ערכתי לאחרונה בתאריך 15.06.09 בשעה 20:24 בברכה, trifo
עיתונאי "מקור ראשון", אראל סג"ל, שבעבר פרסם טור פופולרי ב"מעריב" מגיש היום את אחת מתוכניות האקטואליה המעניינות ביותר ברדיו. ולמה? כי המראיין הוא פרו ישראלי, ניצי, היודע להקשיב. סג"ל הגיש (ועדיין מגיש) את הגרסא הימנית (הממותנת) של "זהבי עצבני", העיתונאי השמאלני הבוטה הנוטה להרים את קולו ולגעור במאזיניו הימניים ב"רדיו ללא הפסקה". סג"ל מצליח בתוכניתו ב-99 FM ברדיו לשלב בין שיחות קצרות וענייניות עם מאזינים על ענייני דיומא, לבין ראיונות מקצועיים עם פוליטיקאים ומומחים בנושאים אקטואליים. בניגוד לעיתונאים מהימין שברגע שהם מגיעים לתקשורת הכללית הם עוטים עליהם מסיכות ושוכחים את דעותיהם, סג"ל אינו מהסס לראיין מומחים מימין (לצד מומחים משמאל) ולשאול שאלות לא קלות אנשי שמאל. לזכותו של סג"ל ייאמר, כי הוא מקשיב היטב למרואיינים שלו, וחולק עם הקהל את תובנותיו, גם אם לעיתים הן לא חופפות לעמדותיו.
במובן מסוים הוא התשובה הימנית/לאומית אינטליגנטית לכל מגישי האקטואליה האחרים ברדיו דוגמת: רזי ברקאי, ענת דווידוב, ירון דקל, אסתי פרז, דן שילון, והאחרים שדעותיהם השמאלניות זועקות מגרונם. סג"ל התברך גם בתכונה ייחודית למגישים – בלתי אמצעיות. אף שהוא אדם משכיל ומלומד, ההתנשאות היא ממנו והלאה. הראיונות שלו הם בגובה העיניים ועם ערך מוסף מרענן.
סג"ל הצליח ,למשל, לגרום לפרופ' עוז אלמוג, שאינו נמנה על מחנה הימין בישראל, להטיח ביקורת חריפה מאד כנגד עולם האסלאם ויחסו לנשים. מיחס אדיש לגבי נאום נתניהו, חשף אלמוג את עמדתו לגבי חשיבות ההכרה במדינת הלאום היהודית.
בזכות הטבעיות של ההגשה שלו הוא גם מצליח לגרום לקהל מגוון, לרבות אנשי שמאל להתקשר לתוכנית, וכן ערבים ישראליים. זו גם אחת הסיבות שאנשי שמאל דוגמת איתן הבר, אילן גילאון ואחרים עולים אצלו לשידור, וזוכים להישאל שאלות גם מימין. הראיון עימם אינו הופך לתגרת ידיים או צעקות, אלא לראיון אמיתי ולבבי.
בקיצור, למי שנמאס לו מהתקשורת השמאלנית, יש כאן מן שמורת טבע פרו ישראלית ששווה להיכנס אליה בין השעות 10 ל-12 בימים א-ה. חפשו את 99 FM על הסקאלה שלכם.
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=25688&MenuID=681&ThreadID=1014003