אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון פוליטיקה ואקטואליה נושא #22260 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 22260   
AVNER לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 15.4.02
1804 הודעות, 19 מדרגים, 36 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי ל' 'באדר א תשע''ו    19:47   10.03.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

בני ציפר ואריאל ברונז ממש כמו קיקי מהגן,תוחבים את היד לחיתול ומורחים על הקיר,ומחיאות כפים  

 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 10.03.16 בשעה 20:20 בברכה, AVNER
 
בני ציפר ואריאל ברונז ממש כמו קיקי מהגן,תוחבים את היד לחיתול ומורחים על הקיר,ומחיאות כפיים
של ההמון המתבשם בתרסיס בניחוח אינטיליגנטי יוצרים את הניראות האינטלקטואלית.

ככה זה עבד במדינת תל אביב, בני ציפר ושכמותו בעתון לאנשים 'חושבים'.
אריאל ברונז בהופעת מחליאות על במות האוונגרד.
וליאור שליין ב'גב האומה' מעודד ממחיאות כפיים סינטטיות באולפן.

עד שמאיר ויזלטיר כעס והמרצע יצא מן השק.

ובכן מסתבר, כך לדברי בני ציפר בראיון לרזי ברקאי בגל"צ, שהמלך הוא עירום.

מסתבר, שממש כמו קיקי בן השלוש בגן, שתוחב את ידו לחיתול ומורח על הקיר, לקול מצהלות הזאטוטים.
ממש כך, לדברי בני ציפר, הוא נהג, ממרום כסאו כעורך הספרותי של הארץ, להתבטא בכוונה לפגוע
ולא מתוך אמונה ברעיון, באופן כזה "שחלק מהאנשים התעצבנו עלי והחלק האחר מחאו לי כפיים".

מסתבר, איפה, שמוחאי הכפיים המקצועיים הם מריונטות בידי שרלטנים.
מסתבר, שכמו שתרבות האוונגרד של אריאל ברונז, מכסה על ערוות הריקנות, ובכל זאת יש לו מעריצים,
כך, בני ציפר פוגע במזיד בכל היקר והחשוב ליהודים, כי תמיד יהיו מספיק חסידים שוטים שיראו בכך סימן לנאורות.
וכך, גם, רבים ממובילי התרבות בארץ, כמו ליאור שליין וחבריו, משתמשים באקסטזה של הקהל,
כמו החלילן מהמלין, להוביל את הציבור, המתיימר להיות אינטיליגנטי, למחוזות האידיוטיות השימושית.



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  ולגופו של עניין מפי ידידיה מאיר: AVNER 16.03.16 20:02 1
     אהבתי לקרוא. מאוד. mendeli 22.03.16 04:47 2

     
AVNER לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 15.4.02
1804 הודעות, 19 מדרגים, 36 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי ו' 'באדר ב תשע''ו    20:02   16.03.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. ולגופו של עניין מפי ידידיה מאיר:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 16.03.16 בשעה 20:09 בברכה, AVNER
 
ולגופו של עניין מפי ידידיה מאיר:

1

"בשם החופש אתה חופשי / לשלול ממני את החופש שלי / בשם ההיגיון אתה סבור / שאין מקום למילה משלי / בשם הכוח אתה חלש / ולא מוכן עוד להתמודד עם דבר / בשם הרוח אתה נרגש / אך ורק ממה שכל כך מוחש".

הטקסט הכי נוקב על מלחמת התרבות הישראלית שפרצה כאן השבוע נכתב כבר לפני חמש שנים.

אבי בניון, אחיו הצעיר והמוכשר של עמיר בניון, הקליט אז שיר מחאה על כך שחופש הביטוי והמחשבה בישראל פועלים תמיד לטובת צד אחד בלבד. השיר הזה שלו מתנגן לי בראש לא מעט בתקופה האחרונה. בעצם, בכל פעם שנפתח סבב לחימה חדש. כי הרבה לפני שעודד קוטלר עלה לכותרות ושנים לפני שמישהו חלם שמירי רגב תהיה שרה, אבי בניון שואל כאן בשיר מה זה בעצם חופש, מה זאת תרבות ומהי בכלל רוח. ונדמה לי שבזה לא עסקנו מספיק השבוע.

2

אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תרבות?

לפני כמה שנים הזמינו אותי לכנס יוצרים בתל אביב. זה קרה כשהממשלה ניסתה לבצע תיקון בחוק לשון הרע, ואנשי הסאטירה בישראל הרגישו מאוימים.

הכותרת של הערב הייתה "מתי יבוא שוטר?", ובמהלכו כל אחד מהמשתתפים עלה לדבר על הבמה כאילו הוא מתבטא בפעם האחרונה באופן חופשי, כי עוד מעט, כידוע, המשטרה תעצור פה אמנים. המפיקה סיפר לי בשיחה מקדימה בטלפון מי יבוא לדבר: עדי אשכנזי, מוטי קירשנבאום, גורי אלפי, אורנה בנאי, מרב מיכאלי, ליאור שליין, יאיר ניצני, שמואל הספרי, ערן זרחוביץ', שרון טייכר, גיא מרוז, יהונתן גפן ואין טעם להמשיך - כי הבנתם את העיקרון.

נוכח חששותיי, חזרו ואמרו לי המארגנים שגם איש תקשורת דתי כמוני ירגיש שם בנוח. "זה ערב נעים, מכובד, במוזיאון תל אביב, אתה לא תהיה נבוך לרגע", אמר לי אחד הבכירים בתעשייה שארגן את הערב הזה. "תבוא, תוכל לדבר על מה שבא לך ולהעביר כל מסר שחשוב לך".

החלק השני היה נכון. אכן דיברתי חופשי, אבל באשר לחלק הראשון – ובכן, אני חושב שבכל שנות חיי גם יחד לא שמעתי כל כך הרבה מילים גסות כמו באותו ערב. היו על הבמה גם ברק וכישרון, אבל רוב הזמן, בעודי מחכה כבר לחלק שלי, שמעתי אסופה מביכה מאוד ונמוכה מאוד של הגיגים עלק-חתרניים ועלק-נועזים. אם תרבות אמורה לקחת אותך למקום אחר, גבוה יותר, הרגשתי שלוקחים אותי נמוך יותר, ממש מחזירים אותי לארגז החול בגן, שם ילדים מתרגשים כשהם אומרים מילים אסורות. מתי כבר יבוא שוטר, חשבתי לעצמי, או לפחות אימא של הנוכחים, כדי להגיד להם לשטוף את הפה עם סבון.

עכשיו, נגיד שהאמנים האלה רוצים לבוא לבקעת הירדן וגם ממש משתוקקים להופיע בהיכל התרבות של קריית ארבע. האם בטוח שאנחנו מעוניינים בתרבות הזאת? כי השאלה התרבותית אינה רק גיאוגרפית ("השחקן הזה לא מוכן להופיע באריאל? אנחנו נראה לו מה זה!"), והיא לא קשורה רק לדעתו של השחקן על "הכיבוש". השאלה היא מהי בכלל תרבות.

השקר הכי נפוץ כאן הוא שיש רק שתי אופציות תרבותיות: ארצות הברית או איראן. או שאתה ליברלי, חושפני, צהוב, פרובוקטיבי וחילוני-קיצוני כמו באמריקה, או שאתה פנאט, טוטליטארי ומפעיל צנזורה וכפייה כמו בטהרן. הכי קל לאליטות הישנות בישראל לגרום לכולם לחשוב שהדתיים רוצים לכונן כאן איראן חדשה, ולכן המסקנה היא שצריך לברוח הכי רחוק שאפשר, לתרבות הכי מערבית וזרה. אבל אני לא רוצה תרבות ניו יורקית ולא את התרבות של בושהאר. באנו לכאן אחרי אלפיים שנה בשביל משהו אחר. קוראים לו ישראל. ונדמה לי שרבים רבים חפצים בתרבות כזאת. שלושת אלפים שנה נשאנו את התרבות הזאת בגאווה ונחשבנו אור לגויים, עם סגולה, עם הספר. העברנו אותה מדור לדור במסירות נפש, והסתדרנו אפילו בלי התקציב של משרד התרבות. לא מכרנו לחו"ל פורמטים של האח הגדול, אבל היינו המודל של אומה שחקקה על לוח לבה "נא להתנהג בהתאם". כך שהתרבות שלנו היא לא רק "להופיע בבקעת הירדן!" או "לא להעלות הצגות על מחבלים!". זה ברור, אבל זה רק השלב הראשון.

3

אני לא חובב של קונספירציות, וגם לא חובב של חובבי קונספירציות. אנשים שניגשים אליי בבית הכנסת ומתחילים להסביר שהקרן החדשה לישראל בעצם רצחה את רבין, לא עושים לי את זה.

אבל אם מסתכלים על סדר היום הציבורי בישראל בשבועות האחרונים, אי אפשר שלא להרגיש שמשהו מוזר קורה פה. כאילו יד מכוונת רוצה לשדר לנו כל הזמן שהמדינה על סף אנרכיה, שהכול מתמוטט והכול שחור. רגע אחרי מערכת בחירות שבה הימין המסורתי ניצח בענק, החל פה קמפיין בעד תחבורה ציבורית בשבת, בעידוד תקשורתי נלהב. מאיפה הנושא הזה צץ פתאום? במערכת הבחירות לא אמרו עליו מילה, אז לפתע זאת הבעיה הכי בוערת? ואז עברו באחת למחאת האתיופים ופתחו בעוד מסע יחצ"ני-תקשורתי, ומיד התגלגלנו לפולמוס על נישואים אזרחיים ולקמפיין אגרסיבי על מבנה המשפחה והדרך להקים משפחה, והנה עכשיו אנחנו עם האמנים שמוחים על הצנזורה החשוכה ועל זכותם להתבטא.

האם יש פה איזה אינטרס סמוי של מישהו לגרום לתסיסה התמידית הזאת? לתחושה שהכול קורס? כי כשחופרים פנימה, בכל אחת מהסוגיות האלה, מגלים שממש לא כצעקתה. שמאחורי הכותרות המציאות שונה לגמרי.

הנה, על מה בעצם מחו השבוע אמני ישראל? הרי אף אחד לא ניסה לסתום להם את הפה. אף אחד לא אמר לאף אחד לא להציג, לשיר, לרקוד, לצייר, לצעוק, לנבל את הפה. אסור להתבלבל, בכל פעם ששומעים את אחד המתמרמרים אומר "חופש ביטוי" צריך למחוק את שתי המילים האלה ולכתוב במקומן "כסף". אין פה שום צנזורה. זה דיון שכולו עוסק במימון ובתקצוב. בכסף של המדינה (כלומר, במיסים שלי ושלכם) ובשאלה איזו תרבות הוא יממן. אלא מה? כשהדתיים מבקשים כסף למוסדות התורה שלהם, קוראים לזה "סחטנות". כשהאמנים מבקשים כסף למוסדות הבידור שלהם, קוראים לזה "מאבק על התרבות הישראלית". עכשיו פשוט תנסו להחליף את ההגדרות. לפעמים מאמץ עיקש להשגת תקציב לפתיחת ישיבה חדשה הוא מאבק על התרבות הישראלית, ודרישה למימון ממשלתי של מופע תיאטרון חסר צופים היא היא סחטנות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
mendeli לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 20.7.14
1937 הודעות, 26 מדרגים, 50 נקודות.  ראה משוב
יום שלישי י''ב 'באדר ב תשע''ו    04:47   22.03.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. אהבתי לקרוא. מאוד.  
בתגובה להודעה מספר 1
 
   נדיר למצוא דוברי אמת היום.


"יוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק"


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות