ספר הכללים של הפי.סי (מאמר מצוין של אמילי עמרוסי שהתפרסם היום)  

את השיטה הפוליטית הישראלית אני מבינה. את שלטון התקינות הפוליטית אני לא בטוחה שאצליח להבין. אולי מי מהקוראים יצליח לפענח את הדקדוק הפנימי. לגבי תצפיתניות שישבו בצוק איתן מול מסך מחשב וביצעו את תפקידן כהלכה אסור לומר ש"לא איבדו את עשתונותיהן".

כי זה מעליב! ושוביניסטי! לא משנה שהחיילות שקיבלו את מכתבי ההערכה לא היו תחת לחימה אלא עקבו אחר דמויות מעל גבי המסכים (אמנם במסירות, אבל לא תוך סיכון חיים), ולא משנה שכמה גברים קיבלו בעבר צל"ש באותו נימוק בדיוק. הניסוח, שהפמיניסטיות התעקשו להיעלב ממנו, אינו מקטין ואינו מזלזל אלא סתם חסר מעוף, לכוד בקלישאה.

הלאה. בשם הפוליטיקלי קורקט הפתלתל יש לפסול תשדיר בחירות שמשתתפים בו ילדים (הוריהם אישרו את ההשתתפות, הסרטון לא פוגעני כלפיהם), ומאידך אין כל צורך לעשות עניין מאנדרטת ענק הממוקמת בכניסה לכפר בית פוריק, 45 דקות מתל אביב, ובה רשימת השמות של מחבלים מתאבדים שיצאו מהכפר, גאווה מקומית שכזו.

עוד הצעה שאפשר היה לממשה אלמלא היה ספר הכללים של הפי.סי. כל כך סודי: לדווח על שריפת דגלי צרפת שהתרחשה ביום שישי שעבר במרכז הר הבית בירושלים. באותו רגע היו עסוקים הקולגות שלי בסימון גבולות הבידוד הבינלאומי של ישראל עד כדי כך שהם לא שמו לב שראש ממשלת יפן מבקר כאן עם פמליה ענקית.

עוד בשלטון הפי.סי שאני מנסה לשווא לעקוב אחר חוקיו העלומים: אין לדווח על העובדה שמספר 26 ברשימת המחנה הציוני לכנסת, סלאח סעד, נחשד ברכישת תארים פיקטיביים מאוניברסיטה במוסקבה ובקבלת תוספות שכר לכאורה על סמך אותם תארים מזויפים. בזמן שהתפנה לה, תוכל העיתונות לנעוץ טפריה במשהו בעל חשיבות היסטורית: מועמדת במקום לא ריאלי בבית היהודי, מחנכת יראת שמיים, ממליצה לתלמידותיה הדתיות להתנדב לשירות לאומי ולא לשרת בצה"ל. נו, באמת.

השבוע התאפיין באירועים אלימים ברהט. שוטרים נפצעו. כבישים נחסמו. תלמידים קיבלו אבטחה צבאית. מה יותר חשוב מזה? לסקר בפנים חמורות דו"ח שהוציא ארגון קיצוני, "רופאים לזכויות אדם", שממנו עולה שצה"ל לא התייחס יפה לעזתים במהלך הלחימה בצוק איתן.

עוד משהו שלא עבר במסננת הפוליטיקלי־קורקטיזם היא תשובת פרקליט המדינה, שענה השבוע לפורום המשפטי למען ארץ ישראל (שנה ושמונה חודשים אחרי שפנו אליו) כי לא יורה על פתיחה בחקירה נגד עמירה הס אחרי שזו כתבה במאמר ב"הארץ", שצוטט באתר האינטרנט של חמאס, כי "יידוי אבנים הוא זכות וחובה של מי שנמצא תחת שלטון זר".

אותם חוקים סודיים מאפשרים להתעלם מהפה המטונף והקיצוני של עיתונאי ידיעות יגאל סרנה, שמעל תמונת ראש הממשלה המניף את ידו כתב "אז זה המועל יד החדש?" - ובקרוב יקבל פרס לספרות מאותו ראש ממשלה בסך 65 אלף שקלים. הבדיחה כתובה על הצ'ק.

מי שעוקב כמוני אחר מפלגת העיתונות מתקשה להבין את האי־גיון. הרב רונצקי, שהוקלט בסתר כאומר שאם בנו יודיע לו שהוא הומו, הוא יחבק אותו וגם יציע לו טיפול - זה אייטם! איך הדוס הזה מרשה לעצמו להעליב הומואים! אבל הטקסט הנתעב של אחד מראשי הקהילה ההומו־לסבית נגד מתמודד אתיופי בבית היהודי לא זכה לשום חשיפה. מכיוון שרבים הסיכויים שלא שמעתם על אותו טקסט נתעב, אביא אותו כאן בקצרה.

יונתן גת, איש תקשורת ואחד ממנהיגי קהילת הלהט"ב, כעס על אותו סרטון שבו הביעו אנשי הבית היהודי התנגדות לנישואים חד־מיניים. כעס על כולם, והחליט להיכנס באחד מהם: במי שתפס (בטעות) כחלש ביותר. משה סלומון, מג"ד במילואים, יליד אתיופיה. "רבים לא בטוחים שאתם יהודים", כתב בשחצנות לסלומון בעמוד הפייסבוק, "המשפחה שלי בנתה את תל אביב כשאבותיך עוד לא ידעו מה זו בלטה... אלמלא הכסף שלי... שמימן את העלייה שלך, היית ממשיך לכבס בגדים בנהר". אם זו לא גזענות טהורה אני לא יודעת מה כן. ראיונות צולבים? גינויים מקיר לקיר? גת מוגן.

הטרנד החם של שוטרי התקינות 2015 הוא הומופוביה. טוב שזה צץ, כי כנראה כל שאר הטענות נגד הימין נסתתמו (אשליית הנסיגות נקברה סופית בצוק איתן, מה כבר יש לומר נגד הימין?) אלא שאין הומופוביה. יש ויכוח מלא כבוד על הכרה ממלכתית בנישואים חד־מיניים.

ועוד ראוי לשים לב שהפוביה מפני הומופוביה מרעישה ומצלצלת רק כשההומופוב הוא בן מחנה החושך. והרי לפני פחות מחודש התראיין האדמו"ר ירון לונדון ואמר: "אני גר בבלפור פינת אחד העם. אתה יורד לגינה ורואה גברים שלובי זרוע... גברים שעירים עם רגליים שמנות ומכוערות, במכנסיים קצרים, מחובקים... אני שייך כנראה לדור שאני נלפת כשאני רואה את התמונה הזאת ואני צריך להגיד לעצמי 'לונדון, אתה ליברל, אל תשכח'". רק דמיינו את איילת שקד או אביגדור ליברמן אומרים את אותן מילים.

השבוע הם ניסו לסתום את הפה לכנס שעוד לא נולד: כנס ירושלים של עיתון "בשבע" היה אמור לעסוק בדרכי התמודדות עם נטייה חד־מינית במגזר הדתי ולהביא גורמים מקצועיים לענות על השאלה האם ניתן לשנות נטייה מינית. בהינתן שמדובר בקהל תורני־חרד"לי, מדובר בחציית קווים מרשימה לכיוון הפתיחות. זה נושא פנים־מגזרי והומואים דתיים רבים שמחים על העיסוק בו. אבל הלהט"בים לא מרשים לפתוח בכלל בדיון. תוך שימוש בנשק הפי.סי, שכלליו כאמור חשופים ליודעי ח"ן בלבד, הם לחצו על שלי יחימוביץ' לבטל את השתתפותה. נשיא המדינה נכנע גם הוא ללחץ וביטל (מסר סיבה אחרת לביטול). הרצוג ולפיד מתלבטים אם להגיע.

אותה קבוצה כוחנית מסכימה להתיר פאנל רק אם מתחילים בהנחת היסוד שהיא העמדה שלהם (שאין אפשרות לשנות נטייה מינית, למרות שישנם מחקרים שמוכיחים ההפך), ומסיימים באותה נקודה. אם לא - חרמות וטרור. זו קבוצה שפעם היתה נרדפת והיום הפכה להיות רודפת.

ואם דיברנו על חופש הביטוי: הטבח ב"שארלי הבדו" התרחש בגלל שרטוטים על נייר. שרטוטים לא יפים, אבל שפיכות הדמים לא היתה על הנייר. הרב יהושע אנגלמן כתב: "פסל הוא דבר שברירי שזקוק להגנה שלנו. כאשר אדם אינו מאוים מבדיחות ומלצון, כשדבר לא יאיים על אמונתו, היא גדולה ממנו. מי שמרגיש חובה לשמור על תורתו, דתו ואמונתו, מרגיש כנראה גדול מהן - הן זקוקות להגנתו". הכל חוזר מצרפת לישראל. תפקיד העיתונות. תקינות פוליטית מוגזמת וחד־צדדית. מסננת עקומה.