דע את האויב | השומר החדש : בורות, אלימות ופאשיזם ישן  

הנה כמה דברים שלא יספרו לכם ב'שומר החדש'. עדרי משפחת שפילברמן פולשים כבר שנים לשטחים פרטיים ביישוב הושעיה וביישובים סמוכים תוך גרימת נזקים לגינות ולרכוש. אחרי שקיבל אישור דרמטי להשתחרר מהצבא לטובת עזרה בעסק המשפחתי, נסע פרוייקה לשנה וחצי במקסיקו. אולי לצורך השתלמות מקצועית אצל החונטות המקומיות.
עוד לפני שהיה קיים ארגון, השתלטו נערים הקשורים לארגון על גבעות האלונים הטבעיים האחרונות שנותרו בעמק, גידרו אותן ומנעו גישה חופשית לשטחים השייכים לציבור הרחב.
לאחר מכן נפרצו כבישי עפר בשטח, ובראש הגבעה נחפרו יסודות והושמדו ממצאים ארכיאולוגיים.
בראש הגבעה הוצב קראוון. רוב הזמן הוא ריק. מדי פעם מתאספים בו מעשני סמים למיניהם לחוויה גלילית, לילית.
הגבעה שהיתה פעם שייכת לכולם היא היום שטח מגודר וסגור לחברי מועדון פרטי. היא מוזנחת, מלוכלכת, ובעיקר, גזולה.

מה אתה רוצה מהחיים שלנו מר פרוייקה שפילברמן? מה אנחנו אמורים ללמוד מסיפורי העדרים האלה?
אולי את הלקח העתיק שניסח אותו מגדל בקר קדמוני : יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק.

ברוח הימים האחרונים, אנחנו יודעים שאין דבר קל יותר מלהסית המונים נגד מיעוטים מוחלשים בחברה, ולהאשים אותם בצרות העולם. מציאות יחסי היהודים והערבים בגליל היא שברירית ומורכבת ועל כך יעידו אירועי אוקטובר. ילד יהודי וילד ערבי יכולים לגדול ולחיות כל חייהם בגליל ולהיפגש רק בבית המרקחת, אצל הרופא הערבי בנצרת. האם מה שהמציאות הזאת צריכה היא ארגון בנוסח השומר החדש, שחרט על דגלו תמונת מציאות אלימה והישרדותית?

ובנימה אישית. כשהיינו קטנים והסתובבנו באפניים בשדות, הרבה לפני ששומרים חדשים התחילו להשחית גבעות, אני זוכר שהיינו עוצרים אצל אבו סלאח, הבדואי המקומי, כדי למלא את הבקבוקים במים והמשכנו הביתה. גדלנו על הסיפורים של אלי שטרן על אבו סלאח והרפתקאותיהם ביחד. אז, הסיפורים היו מייגעים, היום אנחנו מתגעגעים. איפה ילדים יגדלו היום על סיפורי מתינות ושכנות שכאלה? לא בעמק יזרעאל. 'השומר החדש' הוא מניפולציה אגרסיבית על המיתולוגיה הרומנטית של ראשית הציונות, אנחנו לא חייבים להשתכנע.

עזוב אותנו בשלום מר 'השומר החדש'. משיח גלילי אחד הספיק לנו.