החטאים של גיא מרוז  

מנחם בן, וואלה!

בפרומואים לקראת הקרנת הסרט הצהוב שהכין עם זוגתו אורלי וילנאי (פדרבוש) על חבורת "לול", נראה גיא מרוז זועק ככרוכיה "על מה אתה מדבר? זה בית סוהר". משמע: מה שעשו חלק מחברי חבורת "לול" שווה בית סוהר, וגם אם זה קרה לפני ארבעים שנה, וגם אם אורי זוהר למשל חזר בתשובה (לא שאני אוהב את סוג החזרה בתשובה המטופשת שלו), אנחנו לא מוותרים. אנחנו נרדוף אותו עד הקבר. כי אנחנו צדיקים והוא לא, ואנחנו לא עשינו מימינו מעשים ששווים בית סוהר. ואנחנו גם לא נדבר איתו לעולם.

יפה. אבל האם כל מה שלא שווה בית סוהר, הוא מוסרי? בואו נבדוק לרגע את אישיותו של גיא מרוז, שאולי לא שווה בית סוהר, אבל שווה בהחלט סטירה.

נזכיר רק למשל שהאיש אחראי, למשל, להרס שתי משפחות ולגזילת שתי נשים נשואות מבעליהן וממשפחתן. וכן, אני מדבר על שלי יחימוביץ שתיארה בספרה "אשת איש", בהסוואה קלה, איך בעודה בהריון התחילה את הרומן עם גיא מרוז, שהביא בסופו של דבר, מטבע הדברים, לפירוק משפחתה ולאומללות גדולה בחייה. ואני אומר, וכולם יודעים ששלי יחימוביץ כתבה רומן מפתח, אדם צריך להיות אידיוט מוסרי כדי לקיים רומן חשאי עם אישה נשואה בהריון. אז מה יש בדיוק לגיא מרוז להגיד להגנתו?

ומכיוון שאורלי וילנאי פדרבוש, שהייתה גם היא נשואה ואם לילד כשהכירה את גיאגיא, לא כתבה רומן מפתח על הרומן שלה, איננו יודעים בדיוק באיזה נסיבות השתחררה מהשם "פדרבוש". כל מה שנשאר לנו הוא לנחש ולזכור שהיא הוציאה צו איסור פרסום על העניין. ואתם יכולים לעשות את זה טוב לא פחות מאיתנו.

אז נכון. זה לא פלילי. זה לא בית סוהר. אבל לעניות דעתי, זה מחייב את גיא מרוז לדבר בקול קצת יותר חלש.

זהו אותו גיא מרוז, אגב, שהודיע לציבור שהוא מתכוון לרוץ בבחירות. משמע, מנצל בלי להניד עפעף את הבמה שנתנה לו הטלוויזיה הציבורית שלנו כדי לאסוף מצביעים. נכון, גם זה לא בית סוהר. גם זה חוקי לחלוטין. אבל זה לא ממש מוסרי. לא לעניות דעתי לפחות.

ועוד אגב אחד: כשגיא מרוז מודיע לנו שהוא לא מסוגל לדבר עם אורי זוהר אחרי שנודע לו על מעלליו בשנות השבעים, אני נזכר באופן טבעי בעוד מישהו שגיא מרוז לא מסוגל יותר לדבר איתו, וכבר סיפרתי לכם על זה: עבדכם הנאמן, שבסך הכל הרשה לעצמו לכתוב דעה אובייקטיבית קטלנית כלשהו על ספר הילדים האפיגוני משהו (בנוסח יהודה אטלס) של אורלי וילנאי, ובתגובה הודיע לו מרוז שלא ידבר איתו לעולמי עולמים. משהו כזה. כלומר גיא מרוז, דמות ציבורית, תובע חנופה. ודורש שיפרגנו לאשתו. גם על זה לא הולכים לבית סוהר.

מה שבטוח זה שהבחור, שהודה מזמן שאינו אינטלקטואל (באיזשהו פולמוס איתי במעריב), לא בדיוק מסוגל למחשבות מורכבות. בעיניו זה או שחור או לבן: או בית סוהר או לא בית סוהר. וכמובן שאיננו מסוגל לרגע להסתכל על עצמו בראי ולבחון את חטאיו. בעני עצמו, אין לו חטאים. לכן הוא צועק. ואני אומר לו מה שאמר פעם איתן כבל לביבי ברפליקה הבלתי נשכחת ההיא: דַבֵּר חלש. קצת יותר חלש. אני למשל מדבר יותר חלש בעניינים האלה. כי אני מכיר את חטאי. גם בענייני נשים.