.''ידיעות'' והפרשנים המתהפכים  

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אתמול היתה מופת של צביעות. תחת הכותרת "העכבר הוליד הר" הסביר הפרשן הבכיר של העיתון שהבעיה עם הגמגום של אובאמה היא "ההקרנה של הכימיה בסוריה על תוכנית הגרעין האיראנית". ברנע שואל: "אם נשיא אמריקני לא מסוגל לגייס לגיטימציה בינלאומית ותמיכה מבית לפעולה בסוריה, איך יוכל לעמוד בהבטחותיו בנושא איראן"?
שאלה טובה.

יש רק בעיה אחת קטנה: בשנים האחרונות, עד אתמול, "ידיעות אחרונות" הוא שהטיף לנו שוב ושוב לסמוך על הנשיא האמריקני - אותו אובאמה ממש - ולהשאיר בידיו את הטיפול באיראן. ראש הממשלה נתניהו תואר שם, אצל הנחום־ברנעים, כאיש משיחי שאינו מסוגל לגלות את האחריות הנדרשת ממנו, שהיא להשאיר את הטיפול באיום הקיומי מצד איראן בידי הנשיא האמריקני הכל כך מוכשר ואחראי, ברק אובאמה. "ידיעות אחרונות" מרח כותרות ענק מהצהרות של "האנשים האחראים", הלוא הם ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין ועמיתיהם, שזעקו נגד חוסר האחריות של מי שאינו מעביר את האחריות לאחרים. והכל, רק כדי לקעקע את הטיעון הפשוט, שאין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו.

ועכשיו - אופס: בעצם מתברר שכלל לא בטוח שישראל יכולה לסמוך על ארה"ב של אובאמה. ומתברר גם שכלל לא בטוח שאפשר לסמוך על הכותרות הראשיות שם ב"ידיעות אחרונות", שביום חמישי, 29 באוגוסט, הכריזו על התקיפה הממשמשת ובאה בסוריה באותיות של מלחמת עולם שלישית - "מהלילה: בכל רגע" (נקווה שאיש לא עצר נשימתו אז), ועל הפרשנויות של מר ברנע הנכבד, שביום ראשון, 1 בספטמבר, לאחר נאום הפליק־פלאק לאחור של אובאמה, עדיין התפעל מ"הטון של נאום אובאמה, שהיה חזק - נמרץ, סמכותי, מנהיגותי". אבל אתמול הוא כבר קרא לו "להפסיק לחפור", ואפילו קונן, כאמור: "איך יוכל לעמוד בהבטחותיו בנושא איראן?"

אכן, שאלה ראויה - רק שהתשובות של "ידיעות אחרונות" ושל ברנע, של פרשני העיתון ושל יקירי המערכת, היו כנראה ממש לא נכונות, במשך כל השנים האחרונות, שבהן העדיפו לסמוך על אובאמה - ולתקוף מסיבותיהם שלהם את האיש ששם את האיום האיראני בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל, בנימין נתניהו.

עכשיו רק צריך לשאול: האם הייתם קונים מברנע מכונית משומשת?
והתשובה הנכונה: תלוי באיזה יום.

רדיפת נתניהו האובססיבית מצד "ידיעות אחרונות" רשמה לעצמה אתמול שיא חדש של שפל. 200 איש, דיווח עוד אתמול "ידיעות אחרונות", הגיעו למסיבת יום ההולדת של איש העסקים יורם גלובוס במסעדה בחוף גבעת אולגה. גם נתניהו ורעייתו היו ביניהם. למה זה חשוב? כי למסעדה, טוען העיתון, אין רשיון. וראש הממשלה לא בסדר שלא בדק.

למה, נוני מוזס בודק את רשיון העסק של אולם השמחות שאליו הוזמן להשתתף בחגיגה של מישהו? או שכתבי "ידיעות אחרונות" שהוזעקו לבדוק את השערורייה לא סועדים במסעדה לפני שבדקו את רשיונה? שלושה כתבים גויסו למשימה, והדיווח נפרס על עמוד שלם. אוי ויי, עוד "שערורייה". או במילים נכונות: גול עצמי מרשים של "ידיעות אחרונות" לרשת של עצמו.

אבל זהו חלק מסדר היום של "ידיעות אחרונות", חלק מהשיטה. אחרת איך אפשר להסביר את הידיעה התמוהה, תחת הכותרת "מתחת לאף", שהופיעה גם היא אתמול ב"ידיעות אחרונות", ולפיה מפכ"ל המשטרה, רב־ניצב יוחנן דנינו, לא בסדר, כי גנבו קטנוע ברחוב שבו הוא גר. זה כבר באמת הזוי: השומרים בבית, משתמע מהטון הנוזף של "ידיעות", היו חייבים לאתר גניבת קטנוע איפשהו ברחוב, או עדיף - שהמפכ"ל היה מפטרל ברחוב, עם סכין בין השיניים. זה הרי המינימום שנדרש ממנו.

אבל ייתכן גם הסבר אחר: מפכ"ל המשטרה התראיין לגיליון ערב ראש השנה ב"ישראל היום". ראיון בלעדי. לא ל"ידיעות אחרונות". האם ייתכן שזו דרכו של העיתון של נוני מוזס לבוא חשבון?

ייתכן. כי הרי זה הראש שלהם. לתגמל, ולהעניש. המקל, והגזר.
ככה זה, כשהעיתון שפעם היתה לו מדינה לא מבין שהזמנים השתנו. כבר לא מתרגשים מהאיומים שלו. גם לא מפרשנויות הפליק־פלאק לאחור של נחום ברנע וכמה מעמיתיו שם.
שיפסיקו לחפור.