נתניהו צריך לחשוף הכל על כוחו של מוזס  

לפני כשנה, לאחר הרשעתו של אהוד אולמרט בפלילים, פירסמנו ב-TheMarker כתבה נרחבת שבה שאלנו "איך זה שאנשי ציבור ועסקים שנחקרו או הורשעו קיבלו מ'ידיעות אחרונות' תמיכה ואהדה?" ניסינו לעשות את הבלתי־אפשרי, ולשרטט את האג'נדה האמיתית של "ידיעות". שנה לאחר מכן, אג'נדה זו נותרה גמישה וחמקמקה, אך דבר אחד ברור בה - "ידיעות אחרונות" מקדם באמצעות כל הפלטפורמות שלו את כל מי שעשוי לסכן את שלטונו של בנימין נתניהו.

לקראת הכנת הכתבה שוחחנו עם לא מעט עיתונאים שעבדו ועובדים בעיתון. כולם סיפרו אותו סיפור - כיצד אינטרסים שונים, לעתים לא מפוענחים, גרמו להטיות בוטות באופן הסיקור של העיתון. כיצד קבוצת ידיעות פועלת לטובת מועדון של חברים, מקושרים ובעלי הון כדי לשמר את כוחם, ובכך פוגעת באינטרס הציבורי.

אלא שמרבית הסיפורים האלה לא עלו על הכתב, מסיבה פשוטה. המקורות שלנו פחדו. הם התנו את השיחה עמנו בכך שלא יתפרסם שום פרט שעשוי לגרום לזיהוי שלהם. הם ידעו היטב כי מי שפוגע באינטרסים של קבוצת התקשורת החזקה של מוזס - עלול להרגיש לאחר מכן את נחת זרועה בחזרה. ב"ידיעות" הרי יודעים היטב כיצד לרסק את מי שפועל נגדם - ומנגד לתגמל היטב את מי שנכלל במועדון החברים.

אלה לא היו רק עיתונאים. אישי ציבור, פוליטיקאים בכירים, רגולטורים, עורכי דין ולא מעט גורמים אחרים נתקלו מקרוב בטקטיקות של "ידיעות אחרונות", אבל הם שתקו. אפילו חברת מחקר גדולה שמפרסמת נתונים השוואתיים שוטפים על כלי התקשורת סירבה לבקשת TheMarker לפרסם נתונים השוואתיים על אופן הסיקור של גורמים שונים ב"ידיעות אחרונות".

הפחד הזה, ההשתקה, אינם תופעה חדשה. לפני שבוע נחשף ב–TheMarker, ב"העין השביעית" וב"מבט שני" שורה של תכתובות מיילים ופרוטוקולים בין בכירי "מעריב" בתקופת השליטה הקצרה של נוחי דנקנר בעיתון. הראיות הצביעו כיצד גויסה המערכת העיתונאית בעל כורחה לטובת האינטרסים של הבוס וכיצד מושתקים סיפורים שלא נעימים לעורך. גם אז העיתונאים סיפרו מה מתחרש בין כותלי מעריב אבל דרשו להיות לא מזוהים, ולכן חלק גדול מהדברים לא פורסמו עד קריסת דנקנר.

הקרבות הפוליטיים הנוכחיים יכולים לגרור תהליך כזה גם ב"ידיעות". אתמול בשעות הבוקר העלה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פוסט בפייסבוק שבו תקף בחריפות את מוזס - וטען כי הוא פועל להפלתו מאינטרסים שונים, ושהוא המקור להכפשות נגדו.

נתניהו צודק. העיתון של מוזס אינו מסתיר את התנגדותו לראש הממשלה המכהן, ומוביל קו התומך ללא עוררין בהחלפתו. לכן "ידיעות" מסקר בהרחבה, יש שיאמרו בחוסר פרופורציות, את סיפורי שרה נתניהו, תביעות העובדים והבקבוקים. לכן קבוצת ידיעות ניסתה בכוח להעלות לסדר היום הציבורי נושאים כלכליים־חברתיים, מתוך הבנה שזוהי הבטן הרכה של נתניהו, על אף שהיא לא דחפה נושא זה כאשר שר האוצר היה יאיר לפיד. לכן קבוצת ידיעות נותנת סיקור חיובי ומלטף לפוליטיקאים שיכולים לפגוע בנתניהו. סיקור ביקורתי ואג'נדה נחרצת הם דברים בריאים לעיתונות, אבל לא כשהמניעים זרים ופסולים ונעשים תוך חציית קווים אדומים ללא אתיקה מקצועית.

לנתניהו עצמו יש לא מעט חמאה על הראש. הוא קידם בעבר את סגירת ערוץ 10, וגם כיום הוא תומך ב"ישראל היום" - החינמון שתומך בו באופן בוטה ולעתים מגוחך. נתניהו גם שלט מרחוק ברשות השידור וההתערב בעצמו בהתליכי חקיקה הנוגעים לערוץ 2 כשר התקשורת בפועל. אך בראייה היסטורית, זו הפעם הראשונה שפוליטיקאי בכיר כל כך פותח חזית ישירה מול מוזס. לכן זו התפתחות טובה - התנהלות שעד עתה היתה במחשכים, עולה לדיון ציבורי. גם אם עבור נתניהו המאבק נגד "ידיעות" לא יצליח והבחירות יהיו סיום דרכו הפוליטית, הציבור לפחות יכיר את הטענות לגבי אופן ההתנהלות של קבוצת התקשורת החזקה בישראל - שהיתה וכנראה תישאר פה עוד לא מעט זמן - ויבין שלא תמיד ערכים עיתונאיים וטובת הציבור נמצאים לנגד עיניה.

אבל לא די שנתניהו רק יספק האשמות כלליות. נתניהו הרי יודע הרבה יותר ממה שהוא אומר. אם נתניהו מעוניין לבצע מהלך אמיתי של מיגור הכוח המשחית של "ידיעות אחרונות" - הוא לא יכול להסתפק בפוסט בפייסבוק. הוא חייב לפתוח הכל ולספר את כל מה שידוע לו על הפגישות, הטלפונים, הלחצים, האינטרסים, העסקות וכל מה שהיה מאחורי הקלעים בינו לבין מוזס עד כה. גם יועצו הקרוב של נתניהו, ניר חפץ, יכול לתרום לא מעט על מהנעשה בידיעות במסגרת תהליך חשיפה כזה. המניע של שניהם יהיה אינטרס פוליטי צר, אבל לטווח הרחוק, אזרחי המדינה ייצאו מורווחים מהחשיפה של הכוח התקשורתי המשחית של "ידיעות אחרונות".

http://www.themarker.com/advertising/1.2561270