המשטרה תשאף למצוא לה שולה זקן גם בפרשת הרפז  

עמוס הראל, הארץ

פרשת מסמך הרפז אמנם הידרדרה בשבוע שעבר לדרגת הפרשה השלישית הכי מעניינת שנחקרת כעת במשטרה, לנוכח ההתפתחויות הדרמטיות בפרשת אולמרט וההאשמות כנגד השר סילבן שלום, אבל מוטב לא להמעיט בהשלכותיה.

צוות של עשרות שוטרים בוחן לעומק את חומרי החקירה - הקלטות ישנות וחדשות - כבר כמה חודשים. גל הזימונים של עדים ונחקרים, שהחל לפני כעשרה ימים, הוא רק קצה הקרחון. צו איסור הפרסום שהטיל בית המשפט בפרשה עדיין בתוקף, לפחות עד ל-10 באפריל, כך שהמידע המתפרסם בתקשורת הוא חלקי ומוגבל בלבד.

עד כה נחקרו באזהרה או העידו לפחות עשרה מהמעורבים, ובהם חמישה קצינים בכירים במילואים - זייפן המסמך, סא"ל בועז הרפז, שתיים מן הדמויות המרכזיות במחנה הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי - תא"ל (מיל') אבי בניהו ואל"מ (מיל') ארז וינר - סמנכ"ל משרד הביטחון, תא"ל בצלאל טרייבר ואל"מ גבי סיבוני, האיש שהעביר את המסמך המזויף לערוץ 2. אפשר לשער שבין הנחקרים האחרים ישנם קצינים ששירתו בלשכות בכירות בצבא וכי בהמשך ייחקר גם אשכנזי עצמו. אלה כמה מן ההיבטים העיקריים הנוגעים לחקירה, במגבלות הצו:

יחסי אשכנזי־וינר: הסכם עד המדינה שחתמה שולה זקן עם הפרקליטות בפרשיות אולמרט מעלה השוואות גם לפרשת הרפז. וינר אינו זקן: מאחוריו קריירה צבאית מכובדת, שבה שירת, בין היתר, כמפקד גדוד וחטיבת חי"ר. אבל הוא גם לא איש שטח שנקלע לקריה במקרה. קרוב לשש שנים עברו עליו במסדרונות המטה הכללי, כראש לשכות סגן הרמטכ"ל שאול מופז ואלוף פיקוד הצפון אשכנזי ומאוחר יותר כעוזרו של אשכנזי כרמטכ"ל. וינר למד בשנים הללו דבר או שניים על החיים באזורי השררה.

בהסברים שסיפק וינר לאורך הפרשה אפשר לזהות מגמה מתפתחת של שינוי. אם בהתחלה, על פי הפרסומים, הציג עצמו כמי שפעל כמעט מיוזמתו להגן על אשכנזי מפני שר הביטחון אז אהוד ברק, במסגרת רוח מפקד כללית ששרטט הרמטכ"ל, במעלה הדרך הוא מסביר שבעיקר מילא הנחיות. דו"ח מבקר המדינה, עקב מחסור בראיות מוצקות דיין, הטיל את מירב האשם על וינר ורק את מקצתו על אשכנזי. אפשר לשער שאחת המטרות של החוקרים היא לקעקע את הציר בין השניים: אם לא להפוך את וינר לעוד שולה זקן, לפחות לשכנעו שלא יסייע לעצמו אם ימשיך לשכב על הגדר בשביל מפקדו לשעבר.

מינוי הרמטכ"ל הבא: בניגוד לחלק מן ההערכות הקודמות, לוח הזמנים של החקירה הנוכחית עשוי לגלוש אל תוך הליך מינוי הרמטכ"ל הבא, שאמור להיכנס לתפקידו בפברואר 2015. המועמד המוביל לתפקיד הוא סגן הרמטכ"ל, האלוף גדי איזנקוט. בפרשת הרפז, איזנקוט הוא שחקן משנה: וינר נתן לו עותק של המסמך המזויף (השניים האמינו שהמסמך אמיתי) וכעבור שלושה חודשים שני חבריו הקרובים של איזנקוט, סיבוני ותמיר פרדו (כיום ראש המוסד) העבירו עותק אחר של המסמך, שקיבלו מווינר, לערוץ 2.

מבקר המדינה מתח ביקורת מינורית על התנהלות איזנקוט, משום שזה הראה את המסמך לכמה מחבריו. אבל כפי שכבר פורסם, בפרשה עלה היבט אחר: בעדותו הראשונה במשטרה, האלוף לא נידב פרטים על מעורבות חבריו בהדלפה. רק בעדות השנייה מסר לחוקרים פרטים מהותיים, בהם על מעורבות סיבוני.

מבקר המדינה, הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף דני עפרוני, והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין (שנשאל על כך ספציפית בידי השר ברק, ערב החלטתו למנות את איזנקוט לסגן רמטכ"ל), לא מצאו בהתנהלות זו פגם שיעיב על קידומו. מנגד, שני דו"חות פנימיים של פרקליטות המדינה, בסוף 2010 ולאחר מכן בסוף 2012, מתחו ביקורת על התנהגות איזנקוט, לפחות במישור האתי, ובאחד מהם אף עלתה השאלה אם אין כאן חשד להתנהגות שאינה הולמת קצין (שהיא עבירה פלילית בהתאם לחוק השיפוט הצבאי).

גם בסיבוב החקירה הנוכחי, איזנקוט ככל הנראה ייקרא לעדות, אולי לחקירה באזהרה. האם זה מספיק כדי לסכל את מינויו לרמטכ"ל? ספק רב, אבל יש מי שמחכה לו בפינה. ככל שמועד ההכרעה על מינוי הרמטכ"ל יתקרב, כך יתחדד העיסוק התקשורתי בחלקו של איזנקוט. שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, יצטרך לקחת בחשבון אפשרות שהחקירה תתארך ותשפיע על המינוי. הבעיה של יעלון היא שאין לו מועמד טבעי נוסף לתפקיד הרמטכ"ל. זה עדיין מוקדם, אך נראה שאין לפסול תרחיש שבו יעלון יבקש להאריך באופן חריג את כהונתו של בני גנץ בשנה חמישית, עד להתבהרות התמונה.

ההשלכות רחבות מהצפוי. רוב הסיקור התקשורתי של החקירה התבסס על ההנחה שנבדקים בה אירועים נושנים יחסית וכי הדמויות המרכזיות בעימות, ברק ואשכנזי, פרשו למעשה מהחיים הציבוריים. זה לא לגמרי מדויק. אפשר להעריך שרכבת הנחקרים ביאח"ה, שתימשך השבוע, תכלול גם רבים הנמצאים עדיין בשירות פעיל, במטכ"ל ובמשרד הביטחון. גל הזימונים לחקירה עורר בימים האחרונים מהומה ודאגה בלשכות רבות וביחידת דובר צה"ל. הרמטכ"ל גנץ, שבזמנו קרא לטפל ב"ריח הפגר", כפי שכינה את פרשת המסמך, עוד עלול לגלות שנכונה לו עבודה נוספת בטיפול בנזקי הפרשה, הממאנת להיעלם גם בחלוף יותר משלוש שנים.