הצד השני של המטבע-בן כספית מסביר  

אין ל"ממצאי החקירה" המדוברת שום קשר לפרשת הרפז. אם נפרסם כאן את רשימת ההאשמות שהוטחו באשכנזי ובאנשיו בשנים האחרונות, בעיקר בערוץ טלוויזיה מסוים, לא יהיה מקום לשום ידיעה אחרת בעיתון.

כל האישומים הללו הופרכו. לא היו, לא נבראו.על פרשת הרפז כתבתי ספר ארוך. כמעט כל פרק בו מכיל ממצא אחד לפחות שמצדיק פתיחת חקירה נגד שר הביטחון דאז אהוד ברק או נגד אנשיו.

ברק ואשכנזי. ההר יוליד שום דבר. צילום: דובר צה"ל

אבל את הצד הזה, האפל, אין לאיש כוח או רצון או אפשרות לחקור. חקרו רק את הצד של אשכנזי, ובסוף הדרך המליצו להגיש נגדו כתב אישום על שיחת רקע אחת לעיתונאים (לצערי, לא הייתי ביניהם) ועל עיכוב מסירת המסמך ב-48 שעות.

גילוי נאות: לא הייתי מבאי ביתו של אשכנזי. לא הייתה בינינו מערכת יחסים מיוחדת. הייתי אצלו בשתי שיחות רקע כל הקדנציה (4 שנים ) ואני בספק אם היו בינינו יותר מ- 3-2 שיחות טלפון. כשהעדתי בפרשה לא השמיעו לי את עצמי בשיחות עם הרמטכ"ל. מבחינתי, אשכנזי לא כשיר לפוליטיקה רק בגלל הדרך שבה לא נלחם על חייו ועל שמו הטוב בפרשה הזו.

אבל הפרשה הזו גדולה מאשכנזי.הפרשה הזו עוסקת בדמוקרטיה הישראלית, שנמצאת בסכנה מוחשית יותר מכפי שחשבנו. אני כותב כבר שנים על המצור שמוטל על התקשורת, על נפילת שומרי הסף בזה אחר זה, על כיבוש משלטי שלטון החוק בידי השלטון, על טירוף המערכות. הפרשה הזו מוכיחה שהכל קורה לנו מול העיניים בהילוך מהיר.

בפעם הראשונה חיטטה המשטרה בשיחות של עיתונאים ומקורותיהם. בפעם הראשונה העזה המשטרה לנהל חקירה בעניין הדלפות ביטחונית/מדיניות. מי הפוליטיקאי או הקצין שיעז לדבר עם עיתונאים בעתיד? מי אישר לאנשים הלא מוכשרים האלה, מיחידות העילית של המשטרה, לבעוט ברגל גסה בעקרון יסוד של הדמוקרטיה? מדוע שינה המפכ"ל דנינו את דעתו על הצורך בחקירה, בסמיכות מוזרה לשנת הכהונה הרביעית שהעניק לו בנימין נתניהו ("על הראש" של השר אהרונוביץ)?

את זה צריך לחקור. אבל אין מה לדאוג. לא יחקרו. יש גם כמה עיתונאים שאני מעריך, שהבטיחו לנו בשנה האחרונה "רעידת אדמה". כשתיוודע האמת, הם כתבו, הארץ תסער. חיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה. דיברו על "שיחות רעילות" שניהל הרמטכ"ל עם עיתונאים. על מה לא. הניסיון לימד אותי להמתין. יכול להיות שהם צודקים.

מכיוון שהיו לי מעט מאוד שיחות עם הרמטכ"ל, אני כנראה לא יודע הכל. ובכן, עכשיו כולם יודעים הכל. לא רעידת אדמה ולא נעליים. דווקא כן אמורה להיות עכשיו רעידת אדמה. אם היה כאן חוק וסדר, מישהו היה צריך לשאול איך זה שבמשך שנים נעשה לינץ' כזה ברמטכ"ל. איך זה שמישהו העמיד את כל כוח האדם היקר של יחידת העילית של המשטרה לצורך התועבה הזו.

יותר מארבע שנים הואשם אשכנזי בסדרת אישומים מצמררת. עשו בו מעשה דאע"ש. ערפו את ראשו בכיכר העיר. הכל מתוזמר, מבוים, ממומן באינטרסים פוליטיים אישיים. זה היה סיכול פוליטי מחושב ומדויק. חבל שאהוד ברק לא הפגין יעילות דומה כשניהל את ענייני המדינה. הוא טוב רק בחיסולים מהסוג הזה. שתיקת הקרנפים כשאנחנו שואלים את עצמנו מדוע אין לנתניהו אלטרנטיבה, איך זה שאיש לא מסכן אותו,

אנחנו צריכים להביט באירועים האלה ולהבין איך זה פועל. המנגנון כולל עיתונאים שיורקים לתוך מי השתייה שלהם. הוא ממומן מבחוץ, מתודלק בעסקאות אפלות בין גורמי חקירה לאלה שממנים אותם לתפקידם, ועל כל זה לחץ כבד, אלים, ברוטאלי, של החלקים הכבושים בתקשורת. ובסוף אפילו היועץ המשפטי לממשלה נכנע ונאלץ להתיישר. אבל מה לעשות, קשה לברוא יש מאין.

בסוף, אנשים לא מורשעים ביומני טלוויזיה אלא מול ראיות. אז ככה: לא היה פוטש בקריה, לא היהמרד קולונלים, לא היה איסוף חומר נגד שר הביטחון, אשכנזי לא עשה עסקים עם בועז הרפז, בניהו לא זייף את מסמך הרפז, אשכנזי לא סידר להרפז פנסיה, או אישורי כניסה לקריה, או עסקאות ביטחוניות. גם אשתו של אשכנזי לא עשתה עסקים עם הרפז, גם בנו לא.

כולם שכחו את מסע ההשפלות האלים שערך שר ביטחון ברמטכ"ל שלו בין השנים 2009 ־ 2011 , במאמץ לגרום לו לשים מפתחות על השולחן וללכת הביתה. שוכחים שפרסום המסמך (שאינו מזויף, כי כל תוכנו יושם בשטח) לא מנע את מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל, אלא זירז אותו. שבועיים אחר כך הקדים ברק את הלו"ז המתוכנן והביא את המינוי לאישור הממשלה, שאישרה.

שוכחים שהמינוי של גלנט סוכל בגלל בג"ץ של התנועה הירוקה שנסמך על ממצאי התחקיר של קלמן ליבסקינד. שוכחים שבניגוד לטענת אותם עיתונאי חצר, אשכנזי ואנשיו לא היו אלה שהפיצו את החומרים נגד גלנט (מסיבה פשוטה: את החומרים האלה הדפיס ליבסקינד שנה וחצי קודם). שנים מצאתי את עצמי קול קורא בדד באפלה, וניסיתי להזכיר לאנשים מה קרה שם באמת.

לבושתי, אני מודה שמעולם לא הפעלתי לחץ על גורמי חקירה או על פרקליטות או על משטרה. הסתפקתי במה שאני כותב בעיתון. במה שאני יודע מתוקף היותי עיתונאי שהיה שם, שראה את מה שהתרחש שם, שיודע להבדיל בין טוב לרע, בין מושחת למגושם. לא יהיו כתבי אישום בפרשת הרפז. לא נגד אנשים משמעותיים ולא בסעיפים משמעותיים. אם כן, הם יזוכו.