כזכור כבר היו דברים מעולם: את הספר "הנחש" על יוסי שריד, לא ניתן היה להשיג, זמן קצר לאחר צאתו לאור, הוא פשוט נקנה מכל המדפים.שיטת ההשתקה ע"י הורדה ממדפים בכל מיני שיטות תועדה גם בכתבתו של
בן דרור ימיני ב NRG כדלהלן:
כדאי להזכיר. שריד הצעיר היה עוזרו של פנחס ספיר, שר האוצר האגדי והכל יכול של מדינת ישראל. ספיר היה חלק מה"פוליטביורו" של מפא"י ההיסטורית. גם מרדכי נמיר היה שם. עיתון מסוים עמד לפרסם כתבה על נמיר וחיי המשפחה שלו. נמיר נחרד. שריד, המוציא לפועל, נשלח אל העורך כדי להשתיק את הסיפור. ובכן, הוא ניסה לאיים על העורך, משום שלא היה לו רישיון של קבע. זה לא עזר.
או אז הוציא שריד צ'ק מכיסו, רשם עליו 7,000 לירות והסכום האגדי באותם ימים שכנע את העורך. שוחד לכל דבר ועניין. שריד דרש, והמפלגה העבירה את מלוא ההחזר לחשבונו. שריד עצמו חשף את הסיפור בספר "שיחות עם יוסי שריד" של העיתונאי המנוח שייקה בן פורת.
האם הייתה זו משובת נעורים
בודדה? ובכן, עיתון מסוים פרסם מודעות, שהגיעו דרך עסקן של מפא"י, ולא קיבל עליהן תשלום. המו"ל איים בחשיפת הפרשה. הפרשה נגנזה. איך נגנזה? "בא אליו איש צעיר והשאיר לו מעטפה משר האוצר". מיהו האיש הצעיר? יוסי שריד. הוא נשאל על כך כעבור שנים, ואמר ש"יכול להיות שהיה משהו כזה". הדברים הללו פורסמו בספרו של דן מרגלית "ראיתי אותם".
העיתונאי יאיר קוטלר פרסם על שריד דברים לא מחמיאים. שריד אמר על קוטלר שהוא פוטר מ"מעריב" בגלל הכתבות נגדו. קוטלר הגיש נגדו תביעת דיבה, וזכה. שריד נאלץ לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים. בהמשך פרסם קוטלר את הספר "הנחש". הספר מציג יוסי שריד אחד. לא סיפור אחד. הרבה סיפורים ופרשות. שריד לא הגיש תביעת דיבה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
