אשליית השלום המזוייף מסוכנת כמו מלחמה  

האם שרת המשפטים ציפי לבני הצטרפה אתמול רשמית למקהלת העיתון "ידיעות אחרונות?" לבני החלה גם היא להלך אימים על מדינת ישראל ויכולת שרידותה מול עולם עוין. אפשר לקבל דיכאון כרוני מהנבואות האפוקליפטיות באשר למה שצפוי לנו אם נעמוד על זכותנו לארץ ישראל ולחיים כבני חורין במולדת. אם דוד בן-גוריון היה חושב כמוה, עד היום לא היתה לנו מדינה, ואם אנשי האצ"ל היו מאמצים רוח של תבוסתנות שכזו, האנגלים היו עדיין פה.

ציפי לבני מצהירה שאזרחי ישראל, גם אלה המתגוררים בתל אביב, צפויים לחרמות, לנידויים ולפגיעה כלכלית אנושה, אם הממשלה לא תיכנע לתכתיבים ולרצונות של הפלשתינים ושל האמריקנים. שרת המשפטים טרם הפנימה שאהוד אולמרט כבר אינו ראש הממשלה והנכונות לנסיגות ולקיפול דגלי הלאום התחלפה בעמידה על עקרונות, חזון וסידורי ביטחון לעוד דורות רבים של יהודים. גם בעבר הופנו כלפינו איומים, עמדנו מולם, ואנו עדיין כאן מתעצמים ומתחזקים.

חזרנו לארץ ישראל כדי להיות עם חופשי בארצנו, ולא כדי להקים קהילה גלותית המחשבת את דרכיה על פי גחמותיו של פריץ כזה או אחר. למרות רוח הנכאים של פרשני "ידיעות אחרונות," החזון הציוני מתגשם, ארץ ישראל נבנית, ולא אלמן ישראל. למרות הרושם שכלי תקשורת מנסים ליצור - האזרחים חזקים, נחושים ולמודי ניסיון. הם מבינים יותר טוב מכמה שרים, כולל שרי ביטחון לשעבר, כי כל כניעה או ויתור רק מגדילים את התיאבון, וכי כל הוויתורים שנעשו עד היום לא הובילו להשלמה או לשלום, אלא למערכות צבאיות קשות.

האמריקנים קשובים מאוד לקולות שעולים מישראל. דבריה של השרה לבני רק מעודדים אותם להפעיל לחץ נוסף לזה שהם כבר מפעילים. כל ביטוי של חולשה ישראלית מזמין לחץ נוסף כדי להגיע להישג. הם זקוקים לו כמו אוויר לנשימה, אחרי שהעולם כולו כבר הפנים כי ההסדרים בסוריה ומול איראן חסרי ערך.

משה דיין, בהספדו לרועי רוטברג שנורה בשנת 1956 על ידי צלף ערבי בנחל עוז, בואכה עזה, אמר: "הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב." קולות השלום המזויף העולים מתוכנו עלולים להטעות את הציבור ולהחליש את כושר עמידתו. לא פעם אני תמה כיצד אנשים הנחשבים אינטליגנטיים, טחו עיניהם מראות את המציאות. מזלנו שהנהגת המדינה היום כבר הפנימה כי אשליית שלום מסוכנת כמו מלחמה.