פרשת השבוע - בראשית  

אָכֵן יֵשׁ לְחַיֵּי הָאָדָם תַּכְלִית זֶה נִקְבַּע עוֹד מִימֵי בְּרֵאשִׁית
הַתַּכְלִית לִחְיוֹת וְלָתֵת לִחְיוֹת כְּאִישׁ חֶבְרָה בָּדַד לֹֹא יִשְׂרוֹד

שבת שלום קהל קדוש

יֵשׁ בּוֹרֵא
סוֹד הַיְקוּם נִשְׁאַר עֲדָיִן תַעֲלוּמָה
נִבְצַר מֵהָאָדָם אֶת הַהֲוָיָה לְפַעֲנֵחַ
וְלֹא סוֹד הַבְּרִיאָה וְסוֹד קִיּוּמָה
רַבּוּ הַמַּדְעָנִים אֶת עַצְמָם לְשַׁבֵּחַ
וְרַק תֵאוֹרְיוֹת לְפַתֵּחַ
הם צוֹלְלִים וּמַעֲלִים חֶרֶס בְּיָדָם
וְלֹא פִּעְנְחוּ עֲדָיִן הִתְהַוּוּת הָאָדָם
וּמָה הַתּוֹעֶלֶת וּמָה הִיא הַתַּכִלִית
שֶׁלֹּא לְקַבֵּל הֶאָמוּר בִּבְרֵאשִׁית
יֵשׁ בּוֹרֵא מְחַיֵּי וּמֵמִית
וּבַעַל הָאֱמוּנָה מִשְׁתָּאֶה גָּם נִדְהַם
אֵיךְ הַיְּצִירָה נוֹצְרָה מְרִיק וְאַיִן
וְאֵין חַיִּים עַל פְּנֵי תְּהוֹם אֵי שָׁם
וְנִבְרָא אָדָם אַחֲרֵי אֶרֶץ וְשָׁמָיִם
וּמֵאָז שנִשְלְמָה הַיְצִירָה וְהָאָרֶץ סָבָה עַל צִירָהּ
הָאָדָם מִנִּי אָז חַי בָּהּ אך אֵיננוּ חָדֵל מֵהַחֲרִיבָהּ

ימי בראשית
מעשה הבריאה התרחש אחרי שכבר היה יקום קים ודעת האדם אינה משגת לקבוע ראשית היקום. ראיה לקיום היקום כדבר שהיה ראשית הכל, עולה מסדר הבריאה והיצירה המתחילה ביומה הראשון היתה בריאת האור ולא בריאת השמים והארץ. בראשית ברא אלהים את השמים והארץ נועדו לתאר מצב קים, ועל סמך קיומו מתחילה היצירה של ששת ימי בראשית, שהם ששת ימי הבריאה, שאינם אלא עשית סדר בתוהו והבוהו שהיה קים על פני תהום- כלומר על פני האין סוף לכן נאמר בהמשך: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.(ב/ד) מכאן רש"י אומר: בראשית בָרָא, זה כמו לאֹמר, בראשית בְּרֹא את השמים והארץ, ברא את האור, כדי לסלק את החושך מעל פני המים שהיו על הארץ למחצית היממה והשאיר את החושך למחצית היממה הנותרת שנאמר: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. (א/ה) כאילו נאמר ויהי יממה אחת. המעשה הבא שעשה אלהים בשני ימי שני ושלישי, היה להבדיל בין שמים וארץ, וריכוז המים שעל פני האדמה והקוותם כימים. עקב כך נוצרה היבשה שממנה נלקחו המים, אשר עליה הצמיח אלהים דשא, עשב מזריע זרע ועץ פרי. משלא ראה הקב"ה ביום השני מלאכתו שלמה, לא נאמר כפי שנאמר על האור ביום הראשון לבריאה: וירא אלהים את האור כי טוב. (א/ד) שביעות רצון אלהים מיצירתו לימים שני ושלישי בטא באמירת פעמיים כי טוב ביום השלישי. ביום רביעי יצר וסִדֵּר את כוכבי השמים, את השמש והירח, כשהארץ סבה על צירה סביב השמש והירח סב על צירו סביב הארץ בצורה מדויקת להפליא, לכן חז"ל אמרו כי מועדי ישראל נקבעו עם הבריאה, עם ברוא אלהים את הכוכבים השמש והירח, שסיבוביהם זה סביב זה קובעים את הזמן.

התהוות האנושות
האדם, שהוא היה אבי כל חי, הפר מצותו של הקב"ה ואתו חוה שגם היא אם כל חי, על ידי הפרת אמונים . ונענשו על כך שהיא גם הענישה הראשונה על חטא זה. במרוצת הדורות נתגבשו שבע מצוות בני נח. עליהן עוד נדבר במשך השנה. פרשת בראשית מראה את אפן התהוות האנושות. זה התחיל מאדם וסופו היה נֹחַ. זו היתה תקופה של עשרת דורות הנפילים, שהם יסוד האנושות כולה. גם הולדת שת בן נוסף לאדם וחוה, בא לסמל את התשתית ואנוש בן שת מסמל את האנושית. נאמר עוד כי הקב"ה נועץ במלאכיו בבואו לברוא את האדם שנאמר : ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו (א/כו) . היה די באמירת בצלמנו או בדמותנו, כפל הלשון מהוה רמז ברור לרצון האל שישמר אצל האדם צלם אלהים כצלם אנוש, שלא יתנהג כחית טרף ולשמור על חזות החיצונית אנושית בצלמו של האלהים. לקיום ערכים נעלים, יצר אלהים את האדם בדמותו, הדמות כפי שהיא מצטיירת בדמיונו של האדם שהיא שיא הטוהר שאין טהור הימנה. כשאנחנו מדברים על אדם , הכונה היא גם לחוה שהקב"ה יצרם יחד זכר ונקבה ברא אותם. ביום ששי בין השמשות, והפרידם לאחר מכן כשחוה נלקחת מצלעו של האדם .

שרשרת החטאים
נאמר על האדם רע מנעוריו ואין הכונה לאדם הראשון בלבד אלא הכונה לכל אדם עלי אדמות. הנה מיד לאחר בריאתם של אדם וחוה והושבתם בגן עדן הפרו דבר האלהים: באכילה מעץ הדעת, והפרו אמונים . אחריהם מופיע על במת האנושות קין בנו של אדם קם ורוצח את אחיו הבל מקנאה. זו מעין התגרות ביצירת האדם על ידי הקב"ה שהוא יוצר והאדם משחית. אחרי זה באה נקמת הדם במזיד (רצח), כשלמך הרג את קין (בשוגג) בהרגו את בנו תובל קין. (סיפור המעשה הוא כך: למך היה סומא = עוור שתובל קין בנו היה מוליכו ולאחר שלמך הרג את קין , נפלט לו חץ שהרג את בנו מוליכו). התורה כבר בשלב זה מבחינה בין הריגה לבין רצח . כבר בשלבים אלה יש תופעת נקמת הדם. וההשחתה שבעקבותיה בא חורבן האנושית במבול. וזה חזר במשך כל הדורות ובתקופתנו לכן אנו מצטטים את דברי שלמה: אין חדש תחת השמש.

סיום המלאכה ביום ששי
אולם הפסוק אומר: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. שואל רבי שמעון האם העבודה נסתיימה ביום השביעי? ענה רבי שמעון ואמר: אמנם נשמעים הדברים כאילו העבודה נסתימה ביום השביעי, אלא שזה אשר שומע האדם מהמקרא, בעוד הכתוב בא ללמדנו כי בעוד הקב"ה יודע עתותיו ויכול לסיים מלאכתו בין השמשות בטרם כניסת השבת, נדרש האדם שאיננו יכול לדייק, לשים סייג לסיום מלאכתו ביום הששי לפני כניסת השבת , כדי שלא יטעה חלילה ויהיה מחלל את השבת. למעשה אחרי שברא אלהים את האדם לא נאמר דבר על בריאה נוספת כלשהי. שנאמר : ויקדש אלהים יום השביעי ויברך אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. בקידוש של ערב שבת אנו מקדימים את "וַיְכֻלּוּ" בהוספת המלים "יום הששי" וזה מצביע על סיום המלאכה של האלהים ביום ששי ולא ביום השביעי, למרות שבהמשך לדברי הקידוש נאמר שוב כי ביום השביעי כִּלָה את מלאכתו כאילו יש מעין סטירה שנאמר: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וכו'.... הרי שהמלאכה הושלמה עד תום יום הששי.

גן עדן של ימי בראשית
ארץ ישראל מצויה בגן עדן בו שָׂם הקב"ה את אדם וחוה, הכיצד : הקב"ה מתאר את הארץ אשר הבטיח לְתִתָּהּ לאברהם ליצחק וליעקב בציון גבולותיה: מצפון , נהר פרת, הנהר הרביעי של גן עדן מדרום, הפישון (הוא הנילוס "נהר מצרים") שהוא הנהר הראשון של גן עדן כך מתוארים גבולותיו של גן עדן: ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים: שם האחד פישון, הוא הסובב את כל ארץ החוילה, אשר שם הזהב. ושם הנהר השני גיחון (במשמעות של נגיחה) הוא הסובב את כל ארץ כוש.ושם הנהר השלישי חדקל (נמצא באשור = עירק משמעות שמו חדות או חריפות)הוא ההולך קדמת אשור. והנהר הרביעי פרת (באשור – עירק שמימיו פרים ורבים). השמות בתורה מלמדים כי הבריאה ודבר השם היו בעברית. כי לכל השמות בתורה יש מובן. בעוד אותם שמות בשפות אחרות אין להם כל מובן, כגון אדם מאדמה. אשה מאיש. שמות הנהרות שנזכרו ושמות אבות האומה: יצחק, יעקב, משה. ואף השם את ישמעאל, והגר,נקראו כך לתאר מצב עובדתי שהיה למשל המלה אמן הנאמרת על ידי הנוצרים והמוסלמים משמעותה אמת ורק בעברית וביטויים אחרים כאלה, מכאן ששפת הַקֹּדֶשׁ - העברית נבראה בטרם נברא העולם.

הַבְּרִיאָה בְּעֵינֵי אָדָם פְלִיאָה וְהַסָּפֵק מְחַלְחֵל מְחֹסֶר יְדִיעָה
הַתְּמִיהָה מַדּוּעַ שִשָׁה יָמִים כְּשֶׁהַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בְמִלִּים
תַּלְמוּד לֹאמַר עָשָׂה לְפִי סֶדֶר לְלַמֵּד אָדָם לִהְיוֹת נִבְדַל מֵעֵדֶר
אַף עַל פִי שֶׁהַיְקוּם וְכֹל הָדָרוֹ בָּרָא אֱלֹהִים בִּדְבָרוֹ וּבְמַאֲמָרוֹ

לָכֵן יֵשׁ לְשַׁבֵחַ ולְפָאֵר וּלְהַלֵּל עַל שֶׁגֶּמָלָנוּ בְטוּבוֹ הַגָּדוֹל הָאֵל
וְנָתַן לָנוּ תְבֶל עִם אוֹצָר בָּלום וּנְתָנָנוּ מוֹשְלִים עַל כֹּל הַיְקוּם
וְהִפְקִידָם בִּידֵי אָדָם לְשָמְרָם וְשָׂם מַלְאָכָיו לְהוֹלִיכֶנוּ לְאוֹרָם
וְהָאָדָם לֹא זָכַר מְנַיִן בָּא הוּא וּמַחֲזִיר עוֹלָמֶנוּ שׁוּב לְתֹהוּ וָבֹהוּ