרות כל היריבים.
קומו!
הוכיחו לעולם כי כל העוצמה של מדכאיכם, לא הצליחה לקטול את אומץ ליבם של צאצאי הגיבורים היהודיים, שהיו מביאים כבוד גם לספרטה ולרומא. הוכיחו כי אלפיים שנות עבודה לא הצליחו לחנוק את האומץ הזה.