אל תזלזלו בלפיד, הוא מסוכן  

ההסתבכויות התכופות של לפיד אינן נובעות, כטענת בן, מחובבנות. הן נובעות מהפער המובנה בין התפישות הכלכליות השמרניות של לפיד לבין נטייתו, שאיפיינה גם את עבודתו העיתונאית, לקלוע לטעם של כולם, כל הזמן. העמעום המכוון של הדעות האלה במהלך מערכת הבחירות הוא המביא אותו עכשיו להתעמת עם ציבור גדול, שאך לפני חודשים ספורים ראה בו, בטעות, את מושיעו.

הגיע הזמן להפנים: בשביל להוביל את מדיניות האוצר של מדינת ישראל לא צריך לדעת לקרוא מספרים. לשם כך יש לגבש מדיניות תקציבית, מרחיבה או מצמצת, לקבל החלטה ממי לקחת יותר מסים, לקבוע סדרי עדיפויות בתוך ההוצאה הציבורית, ולהנחות את פקידי האוצר בהתאם. לשם כך נדרשים רק שכל ישר ותפישת עולם כלכלית־חברתית.

האם באמת קשה כל כך להבין, שהורדת המסים לבעלי חברות ולעשירונים העליונים, היא שהביאה להורדה חדה בתקציבים האזרחיים, ועדיין הותירה את קופת האוצר בגירעון? האם צריך להיות רואה חשבון כדי להבין, שמיסוי עקיף גבוה ומיסוי ישיר נמוך יוצרים מדיניות כלכלית בלתי שוויונית, וכי הוספה של אחוז וחצי למס הכנסה, החל על כו־ל־ם, מכבידה באופן יחסי יותר על העשירונים התחתונים? ואיזו הכשרה מקצועית נדרשת כדי לצפות, שהמשך האפליה בין מיסוי על הון למיסוי על עבודה ירע את מצב השכירים במשק?

אין לטעות בלפיד. יש לו תפישת עולם. אלא שהיא דווקא שמרנית לעילא. מי שפעם אחר פעם ממנה פקידים בעלי השקפת עולם ניאו־ליברלית, מחזיק בתפישת עולם.

מי שמינה לתפקיד מנכ"ל האוצר את יעל אנדורן, שהתמחתה בקדנציה הקודמת שלה בקיצוצים אכזריים בתקציבי ההוצאה האזרחית, ידע מה הוא עושה. בוודאי מי שהתגאה בהעדפת יעקב פרנקל, תלמיד של מילטון פרידמן, לתפקיד הנגיד על כלכלנים כמו אבי בן בסט ועמנואל טרכטנברג.

אין לזלזל בלפיד - כי הזלזול בו הוא הצד השני של הסלחנות כלפיו. אסור להיות סלחן כלפי לפיד מפני שקמפיין הבחירות שניהל היה אחד ממעשי ההונאה הגדולים שנעשו פה בשנים האחרונות. לפיד ידע מה בוחרי המחאה החברתית מצפים ממנו. וכיוון שבתחום המיתוג אין שני לו, כפי שכותב בן, הוא ידע איזה סיסמאות, או קלישאות, להנפיק בעבורם.

לפיד, בניגוד לדימויו, היה עיתונאי ציני, שנהפך לפוליטיקאי ציני. כשיגיע הזמן, קרוב לוודאי כשנה לפני הבחירות הבאות, הוא ינקוט שורת צעדים, שיפזלו שוב אל ציבור הבוחרים, המבקשים לראות פה סדר כלכלי חדש. מובן שאין זה אומר, שהוא ישנה את השקפותיו הכלכליות, ילמד לקרוא מספרים, או יקשיב ליועציו. זה רק אומר, שמי שידע לספק את מה שבוחריו ציפו ממנו, גם כשזה לא עלה בקנה אחד עם אמונותיו, יידע, באותה מידה של כשרון, לעשות את זה פעם נוספת.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2065458