האדמו''ר שלא שוכח  

בשונה מהאדמו"רים האחרים הרב מנחם מנדל טאוב נטול זקן מלא בפניו - עדות לזוועות שעבר בגטו • זה עשרות שנים הוא מקדיש את חייו להנצחת השואה במגזר החרדי
יהודה שלזינגר
פניו של האדמו"ר הקשיש מספרות
את הסיפור. סיפור על זוועות השואה על ניסים ואמונה ועל מפעל חיים של יותר מ50-שנה. האדמו"ר מקאליב הרב מנחם מנדל טאוב הוא אחד האדמו"רים הידועים במגזר החרדי אך גם השונה בהם וההבדל הבולט הוא דווקא זה החיצוני. הרב להבדיל משאר האדמו"רים נטול זקן מלא בפניו עדות לזוועות שעבר בתקופת השואה.
עד היום איש לא יודע לומר בוודאות מה הסיבה לכך ובמשך השנים עלו מספר גרסאות אפשרויות - לפי אחת מהן קצין גרמני משך בחוזקה בזקנו של הרב וקרע אותו בברוטאליות מה שמונע אפילו עד היום את צמיחתו המחודשת. לפי גרסה אחרת רווחת יותר בקרב מקורביו של הרב הידוע הגרמנים ביצעו בו ניסויים כימיים המונעים את צמיחת זקנו.
האדמו"ר מקאליב הוא הנצר האחרון של חסידות קאליב. אביו נפטר זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וששת אחיו נספו בשואה. בתום השואה עבר הרב לשבדיה שם פגש את רעייתו גם היא ניצולת שואה והם עברו לארה"ב. כמה שנים לאחר מכן הם עלו לישראל שם הקים הרב את מוסדות קאליב. את עיקר יומו ועיסוקיו מקדיש הרב לפרויקט חייו - הנצחת השואה במגזר החרדי. הוא כתב אנציקלופדיה לתיעוד ולהנצחת השואה בכל מוסדותיו מלמדים ומוזכרים אירועי השואה ובשנים האחרונות הוא שוקד במרץ על הקמת מוזיאון שואה מיוחד למגזר החרדי. אנשיו של האדמו"ר מסבירים כי לציבור החרדי יש בעיה להגיע ליד ושם שכן במקום תמונות רבות שלא מתאימות לציבור החרדי וכי קיים צורך אמיתי במקום שבו הציבור החרדי יוכל לבוא ללמוד לראות ולהנציח את השואה.
מוזיאון שמתאים למגזר
במוזיאון שייקרא "מוזיאון אני מאמין" יהיו תמונות ותצלומים מימי השואה אך בעיקר תכנים המתאימים למגזר החרדי - כמו חדר תולדות על גדולי ישראל שיקבץ תמונות וסיפורים על רבנים ואדמו"רים לפני השואה ובמהלכה; חדר שיכלול תמונות וסיפורים על מסירות נפש של יהודים עבור קיום מצוות אשר יכלול אביזרים אותנטיים מתקופת השואה כמו תפילין ישנות וספרי קודש; ועמדת הנצחה שבה יתקיימו מנהגי האבלות הדתיים של הדלקת נרות ולימוד משניות לזכר הנספים.
הרב אינו מתראיין לכלי תקשורת "חילוניים" אך באופן מיוחד לקראת יום שואה הסכים להיפגש לשיחה יוצאת דופן על האירועים שעבר ועל מפעל חייו. בשכונה חרדית בירושלים יושב הרב במוסד הנקרא "מרכז שמע ישראל" וזה לא מקרי. לפרויקט חייו הנצחת השואה קרא הרב "שמע ישראל" על שם ההבטחה שנתן אם יינצל מהתופת. "היינו קבוצה של 20 אנשים בגטו ורשה ורצו לזרוק אותנו אל האש. אמרתי 'ריבונו של עולם תן לי לחיות ואני מבטיח לך שאגיד שמע ישראל עם יהודים חיים."'לפתע נזכר הרב נפתח שער וקצינים התקרבו אל הקבוצה. "הם רצו לקחת אותנו לעבודה ובדרך לא דרך ברחנו משם וכך ניצלנו" הוא מספר.
בקיר שממול עיניו של האדמו"ר ממוסגרת "מגילת היסוד" שליוותה את הקמת המוסדות ובה נכתב: "קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים מבין תלי האפר במדבר הגדול של אושוויץ טרבלינקה וורשה: אתם הנשארים בחיים אל תשכחו אותנו."המגילה חתומה על ידי כל הרבנים הגדולים בישראל. השואה מונצחת גם בסידורי התפילה של מוסדות הרב ואפילו לתפילות בנוסח הקבוע תיקן הרב הוספה ולפיה בסוף התפילה יש להוסיף את הפסוק "שמע ישראל" ואף נכתב בסידור הערה ש"יתפלל במחשבה שששת מיליון הקדושים והטהורים שהלכו על קידוש השם יבקשו רחמים עלינו."
הרב בשנות ה80-לחייו נעזר בזכוכית מגדלת לקריאת הכתוב. מאחורי כיסאו תרופות רבות עדות למצב בריאותו הרופף. "אנחנו בעצמנו מכחישי שואה. אם אנחנו לא זוכרים את השואה מדי יום ולא עושים שום דבר בשביל להזכיר אותה - אז אנחנו מכחישים אותה. צריך להקדיש אפילו דקה אחת ביום לזכר השואה ואני אומר למי שלא יכול למי שעסוק שיגיד רק את הפסוק 'שמע ישראל' ושיחשוב על השואה. שנזכור." האדמו"ר מקאליב. "על הזקן לא מדברים"
בשל האירועים שעבר בחייו ובניגוד לתפיסה החרדית שאינה מקדשת את ישראל חוזר הרב על מסרים ציוניים שלא היו מביישים גם את ותיקי מייבשי הביצות. "צריך לקרב אנשים לארץ ישראל אסור שאנשים יירדו מהארץ" הוא קובע.
הרב שמדבר ארוכות על קירוב לבבות נשאל על הכעס על החרדים שלא עומדים דום בשעת הצפירה. "יש לי גבאי כבר 45 שנה. בכל פעם שהוא שומע צפירה הוא הולך מהר לוקח משנה ולומד לזכר הנספים. זאת הדרך שלנו. הדרך לזכור היא פחות חשובה. יותר חשוב הוא לזכור ולא לשכוח ולא רק פעם בשנה."הרב מדבר בשיטפון ומספר שלל סיפורים ומשלים עד שמגיעים לנושא הזקן. "על זה לא מדברים. זה ביני לבין הקדוש ברוך הוא. הכי חשוב שאנשים יבכו ביום השואה שיזכרו."•