אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון פוליטיקה ואקטואליה נושא #21381 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 21381   
ויטאלי לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 19.12.13
4144 הודעות, 106 מדרגים, 203 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון י''ז באב תשע''ה    05:32   02.08.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

כאבי עקירה (אמילי עמרוסי, ישראל היום, יולי 2015)  

 
אמילי עמרוסי ביומן מסע לציון עשור להתנתקות - חלק ב' ואחרון

את מערך הדוברות וההסברה של מועצת יש"ע ניהלתי תוך כדי ההריון הראשון, בזמן שחיים חדשים מתהווים בתוכי, ואני נשענת על רמזי החיים הללו כנחמה.

כשהגיעה העת לרכוש בפעם הראשונה בגדי הריון בחרתי בחצאית כתומה. בזירת התקשורת ניהלנו מאבק אבוד, שתי ידיים קשורות מאחורי הגב מול רכבת דוהרת לתהום.

מעניין לציין שדווקא גוף שמאל, "מרכז קשב להגנת הדמוקרטיה בישראל", מצא שסיקור המתנחלים בחודש שקדם להתנתקות, "העצים את תדמיתם כקבוצה אלימה ומסוכנת, זאת בשעה שמידע מנוגד הועבר למערכות החדשות באופן שוטף אך נדחק לשולי הסיקור ולעיתים תחת כותרות מטעות". הם בדקו 1,100 כתבות שפורסמו בכלי התקשורת המרכזיים. כ־600 מהן מסרו אמנם מידע חשוב ומשמעותי שהצביע על כך שתסריטי האימה אינם מבוססים על המציאות, אלא שכתבות אלו הופיעו באופן שיטתי בעמודים האחוריים - בעוד הכותרות הראשיות עסקו באפשרות שהמתנחלים ישתמשו בנשק חם כנגד כוחות הביטחון. גם אחרי שפינוי גוש קטיף הושלם בשקט, המשיכו סכסכני העיתונות להלך אימים לקראת מרחץ הדמים הצפוי בצפון השומרון: "הסכנה: נשק חם"; "בשא־נור מתבצרים עם רימונים"; "הרמטכ"ל: נשתק מייד מי שיפתח באש"; "אווירת מלחמה".

התרחישים ששורטטו בעיתונות ברצינות רבה היו שעריקים מצה"ל יפתחו באש על שוטרים וחיילים, שבבתים אוגרים רימוני הלם ובקבוקי תבערה, ושבגג המצודה בשא־נור (שהיתה בכלל גלריה לאמנות) תהיה התאבדות המונית. ראשי אותם יישובים הצהירו שהם מתנגדים לאלימות מכל סוג, אבל זה היה סוד שהעיתונות היתה חייבת להסתיר. הסתירו גם את העובדה שההנהגה בשא־נור פינתה מהיישוב ערב הפינוי כמה צעירים אשר היה חשש כי לא ניתן יהיה לשלוט בהם. באולפנים נשמעו אנחות אכזבה כשהקרב הגדול על מעוזי צפון השומרון הסתיים בתוך כמה שעות, בלי פצועים או הרוגים.

הערת ביניים לגבי צפון השומרון: למה הרסו את ארבעת היישובים שמדרום לעפולה? למי זה הועיל? הרי השטח לא נמסר לרשות הפלשתינית - כפי שנעשה בעזה. צה"ל לא עזב את השטח. יהודים עוד עולים אליהם מדי פעם, להיזכר. כאבם הסתמי, חסר התוחלת, פוגש מדרכות מסודרות שנותרו ביישובים, עמודי חשמל, מדרגות ציבוריות, וביניהם שרידים של מה שהיה פעם בתים.

בית משפט לכתומי המדים

בצום י"ז בתמוז התכנסו רבנים חשובים בבנייני האומה לתפילה נגד העקירה. הם לבשו שק על בגדיהם, פוררו אפר על ראשם וקראו בבכי פרקי תהילים. הכותרת בעיתונים היתה: "כנס ההסתה". בכלל, "הסתה" היתה טענה שימושית של זרועות הכוח במדינה. פעילי מועצת יש"ע עם ארגז מלא מדבקות שעליהן נכתב "העם עם גוש קטיף", נעצרו בגין החזקת חומרי הסתה. תבדקו אותי. הכל אמת. באופן רשמי נאסרה כניסתם של לובשי חולצות כתומות לחגיגות היובל לעיר אילת, לכנסת, לרחבת הכותל. כחולי מדים עברו בין החוגגים במירון בל"ג בעומר, החרימו פלאיירים נגד ההתנתקות, והסירו שלטי מחאה כתומים.

הגולם יצא מבין דפי העיתונים ומסכי הטלוויזיה ועמד על רגליו. מעצרים מינהליים של אבות לילדים. מעצרי קטינים בלי שהובאו בפני שופט. במאי 2005 עצרה המשטרה ילד בן 10 והחזיקה אותו במעצר במשך שעות ארוכות. הסיבה: הוא הסתובב לא רחוק מחסימת כביש, והיתה לו כיפה על הראש. ניצולת שואה שהוזמנה להדליק משואה בטקס ביד ושם סירבה ללחוץ את ידו של שרון. בנה, נתן אנגלסמן, זומן למחרת לחקירה במשטרה. אם זו לא רדיפה פוליטית, מה כן. שתי נערות שהניפו שלט נגד ההתנתקות בחידון התנ"ך, מחאה לא אלימה, לא פוגענית, נלקחו לחקירה במשטרה. פעיל כתום אחר, בנו של רב מוכר, נעצר על ידי שוטרים כשנהג ברכבו עם חולצה כתומה. ברכב נמצאו חומרי הסברה עם סיסמאות אסורות כגון "לא להתנתקות". הוא עוכב ממושכות בתחנת משטרה בחשד ל־ניחשתם נכון, הסתה.

אף אחד לא גילה עניין בקטינים שנכלאו בכלא מעשיהו בעקבות פעולות מחאה, שני בנים ושלוש בנות שמעצרם בכלא מעשיהו הוארך עד תום ההליכים. שני עורכי דין שביקרו אותם, דני שרמן ואביטל קזלו, כתבו: "נוכחנו לדעת שניתנו הוראות מגבוה להחמיר בתנאיהם של עצירי ההתנתקות, באופן מופגן ובולט בהשוואה ליתר האסירים". הקטינים נכלאו בתאיהם למשך כל שעות היום (בעוד רוצחים ואנסים הסתובבו בחופשיות בכל רחבי האגף), בתנאים קשים. הם לא זכו לביקורי משפחה, לא איפשרו להם להתקלח או לקבל מהוריהם בגדים להחלפה, והבנות גם הוחזקו בבידוד.

מדינה שלמה התגייסה כנגד חבורה לא גדולה, שומרת חוק, וצודקת (כמה נורא היה לגלות שצדקנו, בעופרת יצוקה ובעמוד ענן ובצוק איתן, כמה נורא). לצורך הטיפול במתנגדי ההתנתקות הוקמו שני בתי משפט חדשים לשיפוט מהיר, האחד בבאר שבע והשני ברמלה. בכניסה לנצרים הקים צה"ל מכלאה בגודל 35 מטרים רבועים, מוקפת גדר גבוהה. ד"ר ענת רוט מפרטת בספרה "לא בכל מחיר" (ידיעות ספרים) על אודות מדיניות הענישה המחמירה כלפי מתנגדי המשטר: הגבלות תנועה, מניעת הפגנות, מעצרים המוניים, מעצר מינהלי, מעצרי מנע ומעצרי ראווה. רוט כתבה ספר בן 600 עמודים, לי יש פחות.

באוקטובר 2005, חודשיים אחרי ביצוע העקירה, הודלף דו"ח הסניגוריה הציבורית על ההתנתקות. ד"ר אביטל מולד מהסניגוריה צוטטה שם כמותחת ביקורת על "רמיסת זכויות מתנגדי ההתנתקות בידי שופטי ישראל", ועל "אכיפה סלקטיבית של החוק על פי ההשתייכות הפוליטית". "הטיפול המשפטי בעצורי ההתנתקות מחזק את ההרגשה כי הצורך להרתיע את המתנגדים לתוכנית גבר על כללים בסיסיים הדרושים לניהול הליך פלילי תקין", צוטטה מולד.

בתחילת האביב של 2005 עמדו חמישה צעירים דתיים בצומת יגור וחילקו לנהגים חומרי הסברה בעניין היישובים העומדים להיהרס. למקום הגיעו לא פחות מחמש ניידות משטרה, שדרשו מהפעילים להסיר את השלטים שתלו, בנימוק שהם מסתירים את שדה הראייה (מאחורי השלטים היה בכלל שדה ריק). הצעירים לא התווכחו, ושניים מהם החלו לגזור במספריים את החוטים שהחזיקו את השלטים. מייד קפצו עליהם השוטרים. הם הוכנסו לניידת, נלקחו למעצר ונפתחו להם תיקים פליליים בעוון... החזקת נשק קר. הם הספיקו להתקשר אלי, דוברת הכתומים, לבקש שאפיץ את התוקפנות הבולשביקית כלפיהם. לא היה לי מספיק זמן להסביר להם שאין למי להפיץ. כלי התקשורת היו בצד השני.

הונאת ההמון הגדולה

תלמידים בכיתות ד' עד ח' מהיישוב פדואל יצאו באוטובוס מאורגן לפעילות הסברה מדלת לדלת בפתח תקווה. בצומת סגולה נעצר האוטובוס על ידי המשטרה. משתי הדלתות פרצו שוטרי יס"מ שהורידו את הילדים מהאוטובוס באלימות, שפכו את תכולת התיקים של הילדים והחרימו למדריכים את תעודות הזהות.

במקרה אחר עמדו מפגינים בעיר רחובות עם השלט "יהודי לא מגרש יהודי". ארבעה עמדו על המדרכה, והחמישי חילק פלאיירים למכוניות בזמן שהאור ברמזור אדום. למקום הגיעה ניידת משטרה. בלי שום אזהרה הוכנסו האנשים לניידת, אזוקים, ונלקחו למעצר של שעות ארוכות. אחד מהם הובא למחרת בפני שופטת. על מה? על החזקת שלטים אסורים? הם אפילו לא דיברו, או השתמשו במגאפון.

זה מה שנכתב בדו"ח המעצר של אחד מהם: "בסמוך למכון ויצמן התקהלו אנשים התקהלות אסורה למטרה משותפת - הבעת התנגדות לתוכנית הממשלה (...) הנאשמים התנהגו באופן הנותן לאנשים מהסביבה יסוד סביר לחשש כי יעשו מעשה שיפר את השלום בעצם התקהלותם על המדרכה".

והיתה אלימות. המקרה הזכור ביותר הוא של קצין סיור וסגנו שהורשעו לאחר שהתעללו באיש ימין שהפגין ברמת גן ביוני 2005. בזמן שהמפגין היה מרותק למדרכה, הם דחפו אצבעות לאפו בניסיון לקרוע את נחיריו, ואחר כך המשיכו להכותו בתחנת משטרה באגרופים, נגיחות והטחת ראשו בקיר. כתב ערוץ 7, טוביה לרנר, צילם את החלק הראשון של ההתעללות, קריעת הנחיריים. הוא ראה את הקצין רוכן על המפגין, תוחב את אצבעותיו לתוך אפו של המפגין ומושך כלפי מעלה לאחור במהירות.

שווה לקרוא את התיאור של לרנר: "כל הפרצוף נקרע לו, כולל פגיעה בעיניים. עצרו אותו כשאפו ועיניו היו מכוסים בדם. הבנתי שיש לי חומר מפליל בתוך המצלמה. הקצין פנה הצידה כדי לקנח את ידיו המגואלות בדם. באותו מקום היו צלמי עיתונות רבים. אף אחד לא התעניין באירוע הקשה. העברתי את החומר המצולם לשלושת ערוצי הטלוויזיה ואף אחד לא גילה עניין".

ילדה בת 14 שאני מכירה הוכתה על ידי שוטרים במהלך אחת ההפגנות. היא סבלה משטפי דם בראש, בידיים ובבטן ופונתה לשניידר. בטרם הספיק אביה להגיע אליה, היא נלקחה על ידי שוטרים למעשיהו. השוטרים חקרו אותה בארבע לפנות בוקר. ילדה בסוף כיתה ח'. הגיע אלי דו"ח שכתב רופא אחרי שטיפל בנער אחר, בן 14 גם הוא. "ראיתי ילד עם מספר רב של חבלות בכל חלקי גופו. הוא היה מבוהל וסיפר ששוטרים הרביצו לו", כתב הרופא. "זיהיתי אצלו פגיעות קשות, חבלה בצלעות, טראומה, פגיעות בגפיים ובגב. נראה שהפעילו נגדו הרבה אלימות".

השוטרים האלה היו שטופי מוח. השוטרת שצולמה יושבת על ראשה של ילדה מפגינה. השוטר שחנק את הילדה הג'ינג'ית בכניסה לירושלים. השוטרים שהיכו את העיתונאי הקשיש יצחק הילדסהיימר והטיחו אותו אל הקרקע בעת שצילם אותם פועלים באלימות. כל אלו - וכל אלו שלא תועדו - הושפעו מהונאת ההמון הגדולה ביותר בתולדות ישראל. הם היו משוכנעים שהכתומים הם אויב.

מי שפיקד על הכוחות באירועי כפר מימון, תת־ניצב ניסו שחם, הוקלט כשהוא אומר את הדברים הבאים, שכנראה האמין בהם בכל ליבו: "חרא עליהם! שיישרפו! אל תעשה חשבון, תפעיל מכת"ז ואלות, תיתן להם מכות בפלג גוף תחתון... אני לא איזה זונה שפותחת רגליים, מחכה שיבואו אלי ככה. אני אזיין את האמ־אמא שלהם. עכשיו תגיד לחבר'ה שלך, לא סתם להרביץ. אני אמרתי לך את הדברים בשביל לחסוך ממך את האישורים".

עמיתיו ופקודיו של שחם ידעו להתנהל כך גם בלי האישור בעל פה. ניצב משנה אפי מור הועמד לדין משמעתי לאחר שהיכה מתיישב במחסום כיסופים, לעיני אשתו, אחותו ובתו הקטנה, ללא כל סיבה. דבי רוזן, עובדת מחלקת ההסברה במועצה האזורית חוף עזה, אושפזה אחרי שהותקפה בפראות בידי קצין משטרה במחסום כיסופים. הסיבה לתקיפה: לבתה בת ה־12 לא היתה תעודת זהות. אלו רק רסיסים, דוגמאות.

• • •

עכשיו תגידו, לא הייתם כולכם טלית תכולה. נכון: היו חסימות כבישים - התארגנות של כעשרים איש, שרובם קיבלו עונשי מאסר מופרזים וממושכים. היו סירובי פקודה - אדם אחד בלבד. והיה כפר דרום. מה קרה בכפר דרום? כולנו זוכרים את השוטרים הרטובים, ממהרים לפשוט מעליהם את החולצות, דוהרים לאמבולנסים. העובדות הרי ידועות: במאבק על גג בית הכנסת בכפר דרום הושלכה חומצה על השוטרים. אם לא חומצה, אז סודה קאוסטית. אם לא סודה קאוסטית, אז חומר מגרה אחר. עשרות שוטרים פונו בבהלה לבתי החולים. הכתבים היו נרגשים: סוף סוף קצת אלימות בכל הנהי והבכי הזה. עורך "ידיעות אחרונות" דאז, רפי גינת, פירסם בעמוד הראשון מאמר מתלהם, מסית, חוגג, תחת הכותרת "יהודי לא שופך חומצה על יהודי".

יש לי את חוות הדעת של המעבדה לזיהוי פלילי, משטרת ישראל, על אודות החומרים שנמצאו על מדי השוטרים ועל הגג. החוקרת שכתבה את הדו"ח, בעלת תואר שני בכימיה ותואר ראשון ברוקחות, מצאה על סרבלי השוטרים, על המדים והגרביים שאריות מלח בישול וגרגירי חול. השוטרים שהתפשטו בבהילות לעיני המצלמות הסירו חולצות שהורטבו על ידי המפגינים במים. מים. לא חומצה, לא סודה, לא קולה. באחת החולצות היו שאריות טחינה (המים נשפכו ממיכלי טחינה של חדר האוכל של הישיבה). חוץ מזה מצאו על הגג מיכל סגור של סודה קאוסטית. חוות הדעת, מ־7 בדצמבר 2005, נחתמת במילים "לא נמצא חומר זר/מגרה בבדיקות".

בזמן אמת, עלילת הדם הזאת נופחה למימדים מבהילים. גורמים בצבא הביעו חשש מסכנת עיוורון של חלק מהשוטרים. בתקשורת דיווחו על 80 שוטרים פצועים בסורוקה. מה שלא דיווחו זה שהם שוחררו מייד עם הגעתם. מנהל בית החולים סורוקה הודה שלא נמצאו כוויות או צריבות על גופם של השוטרים, אבל המפכ"ל קראדי עמד בתוקף על כך שהשוטרים נפגעו מחומר רעיל כלשהו.

הפרויקט הגרנדיוזי של מחיקת קהילות יהודיות מהמפה ועזיבת חבל ארץ משגשג התאפשר בזכות רצח האופי שנעשה לחלוצים אוהבי הארץ, במופת של שפל עיתונאי. זו אחת הסיבות שאני עיתונאית היום. לעולם לא עוד.
בדרך לחדר הלידה הספקתי לנסח מכתב תודה בשם מועצת יש"ע לאנשי כפר מימון שאירחו את עשרות אלפי המפגינים בבתיהם ובחצרותיהם. בכניסה לבית החולים עוד תיאמתי ראיונות למנהיגי יש"ע. בתקופה ההיא דיברו כל האנשים סביבי על זה שהולך לקרות משהו שישנה להם את החיים - היה ברור שהעקירה תותיר את הרגליים רועדות - אבל בשבילי היה עוד משהו משנה חיים באותם ימים. הפכתי לאמא.

http://www.israelhayom.co.il/article/302467



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  לינק למאמר הראשון: ויטאלי 02.08.15 05:33 1

     
ויטאלי לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 19.12.13
4144 הודעות, 106 מדרגים, 203 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון י''ז באב תשע''ה    05:33   02.08.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. לינק למאמר הראשון:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
http://rotter.net/forum/politics/21364.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות