התקיפה בלבנון || בניגוד לאסד, ספק אם נסראללה יבליג  

עמוס הראל, הארץ

החזית הצפונית של ישראל הרבה יותר רגישה כעת מכפי שזה משתקף בתקשורת ומכפי שידוע לציבור. החוכמה המקובלת בקרב מקבלי ההחלטות בצד הישראלי גרסה עד היום כי מה שהיה בצפון הוא שיהיה גם בהמשך: אחת לכמה שבועות או חודשים, כשנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, יחזור לסורו וינסה להעביר מערכות נשק מתקדמות לשותפיו הקרובים בחיזבאללה, יתערב חיל האוויר הישראלי (על פי מקורות זרים כמובן) ויסכל את התוכנית. ומכיוון שאסד טרוד עכשיו בבעיות אחרות - בראשן מלחמת ההישרדות הרצחנית שהוא מנהל נגד המורדים בסוריה - המשטר בדמשק יבליג על התקיפה ויעמיד פנים שמדובר בגשם אופייני לעונה. לנוכח העובדה שגם ישראל מקפידה שלא להתייחס בפומבי ובמישרין לאירוע, שני הצדדים יכולים להמשיך ולהעמיד פנים שהכל כשורה ולהימנע מהתנגשות ישירה.

אבל השבוע קרה דבר שונה: לפי הדיווחים מלבנון, התקיפה האחרונה ביום שני בלילה היתה בצדו הלבנוני של הגבול. חיזבאללה, שהכחיש תחילה את קיומה של התקרית, הודה כעבור יממה וחצי כי ישראל אכן תקפה שיירה שלו, וקינח בהודעה בנוסח יצחק שמיר: נגיב בזמן ובמקום שנמצא לנכון. השבועון האמריקאי "טיים" ציטט בכיר ישראלי אנונימי שאמר כי היעד לתקיפה היה טילי קרקע-קרקע שסוריה ניסתה להבריח לחיזבאללה. העיתונות הלבנונית פרסמה דיווחים שונים על מספר ההרוגים בהפצצה - בין אחד לארבעה אנשי חיזבאללה.

מדוע התקיפה הזו שונה מחמש או שש הקודמות שיוחסו לישראל אשתקד? משום שהמטרה שהותקפה הפעם היתה במובהק של חיזבאללה. לא רק שאנשיו נפגעו, אלא שהתקיפה היתה, לראשונה, בשטח לבנון. כשתקיפה מתרחשת באזור בשליטת המשטר בסוריה, קל יותר לאסד ולנאמניו לטשטש את תוצאותיה. בלבנון התקשורת חופשית יותר וכמה מהעיתונאים, בוודאי אלה העוינים את חיזבאללה, ממהרים לפרסם את מה שידוע להם. יתרה מכך: אף שחיזבאללה הוא חלק מהברית השיעית שמובילה איראן, השיקולים שלו עשויים להיות שונים במקצת. נראה שאין זה מקרי שהתקיפות הקודמות כוונו לשיירות נשק בעודן על אדמת סוריה. חופש התמרון של אסד לפעולת-נגד מוגבל יותר מזה של חיזבאללה. ייתכן שההחלטה לפעול הפעם על אדמת לבנון היא תוצאה של אילוץ - הימצאות אזרחים בקרבת השיירה בעודה בצד הסורי של הגבול, או מידע מודיעיני שהגיע ואומת רק ברגע האחרון, בטרם פוזר הנשק בין אתרים שונים בשטח לבנון.

אסד הבליג בעבר על שלוש תקיפות בשטחו שיוחסו לישראל, הרבה לפני שפרצה מלחמת האזרחים בארצו: הפצצת המתקן הגרעיני, וההתנקשויות בחיי בכיר חיזבאללה עימאד מורנייה והגנרל הסורי מוחמד סולימאן. חיזבאללה הכריז על חשבון פתוח בעקבות חיסול מורנייה בדמשק בפברואר 2008. מאז סוכלו לפחות 15 ניסיונות לפגיעה ביעדים ישראליים בחו"ל, של חיזבאללה ושל איראן, שביקשה לנקום את מות מדעני הגרעין שלה בפעולות שיוחסו לישראל. ניסיון אחד של חיזבאללה הצליח: רצח חמישה תיירים מישראל ונהג אוטובוס בולגרי בפיגוע התאבדות בבורגס ביולי 2012.

אבל ספק אם בכך נסגר החשבון, מנקודת ראותו של הארגון. חודש קודם לכן חשף השב"כ כמות גדולה של חומר נפץ מקצועי מדגם סי-4 במקום מסתור בנצרת. מטמיני החומר, וגם מי שאמורים היו לאוספו, מעולם לא אותרו, אבל במודיעין העריכו כי היה זה משלוח שהוברח מלבנון דרך הכפר רג'ר, ושנועד לפעולת התנקשות מקצועית, לא לפיגוע התאבדות. רק באחרונה, כפי שדווח השבוע ב"הארץ", תוגברה האבטחה סביב בכירים ישראלים, לנוכח הערכה כי חיזבאללה עודנו מחפש הזדמנות מבצעית לביצוע התנקשות. מבחינת הארגון קיים פצע פתוח נוסף: ההתנקשות אשתקד בפעיל הבכיר חסן לקיס בלב הדאחייה, שגם אותה מייחס הארגון לישראל.

הדילמה הישראלית בצפון לא הסתיימה ולא הוכרעה השבוע. המתיחות העולה ויורדת היא ממאפייני התקופה, בצלה של הטלטלה בעולם הערבי. הסיכון למלחמות גדולות, יזומות, נגד צבאות ערביים מאורגנים, פחת מאוד, אך עלתה הסבירות להתלקחות מקומית - מול חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה או אפילו ארגונים סוניים קיצוניים בסוריה ובלבנון - שתגרור התנגשות בהיקף נרחב.

מדיניות ישראל היא לא לצאת למערכה צבאית נרחבת נגד התעצמות של מדינה או ארגון אויב (למעט פעולות הסיכול נגד יכולת גרעינית, בעיראק ובסוריה). אבל ההתחמשות הנמשכת של חיזבאללה מחדדת את הדילמה. ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, העריך בחודש שעבר כי מספר הטילים והרקטות שבידי הארגון השיעי גדול מ-100 אלף, אך הבעיה היא לא רק הכמות אלא גם הטווח והיכולות של הטילים. מכל מערכות הנשק בחזית הצפונית, נראה שהמטרידה ביותר היא זו של טיל החוף-ים יאחונט, המאפשר פגיעה מדויקת מאוד מטווח של 300 קילומטרים, לא רק בספינות אלא גם באתרי תשתית לאורך החוף הישראלי.

בשיחה עם עיתונאים שהתקיימה למחרת התקיפה (אך תואמה זמן רב קודם לכן), אמר מפקד בסיס חיפה של חיל הים, תת-אלוף אלי שרביט, כי החיל פועל על סמך הנחת עבודה שכל מערכות הנשק שבידי סוריה עברו גם לחיזבאללה. צה"ל טוען כי אין לו מודיעין ודאי על העברת היאחונט, אבל לפחות שתיים מהתקיפות שיוחסו לחיל האוויר אשתקד בנמל לטקייה, בצפון סוריה, כוונו למחסנים של יאחונט. הימצאותם של טילי יאחונט בידי חיזבאללה עשויה לשתק את התעבורה הימית לישראל בזמן מלחמה, דבר שכמעט קרה במלחמת לבנון השנייה ב-2006. מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, איים בנאום פומבי כי ארגונו יגיב על הטלת סגר ימי ישראלי נוסף על ביירות (כפי שנעשה במלחמה) בירי טילים על ספינות המבקשות לעגון ב"נמלי פלסטין". חיזבאללה כבר מחזיק בטילי חוף-ים מתוצרת סין, מהדגם שפגע וכמעט הטביע את ספינת הטילים אח"י חנית במלחמה. אם יצליח לשים את ידיו על היאחונט, ישראל תראה בכך בעיה אקוטית.

לא קשה לשרטט תרחיש שבו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חרף זהירותו המובהקת בהפעלת כוח צבאי מאז חזר לשלטון ב-2009, עומד לפני התלבטות מכרעת. נניח שלמודיעין הישראלי מגיע מידע על הברחה מוצלחת של יאחונט ללבנון, אך ידוע שהטילים מוחזקים בקומת קרקע של בניין מאוכלס בלב ביירות - שיטת פעולה ידועה של חיזבאללה והארגונים הפלסטיניים. האם מוותרים או מסכלים את האיום, גם במחיר האפשרות של טעות שתחולל הרג המוני של אזרחים? ואפילו יילך הכל כשורה, הצלחה יכולה להביא בעקבותיה נקמה מהדהדת של חיזבאללה.

בונים על זה

למרות הסכנות מצפון, שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, ניהל השבוע דיון ארוך ורב משתתפים על פרשת הריסת ביתו של שגיא קייזלר במאחז קידה בשומרון. לדיון קדם תחקיר שעשה הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, לא פחות.

כפי שדיווח כאן חיים לוינסון לפני שבוע, הקים קייזלר, עסקן ימין מוכר, בית חדש בפאתי המאחז שמצפון לרמאללה, כשהוא מחבר בין שני קרוואנים. מכיוון שלפי המדיניות המוצהרת של יעלון יש להרוס בניין בלתי חוקי שאינו מאוכלס, נהג קייזלר לישון בבית שנמצא עדיין בשלבי הקמה, כדי לבסס את הטענה שהוא כבר אוכלס. למרות זאת הרס המינהל האזרחי את הבית בתחילת פברואר ועורר סערה בחוגי המתנחלים, ושרשרת של ביקורי הזדהות בקידה של ח"כים מן הימין.

ליעלון יש גישה נוקשה לאכיפת החוק. בעניינים הללו שר הביטחון הוא "בוק" במובן הטוב של המלה. נראה שלא איש כמוהו ייתפס מתרועע באירועי הון-שלטון או מפקיד כספים בחשבונות נסתרים בחו"ל. מצד אחר, שר הביטחון פוזל לראשות הליכוד אחרי נתניהו ומפלרטט עם המתנחלים ועם האגף הנצי-אידיאולוגי בליכוד. איך הולכים בין הטיפות? הודעת לשכת השר בתום בירור הפרשה היא דוגמה טובה.

יעלון קבע שהבית היה בלתי חוקי, דחה את טענת המתנחלים שההריסה היתה נקמה אישית בקייזלר, והודיע כי הוא מגבה את קציני צה"ל, המינהל האזרחי והמשטרה. באותה נשימה הוא סיכם עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, על טיפול משמעתי נגד קצינים במינהל האזרחי בשל שני ליקויים: האחד, שבדיונים המוקדמים אצל השר הוצג העניין במסמכי המינהל כ"הריסת יבילים (קרוואנים)", בשעה שקייזלר כבר איחד אותם לבית, והצגת תצלומים לא מעודכנים של המקום בדיון המקדים אצל השר. מההודעה עולה, כבדרך אגב, שיעלון עסק בסוגיה הקריטית הזו עוד בטרם ההריסה. צריך לקוות שנותר לו זמן פה ושם גם לעקוב אחר חיזבאללה.

כך או כך, רוח המפקד עוברת. בניגוד לחבריו בליכוד, יעלון לא התקפל לנוכח הספין של המתנחלים על העוול שנגרם לקייזלר. הוא מכיר את העובדות ויודע שהקמת הבית היתה בלתי חוקית. אבל הזמן והאנרגיה שהקדיש לתקרית שידרו לצבא ולמינהל האזרחי מסר ברור: אם לא חייבים, מוטב לא להתעסק עם המתנחלים, במיוחד כשיש להם ערוץ ישיר ללשכת השר.

אם בשנים האחרונות היה נדמה לבכירי הצבא שהם משמרים את השקט הביטחוני בגדה כדי לתת לדרג המדיני הזדמנות לפתור את הסכסוך בדרכי שלום, נדמה כעת - דווקא על רקע יוזמת קרי - שהיוצרות התהפכו. לצד המטרה, המוצדקת כשלעצמה, של הגנה על ביטחון האזרחים הישראלים, השקט שמבטיחים השב"כ והצבא מאפשר השגת יעד אחר: המתנחלים ממשיכים לבנות במלוא המרץ, ובעידוד מובהק של נתניהו ויעלון.