קבוצות דיון
פוליטיקה ואקטואליה
נושא #17639
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
ציבי
חבר מתאריך 25.10.03
1828 הודעות | שבת קודש כ''ח בתמוז תשע''ג
12:17 06.07.13 |
  
 
|
כל הכבוד לעם המצרי - שעשה את שהגרמנים לא עשו ב 1934
| |
הועבר בתאריך 06.07.13 בשעה 12:28 מפורום חדשות על-ידי גלובל, (גלובל)
חברי ורעי, יוסי גילרמן, כתב מאמר קצר בו הוא מהלל את העם המצרי שהוריד מהשלטון קבוצה שנבחרה באופן דמוקרטי, אך דיכאה את הדמוקרטיה. הוא משווה את מצרים של היום לגרמניה של 1934, שנה לאחר שהיטלר גנב את גרמניה מהדמוקרטיה.
להלן המאמר
הצדעה לעם המיצרי 04.07.2013
לפני שנה כאשר בכיכר תחריר עמדו המיליונים ודרשו מהנשיא מובארק להתפטר זה נראה כמו חגיגת קיץ שתסתיים בשחרור קיטור המונית אל מול מחווה של השלטון.
כשהנשיא המכהן פונה מכיסאו היו שהביטו באי אמון ובחשדנות לעבר ארה"ב מתוך תחושה שאילולי תמיכתה בכוחות המהפכניים, הנשיא היה יושב לבטח על כסאו. ראו באובמה את האשם העיקרי בהפלת המשטר, ייחסו לו את מעשה ברוטוס ואמרו שאובמה "תקע סכין בגב" ידידו הנשיא מובארק שאירח את אובמה בסיורו הראשון כנשיא ארה"ב.
תוצאות הבחירות שהתקיימו במצרים הבליטו חולשה בשיטה הדמוקרטית, כאשר הכוח היחידי שהיה מגובש ונשמע לקריאת מנהיגיו ללכת ולהצביע היו האחים המוסלמים. קבוצה בהחלט לא מבוטלת אך בברור לא קבוצת הרוב במצרים. אך אחד בעולם ובמצרים עצמה לא העז למצמץ בעיניו מחשש שיחמיץ את ההתרחשות ההיסטורית, כאשר בשידור חי, קבוצה דתית קיצונית ביצעה השתלטות שלטונית על מצרים תוך שימוש בכלים דמוקרטיים.
לנשיאות מצרים נבחר ברוב זעום נציג האחים המוסלמים מוחמד מורסי במה שקיבל את הכינוי "חטיפת המהפכה".
התגובה בעולם התחלקה בין האיסלמיסטים הקיצוניים שראו את תחילת חזון המהדי והפיכת העולם כולו למוסלמי. לבין דמוקרטים שציקצקו בלשונם הנידו בראשם ומילמלו שזכותם של המצרים להכתיב בדרך דמוקרטית את דרך חייהם. היו גם כאלה שפניהם חוורו לנוכח ההקצנה הדתית והמגמה שהיא מבשרת.
הנשיא הנבחר מורסי לא השתהה ובימים הראשונים לנשיאותו החל בפעולות שנועדו לבסס את שלטונו ואת שלטונם של האחים המוסלמים והתפיסה האידיאולוגית שלהם. שר ההגנה הוותיק מימי מובארק הגנרל טנטאווי פוטר. ראש המועצה הצבאית ושר המודיעין פוטרו. הנשיא מורסי לא עצר בהם וערך טיהור בצמרת הבטחונית המצרית. במקביל לפיטורין הוא מינה ראש ממשלה שעיקר סגולותיו ואיכויותיו התבטאו בהיותו איש האחים המוסלמים.
מגמת האיסלמיזציה האותורדוקסית בשלטונו של מורסי קיבלה ביטוי נוסף בפיטוריהן של ארבע נשים שכיהנו במשרות בכירות בממשל המצרי כחלק מהכוונה למימוש חוקי השריעה והשבת הנשים למקומן הראוי.
מורסי הוביל מהלך תחת הכותרת "התחיה" במהלכו התכוון לשנות את החוקה במצרים ולהשליט את חוקת השריעה ולבסס את האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית של האחים המוסלמים על מצרים.
בתום שנה למינויו של מורסי לנשיא מצרים, במהלך מדהים שנראה בתחילתו כמהלך סרק, יצאו המוני העם המצרי לכיכרות ודרשו את התפטרותו. התעוררה סכנה של מלחמת אחים בין "האחים המוסלמים" לבין רוב העם המצרי. מלחמה שמלבד אובדן חיי אדם תפער סדק שדרכו יזרמו למצרים גורמים חיצוניים שירצו להגביר את התסיסה ושפיכות הדמים בכדי לשרת אינטרסים זרים למצרים. מלחמת אחים שעלולה להביא לקריסתה של המדינה הערבית הגדולה ביותר, ולמרות הטלטלה, גם היציבה ביותר.
המועצה הצבאית המצרית בראשותו של שר ההגנה (מינויו של מורסי) הגנרל עבד אל-פתאח סיסי הודיעה שהיא מתייצבת לצידו של העם במצרים והדיחה את הנשיא מורסי. עד לעריכת בחירות חדשות, שמועדן ייקבע על ידי הממשלה הזמנית הושבע נשיא בית הדין לחוקה עדלי מנסור לנשיא זמני.
במאמרי מערכת ובמאמרי פרשנות שונים בעיתונות המערבית, ייחסו לעם המצרי חוסר בשלות דמוקרטית. "מהפכת הכיכרות" הם כינו את התגובה של העם המצרי וביטויו לחוסר שביעות רצונו מהשלטון.
במקום אחר נכתב שהעם המצרי עדיין לא מבין דמוקרטיה מהי והוא מפרש אותה כזכותו של העם המצרי לצאת לכיכר ולהחליף את הנשיא בכל פעם שהוא לא יהיה מרוצה ממנו.
הגישה הכללית היתה שהעם המצרי אינו מורגל בדמוקרטיה. הרי עד תחילת שנות החמישים עד ההפיכה הצבאית של גמאל עבד אל נאצר, מצרים היתה מלוכנית, ולכן אין לצפות מעם שכל ההיסטוריה שלו היה משועבד, שידע להפיק את המיטב מהמשטר הדמוקרטי.
דברים דומים כתבו טובי החוקרים על העם הגרמני שבין השנים 1918 – 1933 כאשר בסוף מלחמת העולם הראשונה כפו מעצמות ההסכמה בהסכם "השלום" בורסאי על גרמניה להתנהל כרפובליקה דמוקרטית – "רפובליקת וויימאר".
העם הגרמני (כך נכתב) אינו מורגל במשטר דמוקרטי וייחס חלק מהמצוקות הקשות שהיו מנת חלקו בתקופת הרפובליקה למשטר הדמוקרטי.
הקצנה פוליטית, משבר כלכלי ושכבה אריסטוקרטית שסלדה מערכי הדמוקרטיה האיצו תהליך דמוקרטי של בחירת מנהיג חזק שהבטיח להושיע ולהוציא את גרמניה מהבוץ.
כבר בחודש הראשון לשלטונו של היטלר הוא החל להדק את אחיזתו בגרמניה. הוא פתח בטיהור פוליטי והוציא את המפלגה השניה בגודלה מחוץ לחוק. הטיל צנזורה על אמצעי התקשורת והחל להשליט על גרמניה את עיקרי האידיאולוגיה הנאצית.
לכאורה יש לפנינו שני מקרים בעלי דמיון מסויים - הנהגה שנבחרה בדרך דמוקרטית אשר מיד עם בחירתה פותחת בצעדים לביטול הדמוקרטיה והכלת האידיאולוגיה שלה על כל העם.
ההבדל בין המקרים נובע מתגובת העמים. העם הגרמני קיבל על עצמו את המשטר הדיקטטורי ואימץ את האידיאולוגיה הנאצית כדרך חייו.
העם המצרי, תוך גילויי בגרות לאומית ודעתנות מעוררת קנאה, סרב לאפשר למנהיג לחטוף ולהפוך את מצרים לדיקטטורה איסלמיסטית שרעית, יצא לרחובות ולכיכרות והשיב לעצמו את הדמוקרטיה המצרית.
על כך מגיע לעם המצרי כבוד והערכה מצידן של כל הדמוקרטיות בעולם.
ומכאן גם אפשר להשליך כלפי מהפכת מובארק ולהניח שגם בלי התערבות אובמה, העם המצרי היה מצליח לממש את רצונו לשינוי. כי המורא מפני תגובתם של האחים המוסלמים אינו פחות מהמורא מידו הקשה של מובארק.
ציבי |
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
