קטטת-שירים בין פעילי ימין ושמאל, דברי עידוד כמו "ורטה הוא אנס ואת בעטת לו בביצים", ו"פרס המדינה היהודית" לתלמידה הגיבורה. ערב בטבעוןרועי צ'יקי-ארד, הארץ.
כמאה תומכים הגיעו למרכז לקשיש בקריית טבעון לאירוע התמיכה בספיר סבח, התלמידה שהתלוננה על המורה לאזרחות אדם ורטה. למקום הגיעו גם כחמישים מפגיני-נגד מהשמאל, שהתנגדו לנוכחות הכהניסטית.
עוד לפני תחילת האירוע, גנב את ההצגה שאול חלפון האגדי שהגיע עם טנדר ענק ועליו פסוקים. "וואו, הוא מחברון. איזה תותח", אמרה פעילת ימין בשם הילה שנתנה לי מדבקה של 'כולנו ספיר סבח'. חלפון נכנס בהילוך איטי, חבוש כיפת ענק אדומה וגלימה אדירה שאליה תפורים סמלי יחידות צה"ל ופסוקים כמו 'מנשרים קלו מאריות גברו' ו'גדוד 890 לתפארת מדינת ישראל'. הוא הסביר לכולם שהוא גיבור ישראל, ואף החזיק תיקיה שקופה שבה כתבות עם תמונות שלו והראה לכל דורש.
אף שלא אהב כל כך את היותי מעיתון "הארץ", נתן לי להציץ בתיקיה. כשהחמאתי לו על לבושו, אמר לי "אתה יודע איך קראו לי? שר צבאות של דוד המלך, כי בצבא הייתי פועל על פי חוקים של דוד המלך, 'לא אשוב עד כלותם'. אם צה"ל היה עושה את זה, לא היו שבע מלחמות, אחת היתה מספיקה. שילמדו מההיסטוריה. דוד המלך לא השאיר אף פלסטיני, אף פלשתי". אחר כך נזף חלפון באדם ורטה: "שלא יגיד שצה"ל לא מוסרי, שלא יעז להגיד. אין צבא כזה בעולם. תראה את האמריקאים אונסים ילדים בוויטנאם. באתי לעודד את הנערה שדיברה כמו שצריך. מורה כזה אסור לו להיות בשום מערכת חינוך, לפחות של העם היהודי". על אף שהגן על צה"ל, נפלטה לחלפון גם קצת ביקורת: "אנחנו מכבדים את הצבא אבל יש לנו טענות לשר הסירחון".
"אל תדבר ככה, זה שר הביטחון של עם ישראל", נזפה בו גברת. אבל לחלפון לא היה אכפת והוא המשיך לקרוא לו "שר הסירחון". אחר כך שאל אותי ואת כתב הטלויזיה, "איזה להקה אתם?".
בחוץ החלו להתקבץ המתנגדים לכנס ההוקרה, חלקם הגיעו מהמרכז וחלקם מקומיים. במקביל, הגיעו עוד אנשים עם חולצות 'כהנא צדק'. "בוא נראה את המורה הזבל שהשתתף בהפגנות ויוה פלסטין", אמר בכעס מישהו בעת שהתקליטן השמיע את השיר 'דינה ברזילי'. כשבשיר תארו "היקף החזה 93" נשמעו מחיאות כפיים והתברר שמיכאל בן ארי נכנס. "הוא מרוויח כאן את הלחם שלו", לחש פעיל ימין קנאי.
אז כנראה התחילו מכות בחוץ, שפספסתי. "השמאלני התחיל דווקא", דיווחו הימנים. "לכו הביתה", צעק פעיל שמאל והמשיך. "זו ילדה שקראה להוציא להורג את המורה שלה. אתם דפוקים בשכל? אני שרתתי בצה"ל".
"איפה הייתם כשבן דוד שלי נהרג בפיגוע?", כעס הימני ושני הבחורים התחילו לצעוק זה על זה. פעיל שמאל אחר הצביע על נער גבעות ואמר "הנה, הוא אמר שצה"ל נאצי". אבל הימנים לא רצו ממש להתעמת, כדי לא להרוס את ההצגה בפנים. "יהודים בפנים, נאצים בחוץ, אני מבקש", אמר גבר שעמד בכניסה.
מפגיני השמאל התחילו לשיר "אין לי ארץ אחרת". הימנים החזירו להם "לא לפחד כלל" והשמאלנים עם "באנו חושך לגרש". העסק הפך לתחרות שירה בציבור כשהימנים סיימו עם "עם ישראל חי" שהופך ל"עוד כהנא חי". התקרב אלי איש ימין ושאל מה אני שולח לעיתון ואם כתבתי שהשמאלנים התחילו, אמרתי לו שלא ראיתי מי התחיל, אז הוא אמר שאני לא אובייקטיבי. ימני אחר רצה לשפוך את בקבוק השתייה שלו על השמאלנים, אבל הרגיעו אותו.
בפנים היתה כבר כוכבת האירוע ספיר סבח, למרות שהעניין כולו אינו ספיר סבח: לכל תלמידה יש זכות לא להיות מרוצה מדעתו של מורה ואף לכתוב על כך בפייסבוק. גם אני זוכר שלא הייתי מרוצה ממוריי ומדעותיהם. השאלה היא מה קורה כשמערכת החינוך מתגייסת כדי לטפל במורה הזה והוא מוזמן לשימוע.
זה היה יומה הגדול של סבח. כמעט כולם הצטלמו איתה, מישהו עם תיקיות ובתוכן הסבר על כך שהפלסטינים הם ירדנים ממש נדבק אליה. "אל תתלהבי מעצמך", אמר לה מישהו בצחוק אחרי שצילם, "אני מצלם ומוחק".
ספיר אמנם צעירה, אבל בפניה יש משהו מבוגר ורציני. אבא שלה ישב לצדי בכינוס והתרשמתי שהוא איש נחמד. הוא נראה נרגש מאוד, כאילו בתו תזכה בסוף בפרס על הטלת דיסקוס. בכל הסיפור יש גם הרבה מהמשיכה לסלבריטאות.
"נחמד פה, אין סודנים ואריתריאים", מלמל מישהו. "אבל בחוץ יש שמאלנים", ענה מישהו אחר. "הייתי הורג אותו", אמר איש לבוש ירוק על ורטה. הרגשתי כאילו אני יושב בתוך טוקבק ארוך.
את האירוע הנחתה מאי גולן, שנלחמת בנוכחות האפריקאית בשכונות תל אביב. "הגעתי מדרום תל אביב הכבושה", פתחה גולן בהתרגשות, "ומבחינתי, כולנו ספיר סבח. כל מי שרוצה שילדיו ילמדו במערכת החינוך בלי שישמעו דעות קיצוניות נגד המדינה, צריך לתמוך בה". גולן הודתה לבן-ארי, "שבזכותו אנחנו כאן היום", והקרינה סרטון שבו נראו מטוסים, חיילים ופיצוצים המשולבים באמירות נגד צה"ל מפי שמאלנים. הקהל מחא כף כשהראו את ידו הארוכה של צה"ל וצעק בוז כששמאלנים העליבו את הצבא.
אחרי הסרטון עלה לבמה המוזיקאי ושדר הרדיו דודו אלהרר ובקולו הנעים אמר שהערבים לא רוצים את ההתנחלויות אלא את רחוב אבן גבירול. הוא סיים את דבריו בחינניות כשפנה לספיר סבח במילים "אדם ורטה הוא אנס, ואת נתת לו בעיטה בביצים".
שאול חלפון עלה אחריו כשהוא נמנע משימוש במיקרופון ומרעים בקולו. נראה שהקהל אהב אותו יותר מכולם, אך היה קשה לשמוע את דבריו מרוב מחיאות כפיים. גם אני התקשיתי להתאפק ומחאתי כף.
המנחה, מאי גולן, הציגה סוף-סוף את ספיר סבח, "הגדולה מכולן", שהתקבלה בקריאות "היא גדולה, היא גדולה" מהקהל. סבח אכזבה כאשר קראה את נאומה מן הכתוב, אך כשסיימה הרעים מישהו מאחוריי עם דרבוקה ומישהי צעקה "כל הכבוד לאמא שלה!". "ומה עם האבא?", אמר אחיה של סבח שישב ליד אביו. מישהו הזכיר את שי פירון, מישהו צעק "הוא רפורמי" ומאי גולן ניסתה לסחוט אהדה: "איפה הגבול של המורים? מחבלים טרוריסטים? כאן עובר הגבול".
את הנאום המסכם נשא חבר הכנסת לשעבר, מיכאל בן ארי, שהתקבל בשיר "הו-הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא!". בן ארי אמר שהגבול לחופש הביטוי הוא הז'קט שלו: "הז'קט הזה שלי - ככה גם הארץ הזו שלי". הדרבוקיסט מאחוריי התלהב. אחרי בן-ארי נאם קצין צה"ל זוכה צל"ש שהגיע באיחור, וסיפר שהוא יכול להעיד שצה"ל הוא צבא מוסרי. בן-ארי התאכזב מעט ואמר: "לימדו אותנו להילחם עם רצח בעיניים", אמר, "ככה לימדו אותי בגולני". גם לברוך מרזל שנכח במקום היו השגות: "הייתי במלחמת לבנון. אף אחד מהאויבים שלי לא יכול היה להגיד אם הייתי מוסרי או לא, כי הם לא נמצאים כבר". הקהל שאג מצחוק. "הוא גנוב", אמר מישהו לידי. ואז הוגש "פרס המדינה היהודית" לספיר סבח.
www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2239597
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
