ערכתי לאחרונה בתאריך 20.07.14 בשעה 16:11 בברכה, AVNER
בימאי הפסטיבל בירושלים מתחרים על תקציבי המימון האנטי ישראלי בימאי הפסטיבל בירושלים:
נדב לפיד ("הגננת"), אפרת כורם ("בן זקן"), שלומי אלקבץ ("גט"),
טלי שלום עזר ("פרינסס") , שירה גפן ("בורג") וקרן ידעיה ("הרחק מהיעדרו"),
מוחים נגד היציאה למבצע צוק איתן.
הם יודעים היכן מרוחה החמאה, לאמור, קרנות מימון עידוד הסרטים האירופאיות
ולמעשה הם מתחרים על תקציבי המימון של הקרנות בעלות האג'נדה האנטי ישראלית.
זה כלל איננו מפתיע, שכל הבימאים מזמרים במקהלה אחת את אותן האשמות נגד ישראל,
שכן כל מי שלא היה מוכן להציג בסרטיו את ישראל המכוערת, יצא זה מכבר
ממעגל הבימאים ה"נחשבים" כשנחסם באירופה מתקציבים ומהתייחסות.
אחד הבימאים הודה שסרט שאיננו עונה לאג'נדה השמאלנית, אין לו סיכוי
כלכלי ושיווקי - שערי אירופה התרבותית חסומים בפניו.
ד"ר גיא בכור מציג זאת הזה כתשובה לשאלה:
האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות, כלומר אנטישמיות מצד יהודים?
אנטישמיות שחותרת פנימה?
ומביא את תשובתו של הוגה הדעות היהודי תאודור לסינג,שהתנצר, אך מאוחר
יותר חזר ליהדות, בעקבות אירועים אנטישמיים בהם צפה,
הפך לציוני נלהב ונרצח ע"י הנאצים ב1933:
האינטלקטואל היהודי לוקה באוטו-אנטישמיות, גם אם אין הוא חש כך.
האינטקטואל היהודי תמיד יאשים את עצמו בכל דבר,
גם אם אין לו שום קשר לאשמה. כיוון שגם הגויים
מאשימים את היהודים בכל דבר.
וכאן משלב ד"ר גיא בכור את הבמאים הישראלים של דורנו לאמור:
שאלתי את עצמי לא פעם, איך זה יכול להיות שסרטים ישראליים,
שמרבים-לכאורה להתפרסם בעולם האינטלקטואלי הרחב,
כה עויינים לישראל ולרעיון הציוני. איך זה יכול להיות?
איך יתכן והם כה מרים וביקורתיים פנימה? נגעלים מעצמם?
כאשר אני משחזר מזיכרוני רשימה של סרטים כאלה, אני מתחיל להתחלחל:
ואלס עם באשיר
סוף שבוע בגליל
חסר מנוחה
עץ לימון
הכלה הסורית
בופור
חמסין
החיים על פי אגפא
הבועה
ג'אנם ג'אנם
מאחורי הסורגים
קרקס פלסטינה
עונת הדובדבנים
"איזה מקום נפלא"
מאחורי הסורגים
השיבה לחיפה
"גפן בלדי"
מה מאפיין את היצירות האלה, חוץ מרמה קולנועית, שאינה הכי גבוהה?
העליבות הישראלית-יהודית, ההתבטלות העצמית, השנאה העצמית.
היהודים והישראלים לפיהם הם עם סופני, זקן, ד?י-דוחה, נוטה למות,
אם הם עם בכלל. הערבי לעומת זאת תמיד יתואר ביצירות הללו כאציל, נאצל,
אמיתי, חי, צעיר, יצרי וגאה. היהודי הוא מגוחך, מבולבל וטפשי,
מכוער ומכער, כשבמקרה הטוב ראוי לרחמים.
ואת הסרטים האלה אנו מפיצים ברחבי העולם, להעיד על עצמנו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
