אמילי עמרוסי במאמאר נוסף על הפי.סי (29/05/2015)  

שון אובראיין, אנונימי בן 46 מבריטניה, הוזמן לרקוד עם כוכבי הוליווד במסיבה שהופקה לכבודו. בכניסה היה שטיח אדום. מובי היה הדי.ג'יי. נגד אובראיין התנהלה מתקפת רשת בשל עודף המשקל הדרמטי שממנו הוא סובל, והכוכבים מרחו עליו אהבה. ציפור רבת יופי; שמלות חצי שקופות בהוליווד יחבקו את כל מי שעלול לסבול מאפליה. שמנים, שחורים, קשישים, נשים. האם אפשר לדמיין מסיבה כזאת לעידוד רוחו של מי שסבל מאנטישמיות? יהודי שספג התנכלויות ואיומים? ישראלי שהותקף באחד הקמפוסים במערב? בחלום.

בעמוד הראשון של ספר הפוליטיקלי קורקט נמצאת רשימת המיעוטים שכלפיהם מותר להביע תמיכה. כל היתר - בנספחים או במגרסת הנייר. באחד הימים השבוע "חדשות 2" ביזבזו לי שלוש דקות מהחיים כדי להציג תיעוד מצמרר: הסינמה סיטי בירושלים, שמעסיקה עובדים ערבים בכל סוגי התפקידים, הואשמה בגזענות בכך שביקשה מסדרן המוניות לשלוח נהג יהודי ולא ערבי לצורך הסעת עובדת בשעת לילה מאוחרת. "העובדת מפחדת", הוקלטה נציגת הסינמה סיטי כשהיא מביעה חשש גזעני. באותו היום התגלתה השחתה מחרידה בסניף בני עקיבא בנצרת עילית. ספרי קודש וסידורים נקרעו ונשרפו בידי פורעים ערבים שנמלטו מהמקום. אבל ערוץ 2 לא חשבו שתג מחיר כזה הוא "גזענות". הם אפילו לא חשבו שזה ראוי לחדשות.

גם האישה שהגיעה לחדש דרכון וחוללה סערת רשת שסופה טרגדיה הכירה את העמוד הראשון בפוליטיקלי קורקטנס. היא ידעה שהמילים "לא טוב להיות אמא שחורה במשרד הפנים" יקבלו תשומת לב ויראלית. גון עורה, שמתברר שלא היווה שום שיקול בהכוונת התור במשרד הפנים, היה קרדום לחפור בו לייק. קחו לחלופין יהודי שהובא למעצר בהר הבית כי בארנקו נמצאה תפילת הדרך. קורה לעיתים. הוא לא יוכל לסחוט אלפית ממנת האהדה שקיבלה אותה אישה, למרות שבמקרה שלו מדובר בגזענות אמיתית (איסור תפילה בהר הבית תקף רק כלפי יהודים).

¬ ¬ ¬

מה שעבר על אריאל רוניס ז"ל מוכר לי היטב. לא יריתי לעצמי בראש, אבל שלוש פעמים בשנה האחרונה התמודדתי עם מתקפות רשת פרועות שבמהלכן הרגשתי איך זה להיות בצד שלא כלול ברשימת המוגנים של ספר הפי.סי, וידיי חלשו. הפעם הראשונה היתה אחרי שכתבתי בעמודים אלה שהטענות על אודות ילדים רעבים בישראל בהיקפים של מאות אלפים הן שקריות ומשוללות יסוד. יש עוני, ואני מכירה אותו מקרוב, כתבתי, אבל הדיווחים על כך שכל ילד שלישי הולך לישון רעב משרתים בעלי אינטרסים פוליטיים. מהר מאוד סומנתי על ידי הזאבים. "שפכו את דמי" אומרים? טיפה אחר טיפה. כתבו על המתנחלת העשירה, העיוורת למצוקות, שבטנה נפוחה מממון.

כמו שהעיד רוניס על עצמו, אף אחד מאלפי המשתפים והמלייקים לא מכיר אותי. כתבו על ליבי, "האטום מעושר", בזמן שאני מגדלת ארבעה ילדים בקרוואן. ידעתי מחסור כילדה, רעב כסטודנטית. אני נשואה לבן עיירת פיתוח שאמו עובדת בשכר מינימום ואביו עבד 42 שנה כפועל במפעל מטבחים מפורסם, עד שפוטר טרם הפנסיה. ראיתי אותו נושא משאות כבדים, כשהמנועים של מזגני המשרדים מופנים אליו בגבם: המנהלים ישבו בחדר קריר, ובפס הייצור הסתפקו במשבי חום מהצד האחורי של המזגן. ראיתי אותו עובד משש בבוקר עד שש בערב, יוצא להפסקת שתייה רק בהישמע צלצול צורמני של פעמון. ראיתי את חמי האהוב מפוטר, נשבר. אבל המון מוסת כתב "מארי אנטואנט של ההתנחלויות" ויידה בי עגבניות. הם באמת האמינו שאני מנותקת.

הפעם השנייה היתה כאשר הבעתי בשידור הסתייגות מדראג־קווין המופיע בפני ילדי גן. בדיעבד התברר שהוא דראג־קווין וגם מופיע בפני ילדי גן (לא שניהם בו בזמן) - אבל יחסי הציבור שדחפו את הצגת הילדים הבינונית שלו לשידור לא דאגו לספר על זה. הלהט"בים לא ידעו את נפשם מרוב אושר: מתנחלת חשוכה, ויש את זה און־רקורד. ככל שאתה גדל (נכנס להגשה טלוויזיונית למשל) המתקפות הופכות אלימות יותר. ספגתי נאצות, איחולים למיתות משונות של ילדיי, איומים. רבים מחבריי הטובים משתייכים לקהילה ההומו־לסבית, אבל כשאני פוגשת אדם חדש אני נאלצת להדוף את הדיבה שהודבקה לעורפי כאויבת החופש, כמי שמתכננת לכלוא הומואים ולסביות במחנות ריכוז.

הפעם השלישית היתה לפני שבועיים. אחרי שמונה חודשים של שידור תוכנית הבוקר בחדשות ערוץ 10, נדחפתי לעזיבה על ידי מנהלי הערוץ. זו היתה סופה של ידידות מופלאה, שבמהלכה פיתחתי ייאוש לעת עתה מהאפשרות להשתלב ולהשפיע על השיח. הפוסט־ציונות והשנאה העצמית נגלו לעיניי במערומיהן. המניפולציות על הצופים, בחירת המרואיינים, "מומחים לענייני", ברירת המילים בשאלות. אני יכולה למלא כרכים שלמים בסיפורים. הרמתי ידיים מהמלחמה הזאת.

הערוץ, שבתחילה ביקש למסד גטו ימני בימי שישי ולהביא "רוח אחרת", הבין בתדהמה שהרוח האחרת הזאת כוללת גם עמדות אמיתיות של אהבת הארץ וסירוב לשרת את הבון־טון - והעדיף להנהן בפני הלחצים שהופעלו כלפיו (כן, היו מצעדים של שמאלנים עם לפידים ולהט"בים עם גרזנים לגרש אותי מכס תוכנית הבוקר) - להציב במקומי איש מרכז חילוני (יועז הנדל הנהדר), ולהראות לי את הדרך החוצה באלגנטיות של תנין. ברשתות החברתיות פתחו שמפניות. סיפרו שאני מכשפה עם נטיות קניבליות לאכילת בני אדם. צפו שקרים על "יחסים עכורים" עם המערכת.

¬ ¬ ¬

אתה עושה כאילו זה לא מזיז לך, אבל הכל זז: הרבב שדבק בך. עיתונאי "הארץ" שלקח אותי כייעוד ויורד לחיי ברשת. שמך הטוב. כששי ודרור העלו אותי לשידור ב"שיחה בהפתעה" לא ציפיתי לפרגון. אבל רבאק, אנחנו קולגות. ללעוג לי ולהתפוצץ מצחוק כי עזבתי משרת הגשה, לא משנה הסיבה - את זה אפשר לעשות רק כי אני לא משלנו. לא אהיה לעולם משלנו. אני יכולה להיות מגישה מצוינת, להביא רייטינג, אבל העמדות שלי לגבי שלמות הארץ יהפכו אותי לאויבת של שי ודרור. העור שלי עשוי מבטון והוורידים כבר צנרת ברזל, ובכל זאת - כשמכערים את שמך לתפארת, ואתה יודע שזה לא יורד בכביסה, זה קשה. ויהי שיימינג, ויהי בוקר יום ראשון.