דווקא כשצה''ל בשיאו  

על פי המגזין "טיים", ישראל היא שתקפה שיירה של חיזבאללה בגבול סוריה־לבנון ביום שני בערב. אחרי שש התקיפות העלומות של 2013, באה התקיפה העלומה הראשונה של 2014. על פי המגזין, שוב ניסה חיזבאללה להעביר נשק מתוחכם מסוריה הקורסת אל לבנון המתעצמת, ושוב השיג המודיעין הישראלי מידע מדויק על המבצע החשאי. שוב השתמש חיל האוויר הישראלי במידע כדי לפעול באופן מדויק ולסכל את המבצע. אף על פי שלכאורה הפרה ישראל את הריבונות של מדינות שכנות - מלבד תגובה של חיזבאללה איש לא פצה פה. נראה שהמזרח התיכון החדש נאלץ להשלים עם העובדה, שצה"ל החדש עושה במרחביו כרצונו.

מזרח תיכון חדש? כן. במשך מאה שנה טענו כלפי הציונות, שהיא מקימה ישות מלאכותית בחסות האימפריאליזם המערבי. בא האביב הערבי, ונהפך לכאוס ערבי, והוכיח שהישות המלאכותית שהוקמה בחסות האימפריאליזם המערבי היתה דווקא מדינת הלאום הערבית. הנה, אין עוד עיראקים, ואין עוד סורים, ואין עוד לבנונים, ואין עוד לובים. כבר אין משמעות לסדר האזורי שעוצב לפני 98 שנה על ידי מארק סייקס וג'ורג' פיקו. רק למצרים יש זהות לאומית חזקה ורק המונרכיות הערביות שורדות, בעוד מרבית המדינות הערביות הלאומיות החילוניות המודרניות חדלו לתפקד, וכך גם מרבית הצבאות הערביים המודרניים.

האיום הישן, של פלישה צבאית ערבית למדינה היהודית, הושעה. היכולת הערבית להתמודד עם העליונות הצבאית הישראלית נעלמה. המזרח התיכון החדש הוא מערכת לא יציבה, שבה המעצמות האזוריות הלא ערביות (ישראל, טורקיה, איראן) פועלות באופן חופשי למדי בתוך התחום הערבי, כי הלאומיות הערבית כבר אינה עומדת בדרכן.

צה"ל חדש? כן. הצבא של הרמטכ"ל גבי אשכנזי היה שרירי למדי ומאומן למדי ומכווץ. איפיין אותו יותר מכל החשש לחשוב והחשש לדבר והחשש לפעול. הצבא של בני גנץ שונה בתכלית. תחת הנהגת אחד המטכ"לים הטובים שהיו לנו, האתוס הוא של חשיבה חופשית ודיבור נקי ופעולה נמרצת. הואיל ובלשכת הרמטכ"ל אין עוסקים עוד בחתרנות פעילה נגד הדרג המדיני ובהטלת אימה על הפיקוד הצבאי, יש פנאי לבנות את הכוח ולהפעיל אותו באופן מושכל.

המהפכה השקטה המתחוללת בחיל האוויר של אמיר אשל והמהפכה השקטה המתחוללת במודיעין של אביב כוכבי מעניקות לצה"ל יכולות חסרות תקדים, שהוא מממש שוב ושוב. אחרי הכשל התפקודי של עידן דן חלוץ ואחרי הכשל הערכי של עידן אשכנזי, באו שנות ההחלמה וההתעצמות של גנץ. בשקט בשקט, בלא יוהרה ובלא פוליטיקה, הצבא שוב עושה את מה שהוא אמור לעשות. מנצל את היתרונות המובנים של מדינת ישראל כדי להעמיד לה כוח מגן, המסוגל לפעול באופן מדויק ומוחץ.

המזרח התיכון החדש וצה"ל החדש מעצבים מצב אסטרטגי חדש. בעבר סירבה ישראל לנסיגה כלשהי בשל חשש מחדירה של צבאות ערביים ליהודה ושומרון. בעבר מיאנה ישראל לסיים את הכיבוש, כי נסיגה תחת אש היתה עלולה לעודד מתקפות אש נוספות. אבל הסביבה הגיאופוליטית החדשה, השקט היחסי והעליונות הצבאית של צה"ל יוצרים הזדמנות פז. הם מאפשרים לקחת סיכונים ולנהל סיכונים מתוך עוצמה וביטחון עצמי. למרבה האירוניה, דווקא כדי להבטיח את חופש הפעולה הנוכחי של חיל האוויר נדרשת יוזמה מדינית. דווקא כדי לבצר את הביטחון הלאומי נדרשת העמקה של הלגיטימיות הבינלאומית. היכולות של צה"ל מאפשרות, וגם מחייבות, תנועה אל עבר סיום הכיבוש.