וואלה! מחפש יורש למעריב  

דוד ורטהיים, וואלה!

כשמדברים על ירושה, צריך לדבר על מי שמת, ולמרות שיש מי שמתווכחים על הסיבות, נראה שיש דבר אחד עליו כולם מסכימים - עיתון "מעריב" כפי שהכרנו אותו – לא קיים יותר. עם אישור עסקת המכירה בשבועות האחרונים לאלי עזור, העיתון שבשנים האחרונות החליף אינספור ידיים, עומד – לראשונה בתולדותיו – להיטמע בין עוד עסקים תוך פיטורי מאות עובדים, וספק אם עוד יעמוד בכלל על הרגליים כעיתון עצמאי.

גם אם מתייחסים להשפעתו, מעריב הפך מעיתון שלפני שני עשורים עוד קיווה לחזור למרכז ההשפעה הישראלית, לעיתון נישה שולי בעל תפוצה מזערית. כדי לבדוק אם היום בכלל אפשר לרשת כלי תקשורת שמת, כינסנו לאולפן עיתונאי מעריב, חלקם לשעברים – כולם בעלי ותק מצטבר של עשרות שנים בעיתון, ומתקופות שונות.

גל אוחובסקי, שהגיע למעריב אחרי סגירת עיתון "חדשות" של רשת שוקן, אמר כי כבר כשהגיע לעיתון המצב שלו היה גרוע. "יש הרבה אנשים מ'חדשות' שנדדו להרבה מקומות והשפיעו במקומות האלה, אבל מעריב הישן, זה שאני הגעתי אליו, כבר אז היה מת ולא היה שם את הדור הבא ואת האנשים שימשיכו אותו". המורשת של מעריב, אמר חוקר התקשורת חיליק לימור, היא זה שהיה "עיתון איכותי ששומר על אתיקה ועל מקצוענות".

בעניין התערבות היתר של המו"לים השונים של מעריב והקשר שלה לערעור מעמדו של העיתון, ציין נדב איל כי "המו"ל שהציל את מעריב היה עופר נמרודי. "כמה חודשים אחרי שניר חפץ הפך להיות העורך הראשי אני הפסקתי לעבוד במעריב", אמר. "פוטרתי למעשה, ולא כתבתי שם ארבעה חודשים - עד שנכנס שלמה בן צבי והחזיר אותי. לא עזבתי, אלא פוטרתי". על נמרודי אמר אוחובסקי: "להגיד כאילו עופר נמרודי עשה משהו בעיתון, זה מאוד לא מדויק. מי שהרג את מעריב היה הוועד שלו". איל הוסיף כי "בן צבי עשה לכל הדעות במשך שנה וחצי עיתון נקי".

"הכתובת הייתה על הקיר כבר באמצע שנות השבעים"

לימור מסמן את מותו של מעריב הרבה יותר מוקדם. "מעריב מת ביום שהוא נולד, בגלל המבנה שלו של חצי קואופרטיב - מבנה שלא מחזיק מעמד. כתוצאה מזה הוא סבל כל השנים מבעיות של ניהול, והכתובת הייתה על הקיר כבר באמצע שנות השבעים".

"מאז הקמת המדינה נסגרו בערך שישים עיתונים וזירת הדעות הולכת ומצטמקת", הוסיף לימור. "כשאנחנו רואים תהליך של ריכוזיות והזירה נהיית קטנה יותר". אוחובסקי התייחס לסגירת העיתונים ואמר כי "אם יש ריבוי של עיתונים בלי כסף שיש בהם רק יחצנות וקומוניקטים לא משוכתבים - זה ממילא לא משנה. בשביל לעשות עיתונות גדולה אתה צריך כסף".

נדב איל התייחס לתופעת החינמונים, ובמיוחד לחוק החינמונים שנוסח במיוחד כדי להתמודד עם "ישראל היום". "חינמונים הם תופעה כלל עולמית, אבל ישראל מתמודדת עם תופעת חינמון יוצא דופן שאין לו מודל כלכלי", אמר, והוסיף כי הוא נוטה לתמוך בחקיקה שהוצעה בנושא, "כי יש הצפה של השוק ויש לזה משמעות מבחינת הפרסום".

"אם הייתי יועץ של עזור הייתי אומר לו לא להשתמש בשם 'מעריב'"

יעל פז הייחסה לסוגית העובדים: "עם כל האמפתיה שיש לי אלינו (העובדים, ד.א) הצורך להשאיר את מעריב בחיים או לא הוא לא תלוי בעובדים. אני לא חושבת שבשביל לתת פרנסה לעוד מאה עיתונאים (צריך להציל את העיתון, ד.א)". אז מה ערכו של מעריב? "הערך הוא לא המותג, אלא רשימת המנויים הקיימת", קובע לימור. "יש למעריב נכסים נוספים כמו הארכיון ששווה המון כסף".

לעניין המו"ל החדש של מעריב, אלי עזור, אמרה פז מלמד ש"עם הניהול הנכון של אלי עזור יכול מאוד להיות שמעריב יכול לחזור להיות עיתון יומי, אולי לא משפיע, אבל שיביא פרנסה לבעליו". חיליק לימור ניפק עצה: "אם הייתי יועץ של אלי עזור הייתי אומר לו לא להשתמש בשם של מעריב, כי יש לו סטיגמה".