חיים רמון היה תמיד חביב התקשורת, ניתן רק לדמיין מה היה קורה לקריירה פוליטית של מישהו אחר לאחר מקרה כמו "פרשת הנשיקה" של רמון, אבל רמון חזר לאחר הרף עין והתמנה לתפקיד בכיר בממשלה. עם פרישתו מהכנסת מלאו העיתונים דברי סיכום מחניפים. "דיבר על התנתקות כבר בימי האינתיפאדה הראשונה, עשה מהפכות בכל מקום אליו הגיע" (הסתדרות וביטוח הבריאות הממלכתי) סימה קדמון במוסף השבת של ידיעות אחרונות למה מותר לעיתונאים לאהוב פוליטיקאים מסויימים. "בעוד שבציבור היחס אליו היה צונן וביקורתי, האו היה חביבם של פוליטיקאים ושל עיתונאים...אין סיבה להתנצל על זה. גם לעיתונאים מותר שתהיה טביעת עין". כלומר טביעת העין של העיתונאים, ולא ההישגים של איש ציבור, קובעת מי יקבל סיקור אוהד ומי לא. שוב העיתונאים מבינים יותר טוב מהציבור מה טוב בשבילו.
http://www.latma.co.il/Latma/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=81&FID=269&IID=1513
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
