התייחסות של עמוס גלבוע לפרשת גניבת המסמכים של הארץ  

עמוס גלבוע: יש לי שאלה פשוטה לעיתון "הארץ"
על רקע העמדות שמציג עיתון "הארץ" בפרשה "הביטחונית", שאלה פשוטה לי
לעיתון : מה הייתם עושים לו מזכירתו של עורך "הארץ" הייתה גונבת אלפי
מסמכים הנוגעים לשיקולי העיתון לגבי החומר המתפרסם בעיתון, המתייחסים
לאסטרטגיה בה נוקט העיתון ביחס למשפטים השונים שהוא מנהל, הדנים בסוגיות של שיפור ההכנסות – ומוסרת אותם לגוף מתחרה? האם הייתם פוקדים על כמה מהכתבים שלכם להתייצב כאיש אחד ולהצדיק את המעשה בשם "חופש הציבור לדעת"?

שאלה הפוכה: נניח ששודד כספות בנק היה מעביר לאחד מהעיתונאים שלכם את
שללו הנכבד, ומבקש שיפרסם תחקיר על קלות שוד הכספות– האם הייתם מנהלים
משא ומתן עם הבנק על החזרת השלל ומאפשרים לעיתונאי לברוח ל-חו"ל עם חלק
מהשלל, ועוד להגן עליו?

עיתון "הארץ" מעלה שלל נימוקים על מנת להצדיק הן את מעשה הגניבה של
החיילת והן את העובדה שעיתונאי שלהם מחזיק ברשותו מאות מסמכים מסווגים
גנובים. מבין הנימוקים בולט הנימוק של "זכות הציבור לדעת". וכך כותב
אותו עיתונאי ממקום "גלותו": " אני עיתונאי והמטרה שלי היא לספק לקורא את מרבית ואת מיטב המידע האפשרי". אכן, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הפכו
אצלנו לערך קדוש, מיסטי, תמצית הדמוקרטיה. ואני בא לטעון שבחלקים של
התקשורת שלנו, ובעיקר בעיתון "הארץ", "זכות הציבור לדעת" היא בעירבון
מאוד מוגבל, ונוסחתה היא: "זכות הציבור לדעת רק את מה שאנחנו רוצים שהוא יידע, על פי האג'נדה שלנו".

שתי דוגמאות:

הראשונה: לפני זמן מה פורסם מחקר מקיף ומפורט של תגובה ישראלית , חצי
רשמית, לדו"ח גולדסטון. ציבורים נרחבים בעולם נחשפו לו. הדו"ח מכיל חומר מודיעיני "מולבן" ומאושר עי" הגורמים המוסמכים; לא חומר גנוב! אבל, ראה זה פלא. עיתון "הארץ" לא הזכיר , ולו במילה אחת, שיצא מחקר כזה! כן, זה אותו עיתון שהשחית אלפי מילים במאמרים ודיווחים ומאמרי מערכת על דו"ח גולדסטון ועל פשעי צה"ל במבצע "עופרת יצוקה". אז מה עם קדושת "זכות הציבור לדעת" של קוראי העיתון? אני משער שה-דו"ח, שחשף אחד לאחד את שקרי דו"ח גולדסטון, לא עלה בקנה אחד עם האג'נדה של עיתון "הארץ", אבל,זאת רק השערה ושאלתי הפשוטה לעורך העיתון היא:
מדוע מנעתם מהקוראים שלכם את הזכות לדעת על מחקר התשובה המפורט נגד
דו"ח גולדסטון?

השנייה: עיתון "מעריב" תבע את ה"דה-מרקר" על העתקת כתבות מהמוסף הכלכלי
שלו בסכום של כ- 17 מליון שקל. בעיצומו של המשפט הודיעה החברה המוציאה
לאור את הדה-מרקר (בבעלות "הארץ") על פירוקה מרצון. צעד מדהים ומפתיע זה הניע את "מעריב" לבקש עיקול על נכסי החברה, וזה ניתן במעמד צד אחד. בעלי עיתון "הארץ" ביקשו מבית המשפט להטיל מידית צו איסור פרסום על כך,
והנימוק היה שאם הדבר יִוודע לציבור, יִגרם נזק כלכלי לעיתון. כן, אביר
"זכות הציבור לדעת", אלוף הבקשות לביטול צווי איסור, נוהג ההפך מעשרת
הדיברות שלו ברגע שזה נוגע לכיסו. ומשהוסר צו איסור הפרסום – האם עיתון
"הארץ" זיכה את קוראיו בדיווח על הפרשה? מה פתאום!