שיעור באקראיות הצדק: דין תל אביב שונה מדין ירושלים  

גידי וייץ, הארץ

משפטיו של אהוד אולמרט הם שיעור מאלף על אקראיות הצדק בישראל. מסכת הראיות שהוגשה נגד ראש הממשלה לשעבר בפרשות טלנסקי וראשונטורס, שהתנהלו בבית המשפט בירושלים, היתה חזקה וישירה לא פחות ממסכת הראיות שהוגשה נגדו במשפט הולילנד. אלא שבמשפט בירושלים ישב הרכב שופטים בראשות מוסיה ארד שהחליט להלבין מתן סדרתי של מעטפות דולרים מאינטרסנט לפוליטיקאי בכיר ונערץ, ואילו את משפט הולילנד ניהל השופט דוד רוזן שסרב לקנות כל גרסה חלופית זולת זו המתיישבת עם ההיגיון הפשוט.

לו ישבה מוסיה ארד בראש ההרכב שהכריע את משפט הולילנד, ניתן להעריך כי אולמרט היה מזוכה היום מכל אשם. לו ישב השופט רוזן במשפט בירושלים, היה מרשיע אותו ככל הנראה בכל הפרשות המשמעותיות. אביגדור פלדמן דימה פעם את סיכויי הנאשם בבית המשפט הישראלי למשחק ברולטה, וזו התחושה הקודרת עמה יוצא כל מי שמלווה את הסאגה הבלתי מסתיימת של משפטי אולמרט.

רוזן בחר במלים נוקבות ובביטויים עזי מבע כשנדרש להסביר מדוע החליט להרשיע את אולמרט בקבלת שוחד. השרש ש.ק.ר הופיע כמה פעמים בתיאור שנתן לעדותו של ראש הממשלה לשעבר בבית המשפט. הוא פורר באירוניה מודגשת את טענת העל של אולמרט לפיה לא היה מודע לכך ששני הכספומטים האנושיים שלו, שמואל דכנר ומשה טלנסקי, הזרימו סכומי עתק ליוסי, האח הקורס כלכלית, שהסתבך בחובות לבריוני השוק האפור. רוזן לא השתמש בשפה ששופטים לעתים נוטים לאמץ כשהם מתארים את מעשיו של חשוד מיוחס. הוא לא עשה לאולמרט חשבון או הנחות וכתב עליו דברים שבנסיבות אחרות לא היה כותב על גזבר עירייה או על פקיד שומה. ממשפט החשבוניות הפיקטיביות ועד מרכז ההשקעות וטלנסקי, מעולם לא התייחסו לאולמרט בבתי המשפט בצורה שוויונית כזו.

חזרו רגע לטקסטים הרכים של מוסיה ארד בפסק הדין המזכה חלקית, למלים שהיא בחרה כדי לתאר את פניות הפרסה החדות בגרסת אולמרט, לאופן המקל שבו היא תיארה מימון סוויטת יוקרה בוושינגטון בידי איש עסקים, או קבלת מעטפת דולרים תפוחה מבעל עניין מובהק בסוויטה במלון בניו יורק. קראו והחליטו באיזו מדינה אנו חיים: ירושלים או תל אביב.

המתחרה הצמודה של אולמרט על תואר "המפסיד הגדול של היום" היא שולה זקן. לאחר שסיים להקריא את הכרעת הדין, הודיע השופט רוזן לצדדים כי הוא אינו מתכוון לקבל בהכרח את עסקת הטיעון שנרקמה עם ראש הלשכה הנאמנה לשעבר. ״אם מדובר בניקוי אורוות אני אתחשב״, היתה רוח דבריו, ״אבל אם מדובר רק בשיבוש הליכי חקירה, זה פחות משמעותי בעיני״. הוא רמז כי כל בר דעת היה יכול להבין, גם מבלי לשמוע את הקלטות הסתר של זקן, כי אולמרט וזקן פעלו במשותף בשני המשפטים שהתנהלו נגדם, בעיקר כדי להשיג את טובתו של אולמרט ולהגן עליו מאימת הדין.

הימורים רבים רצו הבוקר בבית המשפט בניסיון לנחש כמה שנות מאסר יגזור רוזן על אולמרט. היו שהשמיעו הימורים פרועים למדי, בין שנתיים לשש. עוד חזון למועד. אולמרט יערער בקרוב על הרשעתו בפני בית המשפט העליון והפרקליטות מצדה תמשיך ככל הנראה בקידום חקירתו באזהרה ואולי אף העמדתו לדין בחשד לשיבוש הליכי משפט, ולו רק כדי לבצר את ההרשעה ולמנוע את האפשרות שהערעור שלו יתקבל. הצדק בישראל, יודעים גם בהגנה וגם בתביעה, הוא אקראי: תלוי על איזה שופט אתה נופל, בעיקר אם אתה חזק או מקושר.