גדעון לוי: ''בנימין נתניהו ייזכר כאחד מראשי הממשלה החשובים שהיו לישראל''  

נתניהו הוא המעצב של ישראל העדכנית. עוול גדול נגרם לו כאשר משווים אותו לאחד מקודמיו בתפקיד, יצחק שמיר, האיש בלא תכונות, שחוסר העשייה היה אומנותו — נתניהו עשה ועשה, השפיע והכריע, עיצב וקבע. גם היחס אליו כאל פוליטיקאי ציני גורם לו עוול: הוא אחד מראשי הממשלה האידיאולוגיים ביותר שהיו כאן, והוא ידע להפוך את תורתו הקיצונית לרוח התקופה של מדינת ישראל כולה.

גם כשהסווה את אמונותיו, הוא עשה זאת כדי לקדם אותן. נתניהו מעולם לא האמין בשלום עם הערבים — והצליח להסיר את השלום מסדר היום של ישראל. נתניהו מעולם לא האמין בזכויות של העם הפלסטיני — והצליח לחסל את פתרון שתי המדינות. נתניהו האמין ברצינות בהיות היהודים העם הנבחר — והצליח לקדם מדינת אפרטהייד לעתיד ברוח אמונתו, כולל ההבטים החוקתיים שלה.

האם אפשר לחשוב על הצלחה מסחררת מזאת? האם אפשר לחשוב על מישהו שהצליח לקדם יותר את השקפת עולמו?

אחד מקודמיו עשה שלום, האחר יצא למלחמה — ואף לא אחד לא השפיע כמותו. ישראל של לפני נתניהו וזאת שלאחריו הן שתי מדינות אחרות. בן ההיסטוריון עשה היסטוריה, והוא יכול לפרוש בשיאו: הוא כבר לא ייזכר כהערת שוליים. ההיסטוריה תזכור לו הכל.

היה היתה ישראל, ואיננה עוד. ישראל שדיברה על שלום והאמינה בו, גם אם כמעט לא עשתה דבר כדי להשיגו; שהיתה דמוקרטית, ליהודים לפחות; שחשה יראה כלפי מדינות העולם והתחשבה בהן; שידעה את מידותיה, את מגבלות כוחה ואת גבולות השפעתה. היה היתה ישראל, שכבשה את גזענותה והתביישה בה. שחייה לא נעו רק בין נחשולי שנאה וגלי הפחדה. שערבים לא היו בה רק חפצים חשודים, ופליטי חרב לא היו רק "מסתננים". שהיהדות לא היתה נחלת הלאומנים בלבד, ודגלה לא היה רק בידי המתנחלים. פעמה בה תקווה, והיא נגוזה, יש מי שגדע אותה.

נתניהו עיצב ברוחו ישראל אחרת, הוא היה ראש ממשלת הפחדים והשנאות. אפשר לנסות לחשוב על חותם חיובי אחד שהותיר. דבר משמעותי אחד שבישראל טוב אחריו יותר מאשר לפניו. ועכשיו לחשוב איזו דרך ארוכה עשתה המדינה בהנהגתו מאז ההחלטה הראשונה של מנחם בגין כראש הממשלה לקלוט את קומץ פליטי הסירות מווייטנאם, ועד ההחלטה האחרונה של נתניהו, יורשו במפלגה ובתפקיד, לחוקק את חוק ההסתננות השטני בגרסתו השלישית; את הדרך הארוכה מאז הוחרם מאיר כהנא בכנסת, גם בידי חברי כנסת מהליכוד, ועד התחרות בין הח"כים של אותו ליכוד, מי מעלה הצעות חוק גזעניות יותר.

החשוך יצא לאור, השוליים נהפכו למרכז, והלאומנות לתקינות. כהנא חי: ממקומו במרומים הוא יכול להשקיף בסיפוק ובגאווה במדינה שנתניהו עיצב. מבחינתו, היא בוודאי נמצאת בדרך הנכונה, שועטת אל עבר מימוש תורתו.

אין מדובר בנוסטלגיה לעבר שלא היה קיים, וגם לא בהשחרת ההווה והעתיד. ישראל השתנתה. היא מקום אחר לחיות בו. היא מקום שחצני, דורסני וכוחני יותר ודמוקרטי פחות — כלפי מיעוטים, לאומיים ורעיוניים, כלפי האזור שבו היא שוכנת וכלפי כל העולם. היא שנואה יותר, ובצדק. היא מקום גרוע יותר. נתניהו אינו נביא החורבן שלה, אך עשה לא מעט כדי לקדמו.