מספר 25 בליכוד: ''אני לא רק האלמנה של ליאור''  

מקור ראשון
ריקי רט | 30/1/2015 12:51

רק שמונה ימים עמדו לרשותה של נאוה בוקר מרגע שגמלה בלבה ההחלטה להיכנס לפוליטיקה ועד ליום הפריימריז בליכוד. בלי תורמים, בלי דילים, עם אפס תקציב ובלי קמפיין מהוקצע, היא הצליחה להיכנס למקום ה־25 ששוריין לאישה חדשה. עכשיו היא מקווה להצליח להיכנס לכנסתֿ, מהמקום שכרגע מתנדנד בסקרים.

בוקר, אלמנתו של תת־ניצב ליאור בוקר, קצין אגף המבצעים של המחוז הצפוני במשטרת ישראל שנהרג באסון השריפה בכרמל ב־2010, התפרסמה בשנים האחרונות כמי שהובילה את מאבק המשפחות לחקירת האסון ולתיקון הליקויים והמחדלים שהתגלו בעקבותיו.

החיים לא חייכו אל בוקר. כשהייתה בת 20 נפטרה אמה באופן פתאומי מדום לב. עשר שנים לאחר מכן היא איבדה את אחותה למחלת הסרטן, מיד אחר כך נפטר אביה. לפני כחמש שנים נפטר אחיינה מסרטן, וחודשיים לאחר מכן איבדה את בעלה באסון הכרמל. "במקום לרדת לתהום שחורה אחרי כל האובדן שחוויתי, אספתי את עצמי והחלטתי להמשיך הלאה", היא אומרת. "זה לא קל, ויש משברים, אבל בכל פעם אני אוספת את עצמי מחדש, והעשייה החברתית ממלאה אותי באנרגיות. כשאני רואה תוצאות זה נותן לי עוד תמריץ".

בוקר, 44, עבדה במשך עשרים שנה כעיתונאית בערוץ 1, בעיתון 'מעריב' ובכלי תקשורת נוספים, ואחר כך כיועצת תקשורת. לפני כחצי שנה החליטה להקדיש את כל זמנה לעשייה חברתית ולהרצאות על צמיחה מתוך משבר. "החיים לימדו אותי שמכל משבר אפשר לצמוח", היא מסבירה. "גם כשאתה נופל וחוטף מכות קשות, יש לך את האפשרות לבחור אם להגיב באופן חיובי או שלילי".

היא ניגשת לריאיון במשנה זהירות. פוליטיקאית מנוסה היא לא. היא לא חלקלקת לשון, לא ממהרת להביע דעה חותכת, נזהרת בלשונה, לעתים מהססת, מקפידה שלא להביע עמדה לא אוהדת כלפי ראש הממשלה שבעבר השמיעה ביקורת כלפיו, וכעת עשוי להיות הבוס הבא שלה. "מילדות גדלתי על הליכוד", אומרת בוקר. "אמא שלי העריצה את בגין. במהלך השנים הייתי תמיד מחוברת לאנשי הליכוד. לפני כשנה קיבלתי פנייה לבוא ולהתמודד בפריימריז, שקלתי את זה והודעתי שאני מוותרת".

אבל רגע לפני הפריימריז היא השתתפה בשבת לחברי מרכז ליכוד בנהריה. "ישבנו ושוחחנו. חברים לחצו עליי להגיש מועמדות, התלבטתי, ובסוף חשבתי לעצמי שבמקום לדפוק על דלתות של חברי כנסת ושרים ולרדוף אחריהם בכל מיני נושאים, יהיה לי יותר קל לקדם את הדברים מבפנים". את הבקשה להתמודד בפריימריז הגישה עשר דקות לפני סגירת ההרשמה. "נבחרתי בשיטה לא קונבנציונלית, ברגע האחרון, בלי דילים ובלי קמפיין. קפצתי משמחה, יש אלוהים".

כבר לא מחפשת אשמים
נאוה הייתה גרושה צעירה ואם לשתי בנות כשהכירה את ליאור בוקר, גם הוא גרוש ואב לשלוש בנות. הכתבת הצעירה קבעה פגישת היכרות מקצועית עם מפקד משטרת חדרה, שהפכה לידידות ובהמשך לחברות עמוקה. בוקר עבר לגור איתה ועם בנותיה בפרדס חנה. הם חוו יחד 14 שנים מאושרות. ליאור כבר עמד בפני פרישה מהמשטרה ותכנן את העתיד בפנסיה, ואז הגיע האסון.

יום חמישי הנורא ההוא החל כמו עוד יום עבודה שגרתי. בשעה 13:45 עדכן ליאור את נאוה שהוא יוצא לכיוון השריפה המשתוללת בבית אורן. ב־15:30 התקשרה נאוה שוב לליאור. ברקע נשמעו רעשים, ליאור צעק "אני לא יכול לדבר", והשיחה נותקה. בשעה שש בערב התקשר אליה עיתונאי קולגה, שאל אותה אם היא מכירה מישהו בשם בוקר. היא שאלה אותו מדוע הוא שואל, והוא השיב שהוא נהרג באסון. כך היא התבשרה על מות אהובה.

שעות ספורות לאחר האסון גילתה נאוה כי ליאור יכול היה להציל את עצמו. יחד עם תנ"צ אהובה תומר הוא הצליח לסובב את אוטובוס הסוהרים שנקלע לתופת. בוקר כבר עמד לחזור לניידת שלו כשהבין שהאש מכתרת את האוטובוס מכל צדדיו, ורץ לתוך האוטובוס כדי לנסות ולהציל חיים.

כעסת על זה שהוא חזר לתופת למרות שיכול היה להציל את עצמו?
"בהתחלה נורא כעסתי עליו. הייתי מדברת לתמונה בקיר ושואלת אותו – 'איך לא חשבת עליי? על הבנות?'. ואז הבנתי שזה ליאור. אין מצב שהוא היה משאיר אחרים במצוקה ומחלץ את עצמו". כשקמה מהשבעה הרגישה תסכול גדול. "שאלתי את עצמי איך קורה שנשרפים למוות 44 איש סתם ככה. הבטחתי לחקור ולגלות מה באמת קרה שם. בתחקיר הבנתי עד כמה מצבנו גרוע, ועד כמה מדינת ישראל למעשה לא ערוכה לאסון בסדר גודל כזה".

כמה ימים לאחר השבעה הגיעה רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, לבקר את בוקר. בתקופה שאחרי האסון המשיכה נתניהו ללוות את משפחות ההרוגים. "גברת נתניהו עזרה לנו ככל יכולתה, וכואב לי לראות מה שעושים לה עכשיו בתקשורת", היא אומרת. "הייתי רוצה לחזק אותה עכשיו, כמו שהיא חיזקה אותי לאחר האסון. לא ייתכן שרוצים לנגח את ראש הממשלה ופוגעים באישה שאיתו. התקשורת עברה את גבול הטעם הטוב".

כבר בפגישתם הראשונה ביקשה בוקר משרה נתניהו שתסייע לה לפגוש את ראש הממשלה. כמה ימים לאחר מכן יצאה הפגישה אל הפועל. "נתניהו ניחם אותי וסיפר לי על האובדן של יוני, אחיו. הוא הזדהה עם הכאב שלי", היא אומרת. באותה פגישה אמרה בוקר לנתניהו כי היא בטוחה שטייסת כיבוי הייתה מונעת את האסון.

"בעבר הייתה טייסת כיבוי במדינת ישראל וזה בוטל מטעמי חיסכון. אמרתי לראש הממשלה שחייבים להחזיר אותה ולערוך שינוי במערך הכיבוי וההצלה, כי בזמן האסון כל מערך כיבוי האש היה כמו בעולם שלישי. אם במדינות אחרות יש כבאי אחד על 800 אזרחים, אצלנו היחס הוא 1 ל־4,000. נתניהו היה קשוב, והדברים הללו אכן טופלו בשנים שחלפו מאז. בגלל זה אני מעריכה את ראש הממשלה. חצי שנה לאחר האסון הוא הקים טייסת כיבוי עם שמונה מטוסים, בעתיד הקרוב זה יעלה ל־14 מטוסים. באסון היו חסרות 62 תחנות כיבוי, היום חסר רק חצי מהמספר הזה".

ובכל זאת, בתקופה שאחרי האסון מתחו משפחות ההרוגים ביקורת חריפה על ממשלת ישראל ועל שר הפנים דאז, אלי ישי.
"בחודשים שאחרי האסון הבנתי שאי אפשר להפיל את האשמה באסון על אדם אחד. עשו מאלי ישי שעיר לעזאזל, אבל לאורך עשרות שנים, למרות כל ההתרעות שהיו, השר היחיד שהתריע ותקצב היה אלי ישי. וכנ"ל לגבי הממשלה הנוכחית. אי אפשר להפיל את האשמה על ממשלה אחת. בדיוק לפני האסון תקצבה הממשלה את מערך כיבוי האש ב־100 מיליון שקל, כך שאי אפשר לבקר דווקא אותם".

בשלושים למות אהובה היא נשבעה על קברו שתעשה הכול כדי למנוע אסונות נוספים. היא הקימה את קרן 'ליאור בוקר', שפועלת לקידום מערך הכבאות וההצלה. בחסות הקרן היא מארגנת מדי שנה את צעדת הכרמל לזכר הנספים באסון. "החלטתי לתעל את התחושות שלי למשהו מעשי, לעשייה חברתית", היא אומרת. "הקמת הקרן היא לא רק במובן הכספי, אלא בכך שמעלים את הנושא לסדר היום הציבורי".

אם תיבחרי, אילו נושאים חשוב לך במיוחד לקדם?
"מאז האסון יש שתי קבוצות שיצא לי להיחשף אליהן וחשוב לי לעזור להן מהכנסת. האחת היא משפחת השוטרים, שגם ליאור ז"ל היה חלק ממנה. השנייה היא משפחת הכבאים שיקרים ללבי. את שתי המשפחות הללו למדתי להכיר אחרי האסון, כשהכרתי לעומק את עבודת הקודש שהם עושים, תוך סכנת חיים. חשוב לי לתרום מהידע שצברתי בכל הנושא של מוכנות לשעת חירום והצלת חיים.

"חשוב לי לקדם גם נושאים חברתיים. מצוקת הדיור היא מצב בלתי נסבל. אני רוצה ללמוד לעומק את הנושא הזה ולסייע למשפחות ברוכות ילדים, לזוגות צעירים ולמעוטי יכולת למצוא פתרון לבעיית המגורים. עוד נושא שמטריד אותי מאוד הוא נושא המסתננים. זו לא תופעה שמתרכזת רק בדרום תל־אביב, אלא בכל הארץ. צריך למצוא לה פתרון".

מה דעתך על המשבר שפוקד עכשיו את סגל הפיקוד הבכיר במשטרה?
"מצער לשמוע על מה שקורה בצמרת המשטרה, אבל אסור לשכוח שטוב שהמשטרה מבערת את המקרים האלו מקרבה גם כשמדובר בקצינים בכירים, ולא עושים להם הנחות. טוב שזה כך, ואני מקווה שיפיקו את הלקחים".

לא נחתי לרגע כשאני שואלת את בוקר על פתרונות מעשיים או על נושאים בוערים (פינוי התנחלויות? "אני נגד באופן מוחלט". חוק המשילות? "אני בעד, חייבים כאן ממשלה חזקה ועמידה". משא ומתן? "אין לנו פרטנר בצד השני"), היא נזהרת בדבריה. שלא כפוליטיקאים טריים אחרים, היא מהססת ולוקחת את הזמן. "אני נמצאת חודש בפוליטיקה, אני לא רוצה לצאת בהצהרות בומבסטיות, יש הרבה נושאים שאני צריכה ללמוד לעומק לפני שאני יוצאת בהצהרות".

יהיו מי שיבקרו אותך שאת עושה קריירה ממותו של ליאור.
"זו שאלה לגיטימית, ודיבורים תמיד יהיו. אבל אני לא רק האלמנה של ליאור. במסגרת תפקידי כעיתונאית טיפלתי וקידמתי דברים, ומאז שליאור נהרג אני עוסקת במשך ארבע שנים רק בעשייה ציבורית בהתנדבות. קידמנו את נושא טייסת הכיבוי, קורסים לעזרה ראשונה למתנדבים, ציוד וביגוד מיוחד לכבאים. איפה שאני יכולה לעשות בנושאים הללו - עשיתי. לא נחתי לרגע בשנים האחרונות. אף אחד לא יכול לבוא ולטעון שאני באה בתור 'האלמנה של'".

מה ליאור היה אומר לו היה רואה אותך בכנסת?
"אני חושבת שהוא היה גאה. זה היה מפתיע אותו, ואני מאמינה שהוא היה צוחק. היה לו חוש הומור מצוין, והוא תמיד היה צוחק על זה שאני תימנייה והוא היה אשכנזי. הוא בטח היה אומר 'הבאתי אותך ממרבד הקסמים - ותראי לאן הגעת'".