הפגנת יוצאי אתיופיה היתה מופרכת ומיותרת / בני ציפר, ״הארץ״  

ההפגנות בתל אביב נהפכו לחלק מהפולקלור האורבני, סוג של קרנבל עונתי שבא לשבור את השגרה, ויש על כן משהו מגוחך באנשים שלוקחים אותן ברצינות תהומית

בני ציפר
06:04 עודכן ב- 21:03 07.05.2015
חיכיתי בסבלנות ימים אחדים לראות אם יהיה למישהו בסביבתי אומץ לנתק את מוסרות התקינות הפוליטית ולומר בקול רם מה שרבים חשבו בלבם: שההפגנה של הישראלים ממוצא אתיופי בתל אביב השבוע היתה מן הדברים היותר מופרכים והיותר מיותרים. ולא רק מפני שיצאה משליטה והידרדרה לאלימות אלא מפני שעקרונית היא נולדה מלא כלום, ואותו לא כלום קיבל לגיטימציה מידי אותם רחמנים הששים להשפיע את רחמיהם על כל מסכני העולם, יהיו אשר יהיו. מכיוון שלא שמעתי קול מסתייג על ההפגנה המופרכת הזאת לא נותרה לי ברירה אלא להיות איש במקום שאין איש.

כידוע פרצה ההפגנה לאחר אותו סרטון ויראלי המתעד מקרה מצער שבו התנפלו שוטרים על חייל ממוצא אתיופי והכו אותו. הזעזוע מן הסרטון העלה אל פני השטח סיפורי אפליה וגזענות נוספים, כולם כואבים וכולם מצערים — בכך אין ספק. מה שאינו ברור מאליו הוא הקישור האוטומטי הנעשה בין כל אלה לבין הנדיבות המופרזת והקריקטוריסטית במידה רבה שבה מעניקים אלה שאינם סובלים ישירות מגזענות את ברכת הדרך לאלה שכן סובלים, לשחק לפניהם. אני מזהה כאן סוג של סאדיזם, הדומה להנאה ששאבו אזרחי רומא העתיקה ממשחקי גלדיאטורים.

"שכחו את העדה הזאת" היה המשפט הנפוץ ביותר ששמעתי השבוע, מאנשי שמאל וימין כאחד. "נורא מה שהמשטרה עושה לאתיופים רק כי הם שחורים". באחת לבשה המשטרה בדמיונם של אוכלוסי ישראל דמות של ארגון נוסח קו-קלוקס-קלן, הצועד בלילות בתהלוכות לפידים אימתניות ומפיל את חיתתו על השחורים.

כל ההגזמות האלה הן דבר מגונה בעיני בתכלית הגינוי. כי זו בדיוק הדרך שבה מתפשטים סטריאוטיפים ודעות קדומות וגזענות, כל הרעות החולות שהיה נדמה שהמפגינים יצאו נגדן. לוקחים את המקרים השליליים — הרבים אמנם — של אפליה נגד קהילת יוצאי אתיופיה ושוכחים לחלוטין את הדברים הבסיסיים, לאמור: שכדי לתחזק מדינה מערבית מסודרת דרושה משטרה, וכן — גם דרושה אינטגרציה של המיעוטים בתוך החברה ולא אינטגרציה של החברה בתרבות המיעוט. זהו הסדר הנכון והנורמלי של הדברים. צריך לחזור ולהזכיר דברים בנאליים אלה כי לעתים הכי קל לנגן באוזני הציבור על המיתר של שנאת המשטרה כדי לצבור אהדה. הרי כולם שונאים את המשטרה והשוטרים, כל אחד מנימוקיו שלו: מי שתפס אותו שוטר חוצה רמזור באור אדום ומי שנתפס נוהג בהשפעת אלכוהול.

במלים אחרות: היתה לנו הפגנה חסרת אג'נדה חברתית של המון, שרצה אולי למחות על עלבון פרטיקולרי, ואל ההמון הזה הצטרפו עוד המוני צעירים משועממים, שסברו שיכול להיות כיף להצטרף להפגנה כזאת. דיברתי עם שני משתתפים מקריים בהפגנה שנקרו על דרכי, אחד מהם אף נפצע קלות מרימון הלם. היו אלה שני בנים למשפחה מבוססת מאוד ממוצא מזרחי, שטענו כי הסלקטורים לא מכניסים אותם למועדונים בשל צבע עורם. הם כלל לא הבינו למה אני מזועזע מהעובדה שתירוץ קלוש כזה הוא בעיניהם סיבה להשתתף בהפגנה.

אין דבר שהוזל בתל אביב יותר מההפגנות (לעומת כל יתר הדברים שמחירם בה עלה). ההפגנות נהפכו לחלק מן הפולקלור האורבני, סוג של קרנבל עונתי המושך תשומת לב ובא לשבור את השגרה — לא יותר מזה. יש על כן משהו מגוחך בכך שיש עדיין אנשים שלוקחים אותן באותה רצינות תהומית שבה התייחסו להפגנות במובן הישן והטוב שלהן.

זילות דומה אירעה למרבה הצער גם למושג גזענות עצמו. כולם למדו היום שאפשר להטיח את המלה גזען בכל אחד — כולל בנהג אוטובוס שלא עצר בתחנה או לא פתח את הדלת האחורית; וכולל בי כעורך ספרותי, שנמצא כי פרסמתי בשנה האחרונה פחות שירים של נשים מזרחיות מאשר של גברים מזרחים. כשההגדרה של גזענות רחבה כל כך, מה הפלא שקורבנות הגזענות הם לעתים גזענים בעצמם. לצאת לרחובות כדי למחות על גזענות נעשה דבר כל כך דיפוזי, שאפשר לדמותו להפגנה שתתארגן נגד מזג האוויר.

עוד חרותה בזיכרוני אפיזודה מצמררת שאירעה בירושלים ב–2003 הקשורה בסופרת בתיה גור המנוחה, שהיתה מהכותבות הקבועות במוסף לספרות שבעריכתי. בלכתה ברחוב ליד ביתה שבמושבה הגרמנית ראתה ששוטרות, שאחת מהן היתה ממוצא אתיופי, העמידו בשמש הקופחת זקן פלסטיני תשוש במשך שעה ארוכה והן עצמן ישבו בצל והתלוצצו. כשנזפה בשוטרת האתיופית ואמרה לה, "הרי את יודעת מה זו גזענות", עצרה אותה השוטרת בעוון העלבת שוטר וגור הועלתה לניידת ונלקחה לתחנת המשטרה.

זו אפיזודה אחת שאולי אינה מלמדת על הכלל, אבל מה שראוי לעשות בדחיפות הוא לדלל קצת יותר את תכיפותן של ההפגנות בתל אביב או לחלופין, למסד אותן ולהפכן לקרנבלים הפותחים את עונת הקיץ. ושנית, יש לבקש מהאקדמיה ללשון להחזיר את המלה גזענות למשמעה המילונאי המקורי, וכך יתברר שלעתים תכופות רבים מהקורבנות של מה שקרוי גזענות במובן המורחב של המלה, הם מהגרועים שבגזענים במובן הישן והמקורי של המלה.