הָגיג: האם הפסיקה של בית המשפט העליון בארהב תשפיע גם על יכולת הנשיא בענין אירן?  

כמו שהטענה שלך שלא יושג רוב של שני שליש בבתי- הנבחרים, לא החזיקה מים....

אין פה לא, פרה- פרה, ולא נעליים. ארה"ב זו לא רפובליקת הבננות שאתה מתגורר בה. אין לאובאמה עצמאות מוחלטת בנושאים כאילו, בתי- הנבחרים לעולם לא ייקבלו פרשנות פנטזיונרית, כמו זו שהתחלת להריץ, וגם העליון בארה"ב, לעולם לא ייתן לנשיא כזו עצמאות, בנושאים כאילו!

עכשיו תעשה על זה גזור ושמור, ואם אתה רוצה, תמשיך לטחון מים עם ירושלמי או החתול.

ואם עוד יש ספק אז בא ההמשך:

התהליך של חקיקה באמצעות פסיקה עובד כך. בסכסוך הבא יוכל לפנות הממשל הפדרלי לבית משפט פדרלי ולהסתמך על העקרון שנקבע כאן. זה בהחלט יהווה סמן לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון האמריקני:

זה שבית המשפט מכיר בזכותו של הנשיא להחליט אם להכיר במדינה
או בישות שעומדת מולו (זה גם הגיוני, כי גם לנתניהו יש זכות
להכיר או לא בחמאס כשליט של עזה), לא אומר שלנשיא תהיה יד
חופשית לעשות עם הישות הזאת מה שהוא רוצה.

ב. נגד דברים ברורים אלה אתה מביא עיתונאים. אתה?? אתה הבעת זלזול במקור עיתונאי (שאני הבאתי, לענין הסכמת הנשיא להביא את ההסכם עם איראן לפיקוח של הקונגרס), ואז אתה מביא עיתונאים אחרים?

ג. וניחא להביא עיתונאים - אבל להביא כאלה שמחזקים את שאני כתבתי? במקור האחרון שהבאת נכתבו דברים שתואמים את שכתבתי לעיל:

1. הוא אומר במפורש את שכתבתי - שהנשיא הסכים להביא את הסכם איראן לפיקוח הקונגרס (The White House has agreed to submit the deal to Congress within 60 days of signing it);

2. הוא עומד במפורש על שאני הסברתי, לענין הצורך הפרקטי של הנשיא את אישור הקונגרס בגלל שליטתו של הקונגרס בסנקציות (His finding that the executive power in foreign affairs encompassed passports does not undermine Congress’s control over international commerce).

ודברים דומים נכתבו גם במקור הראשון (והשני - להבנתי זה אותו מאמר):

כדי שתבין אולי מה שאני מנסה לומר שוב ושוב: מה שאני אומר, שמצבו של הנשיא, ביחס לקונגרס, טוב יותר אחרי הפסיקה הזאת מאשר היה קודם. (זאת גם הכותרת שנתתי לאשכול). לא אמרתי שזה מאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה. אבל יש לו היום חיזוק לטענה שמדיניות החוץ צריכה להקבע על ידו.

אילו לא היה הנושא האיראני על הפרק, הפסיקה הזאת הייתה הופכת לעניין "ישראלי" בעיקר. אבל הייתה יכולה להשלף בעוד 10 שנים אם אז היה עולה הויכוח הקלאסי על הפרד הרשויות.

1. פסק הדין אינו עוסק כלל בהסכמים בינ"ל, אלא רק בשאלת ההכרה במדינות, ריבונות, ממשלות יציגות, וכד'. בענין זה לנשיא יש סמכות בלעדית (כך נקבע), ולכן הקונגרס לא יכול להתערב בתחום, אגב חיקוק חוקים העוסקים בכך.

2. פסק הדין קובע שלא כל נושאי מדיניות החוץ הם בסמכות הבלעדית של הנשיא

3. בכלל זה, פסק הדין לא התיימר לשלול את השפעת הקונגרס בחקיקה על סחר חוץ - ענין הרלוונטי לנושא הסנקציות על איראן.

ב. בכל הנוגע להסכם עם איראן ספציפית (וזו השאלה שבאשכול), יש הסכמה בין הנשיא לקונגרס - כך דווח - כי ההסכם יונח על שולחן הקונגרס. הנשיא היה נאלץ להגיע להסכמה זו גם לאחר פסק הדין, כי כאמור לעיל - הוא לא יכול להרשות לעצמו מצב, בו הוא כורת הסכם, והקונגרס מתעלם ממנו, ומחוקק חקיקת סנקציות.

ג. אם יתעורר בעתיד ענין אחר (לא איראן, לגביו יש הסכמה) שבו הנשיא יריב עם הקונגרס על סמכויות בתחום יחסי החוץ, אזי -

1. אתה צופה שבית המשפט יעשה היקש מפסק דינו הנוכחי לאותה הסוגיה;

למשל: אם יש ברוטר נורמה האומרת "לא יפתח הגיג בפורום סקופים", ואין נורמה המתייחסת להגיגים בפורום פוליטיקה - תתעורר השאלה:
- האם צריך להקיש מהאיסור בסקופים גם לפורום פוליטיקה?
- או שמא קבעו בכוונת מכוון את האיסור רק לסקופים, ופה זה מותר?

כפי שדוגמא זו ממחישה, התשובה של "היקש" היא לא תמיד נכונה ומתאימה - והיא תלויית הקשר. ולכן גם ההנחה 'העיתונאית', שבעולם המשפט יש מין מומנטום כזה, מנותק מהקשר - אינה מבוססת בדרך כלל; אלא אם מדובר במדיניות אחידה וכללית ובנושאים דומים.

אני מבין את שאתה טוען, וזה שעכשיו יש לנשיא יותר חופש "כלשהו" ושבעתיד
אם תהיה שוב התנצחות משפטית אז יש פה תקדים מסויים.

ספציפית, בנושאי הסכמים בינ"ל - הבאתי לך מאמר מענין ומלומד, לך תקרא. תראה שיש הסכמים שהם בתחום אחריותו הבלעית של הנשיא, ויש הסכמים הדורשים אישור של הסנאט או הקונגרס.

וספציפית לגמרי בנושא ההסכם עם איראן - הבאתי לך דיווח לפיו יש הסכמה של הנשיא לפיקוח של הקונגרס.