רוגל אלפר: טוב שבלאט פוטר, האהדה העיוורת אליו בארץ היא תופעה פאשיסטית מובהקת  

בלאט מייצג, באופן פאשיסטי, את הכמיהה היהודית־ישראלית לקבלת כבוד מהעולם. גם כל אחד מאוהדיו איבד את מעמדו כפרט מובחן. ההתמסרות המוחלטת לבלאט נובעת ישירות וכהכרח לוגי מזהות יהודית־ישראלית, ולא מאיזה תהליך קבלת החלטות פרטי. בלאט נהפך לסמל פאשיסטי בחברה היהודית־ישראלית העוברת תהליך פאשיזציה יומיומי. בעניין בלאט איבדו יהודים־ישראלים את חופש הבחירה והרצון החופשי שלהם. הם חויבו להיות בעדו, בלי שום קשר לשאלה אם כדורסל מעניין אותם. בלאט עצמו קידם את סדר־היום הזה כשהכריז ששבעה מיליון אנשים בישראל מתעוררים באמצע הלילה לצפות במשחקיו בשידור ישיר. בישראל יש שמונה מיליון אזרחים. למה רק שבעה? בחברה פאשיסטית יהודית־ישראלית זה ברור מי המיליון החסרים. וערוץ הספורט קידם את סדר־היום הזה כשהתייצב מאחורי בלאט באופן שמאפיין ערוצי טלוויזיה בחברות פאשיסטיות.

הפאשיזם של תופעת בלאט בולט ומודגש ביתר שאת על רקע העובדה שהיותו יהודי־ישראלי לא רלוונטי ללברון ג'יימס. לשרת החוץ של שוודיה ולרוג'ר ווטרס יש ויכוח אמיתי עם יהודים־ישראלים. ללברון ג'יימס אין. פשוט לא אכפת לו מהם: לא מדבשם ולא מעוקצם. אוהדי בלאט בארץ לא מסוגלים להאמין שהוא התייחס אל בלאט כאל מאמן כדורסל ולא כאל יהודי־ישראלי. זה בלתי אפשרי בהשקפת עולמם.

חשוב מאי־פעם בעת הזו להדגיש שאפשר להיות יהודי־ישראלי שלא אהד את בלאט. אני אוהד גולדן־סטייט וייחלתי להפסדיו של בלאט, גם בגלל עברו המכביסטי. שנאתי את הדרך שבה ניכס לעצמו שבעה מיליון ישראלים. למה שאהיה בעדו רק כי הוא ישראלי? איזו מחשבה משונה. תגיד בלאט, מה אכפת לי שאתה ישראלי? זהות לאומית היא המכנה המשותף המקרי והחלש ביותר שיכול להתקיים בין שני אנשים. ויש לקוות שאוהדי האן־בי־איי יוכלו כעת ליהנות ממשחקים בערוץ הספורט בלי טעם הלוואי הפאשיסטי שהתלווה להם. פאשיזם זה לא רק גזענות וכיבוש. זה קודם כל השאלה מה מרגיש בן אדם שמשכים באמצע הלילה לראות משחק כדורסל. האם הוא עושה זאת כמו אדם שלובש מדים שהרבה יותר חשובים ממנו ויוצא לצעוד בסך ברחובות. או כמו אוהד כדורסל.