כל שקל שמושקע ביו״ש, בא במקום שקל ורבע שהיה מושקע במקום אחר אילו תושבי יו״ש היו גרים בצד האחר של הקו הירוק, או במילים אחרות, ההתיישבות ביו״ש לא רק שלא מבזבזת כסף, אלא אף חוסכת.
אז איך אנשים כל כך אינטליגנטיים מגיעים למסקנה ההפוכה?!
ניסיתי לברר נקודה זו אצל כמה אנשי שמאל, והתשובה שלהם היתה זהה:
״ממילא נצטרך להשקיע גם את השקל ורבע, לאחר שתושבי יו״ש יפונו! כך שבמקום להשקיע את השקל ורבע, אנחנו משקיעים שניים ורבע, שמתוכם שקל אחד יירד לטמיון!״
התגובה שלי בילבלה אותם לרגע:
״אז בעצם מה שיבזבז את הכסף הוא הפינוי העתידי ולא ההתיישבות ביו״ש! אז בואו נוותר על הפינוי היקר והבזבזני הזה, נחסוך מיליארדים למדינה, ובא לציון גואל!״
אך מהר מאוד הם מתעשתים:
״אבל איך נחזיר את השטחים לערבים בלי לפנות משם את היהודים?!״
״אז זהו, שבשביל השלום אנחנו חייבים לוותר על כל החלומות! אם נסיגה ענקית תביא טרור, מלחמות, שפיכות דמים וסבל לשני הצדדים, כפי שאפילו נסיגה זעירה ברצועה הביאה, אז ׳טוב שלום ממדינה פלסטינית׳, כי השלום חשוב מהכל!״
הטיעון האחרון כבר ממש מבלבל אותם, והם ממלמלים משהו על דמוקרטיה שהיא חשובה אפילו יותר מהשלום. בשלב הזה אפילו אני כבר מתחיל לאבד אותם (כי הרי הרוב הדמוקרטי נגד נסיגות), עד שאני מבין שכשהם מדברים על דמוקרטיה הם בכלל מדברים על כך שזה לא הוגן להחזיק ביו״ש ולא לתת לתושביה זכות בחירה לכנסת.
בקיצור, אל תחפשו ביו״ש את המיליארדים; כל הסיפור מתחיל ונגמר בכך שהשמאל חושש לקבל תגבורת של מצביעים בעקבות סיפוח יו״ש.
לא הבנתם?
זה בסדר, גם אני...
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
