מאז ומתמיד, קנו להם דוברי ממשלות ערב ודוברי צבאותיהם, מקום של "כבוד" בהוויה הבידורית הישראלית. אלו הוחזקו על ידינו הישראלים, כבעלי דמיון מזרחי מפותח, אשר להודעותיהם ודיווחיהם, לא הייתה שום זיקה, או אחיזה אף רופפת, במציאות.לשיאם הגיעו הדברים בתחילת מלחמת ששת הימים. עם ישראל כולו היה אז מאזין לתחנת הרדיו הרשמית של ממשלת מצרים בשפה העברית, תחנה ששמה היה "קול הרעם מקהיר". בתחילת המלחמה אכן השידורים מזרי האימה, גרמו לחששות לא מעטים בקרב המאזינים בישראל. רק אחר כך משהחלו להגיע "תוצאות האמת" משדות הקרב, הפך "קול הרעם מקהיר" לחוכא ואיטלולא.
כך למשל שידר "קול הרעם מקהיר, ביומה השני של מלחמת ששת הימים (6.6.67), שידורים שכללו אף שיבושי מילים שהפכו עם הזמן לקאלט של ממש. ציטוט: "כוחותינו מתקדמים בכל החזיות. החיילים המצרים הגיבורים כתשו את מאחזי האויב הציוני והם נלחמים עכשיו בפאתי תל-אביב. הוי הציונים, המוות יבוא לעטוף אתכם בשמלה השחורה."
כנגד זאת, נתפסה באותם ימים הדוברות הצה"לית, כמי שהאמת היא נר לרגליה. באותה מלחמה וכמשקל נגד לשידורי "קול הרעם מקהיר", גויס למשימת הדובר והמסביר הלאומי, האלוף......
http://www.daaton.co.il/Article.aspx?id=228
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
