עזבתי את בעלי בשביל גבר ניגרי  

אם יש משהו שאי אפשר לומר על רונה מרקוביץ (38), זה שהיא אישה סטנדרטית. רונה עזבה משרה נחשקת כמהנדסת אווירונאוטיקה על מנת לעבוד כשיפוצניקית, ועזבה את החלום הבורגני של בעל ושני ילדים בשביל גבר ניגרי, שבועיים בלבד לאחר שהכירה אותו. אפילו הראיון נערך במקום לא צפוי. רונה בשבוע ה-32 להריון. היא נמצאת בבית החולים לאחר שבלילה הקודם ירדו לה המים, ותשאר מאושפזת כאן עד הלידה הצפויה בעוד שבועיים. אנחנו משוחחות בזמן שהיא מחוברת למוניטור ועוצרת את הראיון מידי פעם כשיש לה צירים.

אבל בואו נחזור כמה שנים קודם לכן. רונה עובדת כמהנדסת אווירונאוטיקה וחלל בתעשיה האווירית. היא נשואה עם ילדה וילד שני בדרך, והיא מחליטה לעשות את הבלתי יאומן - לעזוב את מקום עבודתה ולאחר מכן גם את בעלה. "בתעשיה אווירית גיליתי שאני לא מתאימה להיות בורג קטן במערכת", היא אומרת. "התחלתי לסבול מהתקפי חרדה עד שנאלצתי לפרוש מהתפקיד".

היא ישבה בבית במשך שלוש שנים, בהן היא גילתה את חיבתה לתחזוקת הבית. "לא היה לי כסף לבעלי מקצוע אז החלטתי ללמוד את הנושא, וכשיש נזילה לתקן אותה בעצמי". כך עשתה עד שהקימה את Handy Woman - עסק לשירות כולל של תיקונים ושיפוצים. "בהתחלה עבדתי לבד, אבל לאנשים לא נעים לראות אישה מפנה פסולת, כך שכיום אני עובדת יחד עם בעלי מקצוע".

בד בבד עם עזיבת התעשיה האווירית וחיפוש דרכה המקצועית, עזבה רונה גם את הבית. "התחתנו כשהייתי בת 23, בזמן ששנינו סטודנטים בטכניון, וכמו זוגות רבים נהיינו עם השנים חברים יותר מאשר בני זוג". היא עזבה את הבית עם ילדה קטנה ובהריון, אולם חזרה אל בעלה כעבור שבעה חודשים. "לא ברור לי עד היום למה חזרנו, כנראה ההורמונים של הלידה. לא רציתי לראות את הבן שלי גדל בלי אבא".

"מאז שחזרנו הקשר לא היה אותו הדבר. זה היה ממש בגדר שותפות, כמעט על גבול האפלטונית. התנאי שלי על מנת שנחזור היה שנקיים מערכת יחסים פתוחה. בסיטואציה הזו, זה רק עניין של זמן עד שתכירי מישהו לקשר רנדומלי ותתאהבי בו".

החיים החדשים שלהם. רונה ואבבי (קרדיט: דני מלמן)

הכל התחיל בסטוץ
אותו 'מישהו' הוא אבבי, בן 33, שהגיע לארץ מניגריה בשנת 2008 על מנת לעבוד. "אבבי למד הנהלת חשבונות באוניברסיטה אבל המשכורות בניגריה כ"כ נמוכות, שהוא הבין שכדי לקיים משפחה עליו לעבור למדינה אחרת. סוכנת ההגירה הציעה לו ויזה לעבודה בישראל ולא פירטה על איזו עבודה מדובר. לא היה לו מושג שהוא עומד להחליף חיתולים למבוגרים בבתי חולים".

"הוא רצה לחזור הביתה, אבל בניגריה כל המשפחה נרתמת לטובת בן אחד שיסע כדי לאפשר לו חיים טובים יותר, ועליו לתמוך בהם בתמורה. אז הוא נשאר בארץ והתגלגל מעבודה לעבודה, משוטף כלים ועד למחסנאי, כשבכל אחת מהן ניסו לנצל אותו ולזלזל בו".

הקשר בין השניים התחיל, לפחות מבחינתה של רונה, בתור סטוץ. "אבבי עבד כטבח במסעדה שבה הייתי מפנקת את עצמי בארוחת בוקר אחרי החדר כושר. שמתי עליו עין והיה לי ביטחון להתחיל איתו כי שמעתי שהניגרים אוהבים בחורות שמנמנות. זה, אגב, אפיק נהדר לכל הישראליות השמנמנות שמחפשות חתן או סתם סקס. אז הסתכלתי עליו במבט שאינו משתמע לשתי פנים, הוא הבין והתחיל לצחוק. יצאתי מהמסעדה והוא בא אחרי, אמר לי שאני מוצאת חן בעיניו ושאל אם אני מוכנה להיות חברה שלו. שניה, יש לי ציר, חכי עשרים שניות".

"אוקי. זה היה אמור להיות רק הרפתקאה ולא משהו מעבר לזה, אבל כבר באותו היום, כשנפגשנו, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. הסברתי לו שלא מתאים לי קשר רציני, וזה ממש לא מסתדר בפאזל של החיים שלי, אבל אחרי שבועיים שאליהם הכנסנו חצי חיים של שיחות ואהבה הבנתי שאין דברים כאלה. אין גברים כאלה. ובמקרה יצא שהוא שחור וניגרי".

רונה מיהרה לספר למשפחתה על אבבי, שבועיים בלבד לאחר שנפגשו. "בשלב הראשון הפגשתי בינו לבין הבת שלי, בת השבע, כדי לראות איך הם מסתדרים. היא התאהבה בו מיד, וזו היתה נקודת מפנה והבנה שלא מדובר רק בפנטזיה אלא במשהו שעומד להיות מאד אמיתי. לאחר מכן התחלתי לחפש דירה יחד עם אבבי, ובינתיים ישנתי על הספה בבית של בעלי".


התחתנו בקפריסין. אבבי ורונה (קרדיט: אלבום משפחתי)

שחור? לא בבית שלנו
במהלך חיפושי הדירה הם נתקלו בקשיים. "היינו הולכים יחד לראות דירות ובכל פעם מחדש נתקלנו בדרישות לא הגיוניות מצד בעלי הדירות. אחרי שלשה חודשים של חיפושים ללא הצלחה, דיברתי עם כמה חברות שלי, והן יעצו לי ללכת בלעדיו לראות את הדירות משום שאנשים הם גזענים. עשיתי כעצתן ותוך שבוע מצאתי דירה".

"היחס של הישראלים לניגרים השתנה מן הקצה אל הקצה מאז שהגיעו הפליטים לארץ. אם בעבר זכו הניגרים ליחס אוהב ומעריך, כיום מתייחסים אליהם כמו עפר. הישראלים מסתכלים על כל השחורים כאילו הם זהים, ולכן אבבי מבדל את עצמו מהפליטים, כדי שלא יזהו אותו עם האוכלוסיה הזאת. אם הוא יקנה ג'קט בדרום העיר ויראה אריתראי לובש את אותו הדבר, הוא יפשוט את הג'קט באותו הרגע וישליך אותו לפח".

לשמחתה של רונה, היא לא נתקלה בתגובות עוינות כלפי הזוגיות שלה עם אבבי, אולם מבטי הזרים לעיתים מטרידים. "כשאנחנו הולכים יחד ברחוב אנחנו נתקלים במבטים ובהרמת גבות. אם הייתי הולכת עם בן זוג ישראלי לבן בקניון והוא היה דופק לי נשיקה על הדרגנוע, אף אחד לא היה מסתכל פעמיים. אבל מספיק שאני רק אחזיק ידיים עם אבבי וזה נראה לאנשים כמו סרט פורנו".

הוא גבר-גבר ואני אישה-אישה
קושי נוסף, שעלול לעמוד בפני כל שני אנשים המתחברים זה לזה ממקומות תרבותיים שונים, הוא הפער בנורמות ובערכים המושרשים בהם בכלל, ובכל הנוגע לזוגיות ומשפחה בפרט. "הגישור בין הבדלי התרבויות הוא אתגר לא פשוט כי הוא גבר-גבר ואני מצופה להיות אישה-אישה בתרבות שלו. הוא היה שמח אם הייתי יותר כמו אישה אפריקאית. אישה שלא פוצה פה ולא מתלוננת על בעלה".

"תפקיד האישה בתרבות שלו הוא שמירה הדוקה על התא המשפחתי. להכין אוכל לבעל, לנקות, לסדר. באופן כללי, גברים הם יצורים מאד פשוטים וכל מה שהם רוצים בחיים זה שיהיה אוכל בבית, שהוא יהיה מסודר ושאישה חמה ואוהבת תחכה לשובם. הגבר שלך רעב כשהוא מגיע הביתה, ומה שעושה אותו הכי מאושר זה שתכיני לו אוכל, אז למה זה משפיל אותך להכין לו אוכל?".


רונה ואבבי. מקסימים (קרדיט: רונה מרקוביץ)

האם זו אירוניה, צדק פואטי או שמא ניסיון פיצוי הם שדחפו אישה בעלת מקצוע גברי מובהק, מחוץ לבית, לאמץ את התפקיד הנשי הקלאסי בתוך הבית? רונה, כהרגלה, שוברת סטריאוטיפים, ופועלת הפוך מכפי שהיינו מצפים ממנה. לאבבי, לטענתה, אין כל בעיה עם העבודה שלה. "נשים אפריקאיות עושות עבודות הרבה יותר קשות. אמא של אבבי עבדה בחקלאות ועשתה את אותה העבודה של הגברים, רק עם תינוק על הגב".

אמא לבנה, ילדה שחורה
בשבוע שעבר התחתנו רונה ואבבי בקפריסין, ובעוד כשבועיים הם צפויים להיות הורים. "אף פעם לא ילדתי תינוקת שחורה, זו הפעם הראשונה, ואני עדיין לא קולטת ומפנימה את זה. אני כל הזמן חושבת איך יהיה לה בגן ואיך יתייחסו אליה, כי יש בקרב ילדים אכזריות רבה.

"אבל אין לנו ברירה אחרת. הפתרון הכי פשוט מבחינתנו, אם לא היו לי ילדים, היה לעבור לארה"ב כי יש לי אזרחות. אבל לילדים שלי יש אבא פה בישראל, ולא אמנע מהם את אבא שלהם".

"אני מתנחמת בכך שלילדה שחורה עם אמא לבנה יתייחסו טוב יותר. כמו שלאבבי מתייחסים אחרת כשאני לידו. אבבי הוא גבר שבגברים, שלא צריך עזרה מאף אחד, אבל משיג תוצאות רצויות יותר מאנשים כשאני נמצאת לצידו. גם המעסיקים שלו שינו אליו אל היחס, ואפילו העלו לו את המשכורת, מאז שהוא איתי.

"גם עכשיו אעמוד לצידו, ואנצל את ההזדמנות כדי לפנות לכל מי שיכול להציע לאבבי משרה מכובדת, לא משנה במה, העיקר שהיא תאפשר לו לפרנס בכבוד את התינוקת שלנו".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4567652,00.html