הרחיקו את הילדים. דחוף  

מורן שריר, הארץ

היה ברור שהפרשה התמוהה הזאת תסעיר את מערכות החדשות: כתב אישום הוגש נגד ארבע בנות 12 שחשודות שתכננו לדקור ילדה אחרת. "את החברה שקיללה אחות של אחת מהן החליטו פשוט לדקור ולקבור בתוך בור", חרז מגיש "מבט" אמיר איבגי. אלימות של בני נוער היא תמיד מעדן עבור עיתונים ומהדורות חדשות. בסיפור הנוכחי יש טוויסט שמגביר את התיאבון: על פי כתב האישום, הילדות החשודות הושפעו מהעלילה של סדרת הנוער "גאליס". ואכן מגיש "מבט" לא ויתר על התענוג: "מתוכנית טלוויזיה לבני נוער הן למדו איך להעלים טביעות אצבע".

הכתבת שלי טפיירו חגגה על הזפזופ הסקסי בין מציאות לבדיון: "כתב האישום הזה כאילו לקוח מתסריט אימה אך במקרה הזה המציאות עולה על כל דמיון". טפיירו הקפידה להכניס לכתבה שלה קטע רלוונטי מ"גאליס" וקבעה: "אם מישהו נזקק להוכחה על השפעות טלוויזיוניות על דמיונם של ילדים, ובמקרה הזה ילדות, המקרה הזה הוא הוכחה קשה ומזעזעת לכך".

טפיירו שכחה לציין שיש עוד תוכנית טלוויזיה שהילדות הושפעו ממנה. על פי המשטרה החשודות איימו על הקורבן שהן יהפכו אותה ל"תאיר ראדה 2". טפיירו לא נתנה קרדיט לתוכנית הטלוויזיה שבה יכלו הילדות ללמוד על פרשת תאיר ראדה: החדשות. "על פי התכנון, הרצח של ראדה שימש להן חומר למחשבה", ציטטה טפיירו את המשטרה כשעל המסך היא הציגה קטעי ארכיון מהשחזור של רומן זדורוב את הרצח. מקטעים כאלו, כמו ששידרה טפיירו וכמו שמשדרים בכל פעם שיש פרשת רצח, יכלו הילדות ללמוד על שיבוש חקירה והעלמת ראיות.

האחריות לבקרה על הרגלי הצפייה של הילדים, מן הסתם מוטלת על ההורים. יש גם כלים שאמורים לעזור להם לקבוע מה כדאי ומה אסור. "גיא פינס", למשל, לא מומלץ לצפייה מתחת לגיל 8 ותוכנית הריאליטי "רקדניות קטנות" (שעוסקת ברקדניות קטנות), מוגבלת לגיל 14 ומעלה. משדרי החדשות, לעומת זאת, מסווגים כראויים לצפייה בכל הגילאים – גם עם צילומי הזוועה מסוריה, גם עם תיעוד תאונות הדרכים, גם עם נאומי ההפחדה של נתניהו ויעלון משואה נוספת. לפני שיפנו לטפל בסדרה לא מזיקה כמו "גאליס", כדאי שירחיקו ילדים מהמסך בשמונה בערב.