בקשו סליחה מהאם השכולה  

פשר האהבה הזו, לא מובן לי
בימי הקנאה-שנאה הללו הלוהטים מת"א וכּוֹוִים לבבות סביבי.
פשר האהבה הזו של המתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות
לאָרֶץ, למולדת, לעמךָ הטוב המבולבל בין
כן ולא ואולי מאיין באתי ולאן אלך
מה בין אמת ושקר ?!
מה פשר האהבה וההקרבה הזו
הצומחים בלבבות האנשים הנפלאים הללו בהרי יהודה ושומרון
הצופים על ת"א תחתם, בעת שהיא מטפחת ביהירות נפוחה
שנאה להרי התנ"ך.
שנאה, כדת מקודשת, דת חלולה-חילונית.
כן, מה פשר ת"א זו, המתרחקת מכל עָם ישראל אל עצמה
נרקסיסטית מתמיד, מסיתה ושונאת לארץ ישראל.
פשר האהבה הזו לא מובן, בימים קשים שכאלה,
מתנחלים אוהבים בראש חץ ציוני שנורה מזמן, מחופי גלות רחוקים
אל ארץ-ישראל וכמו רק הראש נותר ממוקָד ציוּן וציוֹן
והחץ כבר נשָר בדרך.
מתנחלים בראש, נלהבים לתומם ובגבם מזימה חילונית נרקמת
לרָסן, להָסוֹת, להנמיך, לעצור, להחריב ראש וניצוץ ציוני
המאיר שלא ברצונו מראש הר
על שפלה ושיפלות ת"א מנהיגת שמאל תחתיות,
על אובדן ותשישות שנותרו מאחור לשבּוֹת ולָשֶבֶת.
ובין אהבת המתנחלים לעם ולארץ ובין אהבת ת"א לעצמה בלבד
מתנדנד עם שלם בין פסגות ותהומות היותו כאן,
בין השֶבֶט, ממנה מתְּבָּדֶלֶת, ומהם המחבקים, החֶסֶד.

מחשבות אהבה, כבוד, ויִיקר לרס"ן רועי קליין ז"ל ורס"ן אלירז פרץ ז"ל, שנפלו על הגנת הארץ, שניהם תושבי עלי.
כתב: בעז דרומי, מושב אלוני-אבא, עמק יזרעאל.
בכבוד רב,