מנגנון הסחיטה של המבריחים מאפריקה: מבטיחים לסייע לילדים, ואז גובים מההורים  

לדברי הילדים, רובם מאריתריאה, מבריחי המהגרים מבטיחים להעביר אותם לאירופה בחינם. אולם בהגיעם ללוב הם מאלצים אותם להתקשר להוריהם ולדרוש כופר גבוה בעבור שחרורם

דיוויד קירקפטריק, ניו יורק טיימס
06.05.2015

זה מתחיל בהצעה מפתה מדיי מכדי להתנגד לה. מבריחי מהגרים מציעים לילדות ולילדים ממחנות הפליטים שעל גבול אריתריאה לסייע להם לצאת משם, ולהעבירם דרך המדבריות והים התיכון לחיים חדשים באירופה, בחינם. שם, מבטיחים המבריחים, הם יוכלו לבקש מקלט בלי שום בעיה ולהביא את הוריהם. התשלום כמובן יוכל להתבצע מאוחר יותר.

אולם ברגע שהילדים נכנסים ללוב, ההצעה המפתה הופכת לאולטימטום. הילדים הצעירים, חלקם בני שמונה בלבד, נאלצים להתקשר למשפחותיהם ולבקש מהם שישלמו עבורם למבריחים יותר מ–3,200 דולר. ההורים יודעים שאם לא יצליחו לשלוח את הכסף משמע שהם נוטשים את ילדיהם לגורלם בתוהו ובוהו של לוב.

זכאריאס הילו, בן 19, המבוגר מבין 40 נערים אריתריאים שמוחזקים על ידי הרשויות בלוב, סיפר כי אביו אמר לו שהוא עני מדי ושאין לו כסף לשלם. בתגובה הוא ענה לאביו: "אם כך, אני מת". וכך, כדי לשלם בעבור ילדו, מכר האב את כל הכבשים שהיו לו, "זה קרה גם לכל השאר", אמר הילו כשהוא מצביע על הילדים הצעירים יותר. מהגרים מבוגרים יותר, שנסעו עם הצעירים, אימתו את סיפורם, שלפי עובדי סיוע במדינה קורה לעתים קרובות.

כ–80 ילדות וילדים אריתריאים כלואים בשני מחנות מעצר בזאוויה שבצפון לוב, מחנה שלישי כבר נמצא בהליכי הקמה. ילדים אלה הם בין הקורבנות התמימים ביותר של המכונה המשומנת של הברחות המהגרים שנשאבים דרכה לתוך לוב המתוסבכת ומשם למי ים תיכון המסוכנים.

כ–170 אלף בני אדם הגיעו לאיטליה מלוב דרך הים אשתקד, יותר מ–13 אלף מתוכם הם ילדים שיצאו למסע המסוכן לבדם. לפי הארגון הבינלאומי להגירה, 3,394 מתוכם הם אריתראים. רק בשבועות האחרונים חצו את הים התיכון, בגפם, 1,680 קטינים. יותר מ–50 ילדים, שחלקם היו מלווים בהוריהם, טבעו יחד עם 700 מהגרים אחרים לאחר שסירתם העמוסה התהפכה בלב ים בחודש שעבר. צפו במבצע חילוץ מהגרים מלב ים השבוע:

המשפחות שנסחטות בידי המבריחים מרוששות כבר גם ככה. ההכנסה השנתית לאדם באריתריאה עומדת על 550 דולר, כדי להיענות לכופר של המבריחים ייאלצו ההורים להשיג סכום כסף שאדם פרטי אינו מחזיק בו, במקרה הטוב זה הסכום שיש בסך הכל לתושבי כפר שלם.

"המבריחים מאוד יצירתיים", אומר מרון אסטפאנוס, פעיל זכויות אדם אריתראי בשטוקהולם שמסייע למהגרים. "ברגע שהם מצליחים לשים את ידיהם על הילדים ולהכניסם ללוב, להורים אין כל אפשרות אחרת מאשר לשלם להם את הכסף. משם אין שום דרך חזרה".

רוב הילדים שמנסים להגר לבדם לאירופה מגיעים מאריתריאה, אך גם ממדינות נוספות כמו סומליה, גמביה וסוריה. מדינות המערב מעניקות מקלט כמעט לכל אזרח אריתראי שמגיע אליהן. הילדים האריתראים, בחלק מהמקרים, מצליחים להתחמק ולנסות להגר לאירופה ללא ידיעת הוריהם.

שלטונות אריתריאה מגייסים בכפייה גברים ונשים מגיל 18 ואילך לשירות צבאי קשה שיכול להימשך שנים רבות והם מנוצלים גם לביצוע עבודות קשות, לפעמים ברמה של עבודות כפייה, בפרוייקטים ממשלתיים. מאות אלפים מהם נמלטים, לרוב למחנות הפליטים לאורך הגבול עם אתיופיה. מדי שנה מאות ילדים עושים את אותה הדרך למחנות הפליטים ונכנסים לבדם לאתיופיה.

לדברי עובד סיוע, ישנם כיום במחנות הפליטים יותר מ–1,500 ילדים ללא הוריהם, "יתומים". "אני ראיתי מה קרה לאחים שלי, אני יודע איך היה נראה העתיד שלי", אומר אפרם פיטווי, בן שמונה הנמצא במחנה מעצר בלוב. "אין לנו השכלה. האחים והאחיות שלי לא הולכים לשום בית ספר. אז אנחנו רוצים ללכת לאתיופיה".

רוב הילדים שעושים את הדרך הקשה למחנות הפליטים באתיופיה ללא ידיעת הוריהם מתחרטים על כך ברגע שהם מגיעים לשם. אבל, מדינת המוצא שלהם, אריתריאה, מתייחסת אליהם כאל פושעים ומונעת את חזרתם הביתה, וכך הם נתקעים במחנות.

אפרם מתאר את מסעו מהמחנה באתיופיה ללוב ומספר שלמבריח שלו קראו ארמיאס גרמאי, אתיופי המבוקש על ידי משטרת איטליה בגין טביעתם של 366 מהגרים סמוך לחופי למפזודה ב–2013.

לדבריו, גרמאי אסף את הילדים במשאית עם עוד כ–12 מהגרים אחרים ונסע עמם לסודאן ומשם לצפון לוב. כמה מהילדים שהיו עמו סיפרו שכבר בסודאן הם נאלצו להתקשר לראשונה להוריהם. "אין לנו חברים בסודאן, אין לנו משפחה שם. אני קטן ומפחד מאוד", סיפר אחד מהילדים האחרים שנסעו עם אפרם והסביר שמסיבה זו הוא הסכים להמשיך עם המבריחים עד שהגיעו למערב לוב.

שם מעבירים הילדים את רוב הזמן כלואים בבונקרים, עם מעט מזון ותנאי מחיה קשים. ארגוני סיוע רבים, גם של האו"ם, עזבו את לוב בגלל המצב הביטחוני הקשה, ואין הרבה מי שיעזור לחלץ את הילדים האלה מידי המבריחים.

http://www.haaretz.co.il/news/world/africa/.premium-1.2630247