מהו חוק ההפקעה, מהם נכסי נפקדים ומה יעלה בגורל עמונה? ('הארץ'- שאלות ותשובות)  

06.12.2016 22:55
חיים לוינסון ויותם ברגר

מהו חוק ההפקעה?

החוק בגירסתו המתוקנת והחדשה מפקיע מידי פלסטינים את הבעלות על הקרקעות שלהם עליהן נבנו התנחלויות, "בתום לב" או בעידוד המדינה, ותעביר את הבעלות לידי המדינה. בתמורה יקבלו הפלסטינים קרקע חליפית או פיצוי כספי של 125% שיקבע על ידי שמאי.

החוק ילבין את כל הבנייה הלא חוקית בשטחים?

לא. חלק מהבתים הבנויים על אדמות פרטיות קיבלו בעבר היתרי בניה. באלו שלא קיבלו בעבר היתרים, הפקעת האדמות תוכל להתניע את התהליך התכנוני של הוצאת אישורי הבנייה הרטרואקטיבים כדי להסדיר את הבנייה.

האם חוק ההפקעה הנוכחי יועיל לעמונה?

לא. סעיף 7 שמבטל רטרואקטיבית פסקי דין של בית המשפט העליון הוצא מהחוק בשל התנגדות מפלגת "כולנו". החוק לא מגן על עמונה ולא מגן על תשעת הבתים בעפרה העתידים לההרס בפברואר 2017 ו-10 בתים בנתיב האבות שעתידים לההרס ב-2018.

אז למה נפתלי בנט מוכן לוותר על הסעיף המדובר בחוק ההפקעה?

לטענת בנט חוק ההפקעה לא נועד לפתור רק את עמונה אלא את הבעיה של כל ההתיישבות. לעמונה יימצא פתרון אחר.

האם ההר ישאר צחיח אחרי הפינוי, ולמעשה גם הבעלים לא יוכלו להנות ממנו?

יש דרכים למנוע מהם להנות ממנו אחרי הפינוי (למשל, להוציא צו תפיסה צבאי כדי להגן על עמונה החדשה, במידה ותקום בחלקות הצפוניות), אבל באופן עקרוני הפלסטינים יוכלו לקבל גישה לאדמותיהם, אלא אם המדינה תחליט למנוע זאת מהם. 

איך תראה עמונה אחרי הפינוי?

התוכנית האחרונה של המדינה היתה להעתיק את עמונה לשלוש חלקות - מספר 38, 61 ו-69 - שנמצאות צפונית למאחז, וכולן אמורות להיות מוגדרות "נכסי נפקדים". שתיים מהחלקות האלה צמודות זו לזו, אבל השלישית - מספר 38 - מרוחקת מהן כמה מאות או עשרות מטרים, ויהיה צורך למצוא דרך לחבר ביניהן. עם זאת, הערב מדווחים גורמים במערכת הפוליטית שנוכח התנגדויות של פלסטינים - הטוענים לבעלות על הקרקעות המדוברות - התכנית הזאת נגנזת, ובממשלה עובדים על פתרון אחר.

למה התנגדויות הפלסטינים תוקעות את התוכנית של עמונה צפון?

מתווה נכסי נפקדים מתבסס על כך שהאדמות המדוברות אליהן התכוונו להעתיק את עמונה הן אדמות פרטיות, אבל שבעליהן עזבו את האזור ולכן אפשר להשתמש בהן, תחת שורת מגבלות מסוימת לפרק זמן מסוים. ברגע שפלסטינים טוענים שיש להם חזקה על הקרקע הזאת אי אפשר עוד להגדיר אותה כנכס של נפקדים, ובהתאם אי אפשר להשתמש בה לצורך העתקת המאחז. צריך לזכור, אגב, שבכל מקרה תושבי עמונה הודיעו שהם מתנגדים להעתקה הזאת.

מה החוק מאפשר לעשות בנכסים נטושים?

הנכסים הנטושים אמורים להיות מנוהלים על ידי המינהל האזרחי עד לחזרתו של הנפקד מהארץ אליה ברח. ההלכה המשפטית אומרת שמותר שימוש זמני, כגון השכרת דירות או אדמות חקלאיות. בעבר אסור היה לבנות יישובים ישראלים על אדמות אלו, אך כעת הסכים היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט להקים יישוב על האדמות לשמונה חודשים, המורכב ממבנים ארעיים בלבד.

ומה קורה בתום שמונה חודשים?

בשמונת החודשים האלו המדינה אמורה לבדוק לעומק איפה ישנן עוד חלקות נטושות באזור, ולבדוק אם אפשר להקים עליהן יישוב זמני שיושכר לתקופות קצובות של שלוש שנים בכל פעם.

מה עושים אם הנפקד יחזור?

הנפקדים, יורשיהם, יורשי יורשיהם או יורשי יורשי יורשהים יכולים להגיע בכל רגע נתון ולקבל את הקרקע בחזרה. לכן הבנייה עליה היא ארעית, בכדי שניתן יהיה להחזיר את האדמה לבעליה. אי אפשר להקים ישוב שבכל רגע מישהו יכול לקבל את הקרקע, לכן במפלגת "הבית היהודי" דורשים פירוק שיתוף אוטומטי.

מה זה פירוק שיתוף?

בפירוק שיתוף מפרקים את הבעלויות על חלקה שיש לה כמה בעלים, כך שכל אחד מקבל את חלקו. ב"בית היהודי" דורשים שבכל פעם שיבוא נפקד הוא יקבל את האחוזים היחסיים שלו, מה שלא יאלץ לפנות מתנחלים מהחלקה כולה. מדובר בהליך בעייתי מבחינה משפטית. ראשית מפני שהשימוש באדמות הנפקדים הוא זמני, בעוד שימוש בפירוק שיתוף חותר תחת רעיון הזמניות. בנוסף, בפירוק חלקה אי אפשר לתת לפלסטיני חלק פחות איכותי בחלקה רק כי הוא פלסטיני, לכן הוא יוכל לדרוש את החלק עליו מצוי המבנה. היועץ המשפטי אמור להחזיר תשובה מה עושים במצב כזה.

אם המדינה מנהלת את הרכוש הנטוש, היא לא אמורה להוציא מכרז? למה שתושבי עמונה יקבלו את הקרקע ולא נגיד, פלסטינים מסילוואד?

על פי נהלי הנטושים, ההקצאה אמורה להיות לקרובי משפחה של הנפקד. בפועל זו עוד מסורת משפטית שזוכה להתעלמות על ידי מנדלבליט כדי לרצות את אנשי עמונה.

מה תושבי עמונה רוצים?

תושבי עמונה מתנגדים לחלופה המוצעת בדמות ישוב חדש באזור שבות רחל ומתנגדים לפתרון נכסי הנפקדים כי מדובר רק בשתי חלקות צפופות מאוד. הם דורשים להישאר במקומם. נכון לעכשיו, הם ננטשו על ידי הפוליטיקאים. הזמן יגיד אם יצליחו לרתום אותם, או את הציבור, למאבקם. בעבר הצהירו שהם נכונים עקרונית לעבור לשטח של "נכסי נפקדים", אם אפשר להסדיר זאת כפתרון קבע - אבל נוכח תביעות הבעלות של הפלסטינים על רוב מוחלט מהשטחים סביב עמונה שמעמדם כנכסי נפקדים נבחן, הם חוששים שהדבר יוביל לפינוי נוסף. זהו לא חשש מופרך. התושבים - או לפחות הנהגתם - מתעקשים להישאר על אותה גבעה בכל מחיר. למה ההנהגה הפוליטית לא הכריזה בפניהם שהאלטרנטיבה של שבות רחל - שתכיל הרבה יותר יחידות דיור, ותאפשר לבנות אותן באופן כשר - היא זו שתמומש חרף מחאת התושבים? זו שאלה טובה בתחום הפסיכולוגיה.

מה מה הסיכוי של חוק ההפקעה להיפסל בבג"ץ?

היועץ המשפטי הודיע שלא יגן על החוק. במצב כזה, קשה לדמיין הרכב שופטים שיעקוף אותו מימין ויכשיר את החוק בכל זאת. גם בקואליציה יודעים את זה.

האם החוק יציל 4,000 בתים מהריסה?

הבתים לא עמדו מעולם בסכנה של ממש. הממשלות לדורותיהן נמנעות מאכיפת חוקי התכנון והבנייה בשטחים. ממשלת נתניהו התחייבה בתחילה להכשיר את כל מה שבנוי על אדמות מדינה, ולהרוס את כל מה שעל קרקע פרטית. החלק השני של ההתחייבות הוא פיקטיבי וגם לא נאכף בפועל, לא על ידי ממשלת נתניהו, לא אולמרט, לא ברק ולא שרון. בשורה התחתונה, אחרי עשרות אם לא מאות עתירות שהוגשו על בנייה לא חוקית, נהרס בסך הכל מאחז אחד מיושב במלואו - מגרון.

אז אם חוק ההפקעה נופל, מה יהיה עם ה-4,000 בתים?

הממשלה עומלת על מתווה חלופי, שכולל טריבונלים אזרחיים במודל הקפריסאי שיפצו פלסטינים אשר אדמתם נלקחה על ידי המתנחלים. הם מבקשים עוד לעשות שימוש ב"תקנת השוק", סעיף בצו הצבאי מ-1967 הקובע כי אם מישהו קיבל אדמה מהמדינה ולאחר מכן התברר שזו אדמה פרטית, הבעלים המקוריים יפוצו. היועץ המשפטי לא נלהב לעשות שימוש בסעיף זה, היות ומבחינת החוק הבינלאומי מדובר בהפקעת רכוש של תושבים מוגנים לטובת אוכלוסייה של המעצמה הכובשת. ישנם עוד אלמנטים במתווה, שלא ידועים ל"הארץ".

אז המתווה החלופי יגן על 4,000 הבתים?

בעקרון כן, אבל כאמור, ממילא איש לא התכוון להרוס אותם.
ארגוני השמאל באמת עתרו כדי להרוס את עמונה, למרות שבכלל אין בעלים?
זו טענה מקובלת ושקרית. העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין של ארגון השמאל "יש דין", אך על ידי שבעה עותרים פלסטינים שטוענים לבעלות על האדמות, לצד ראש מועצת הכפר סילוואד הסמוך למאחז.

והם באמת הבעלים?

העותרים צירפו לעתירה לבג"ץ מסמכים שמוכיחים לכאורה את בעלותם. המרשם הרשמי שקובע מי הם בעליו החוקיים של כל חלקת אדמה בגדה חסוי, ולכן קשה מאוד לאמת זאת. הם מספרים שחלקם הם הבעלים הרשומים של החלקות, בעוד אחרים הם יורשיהם החוקיים של בעלים רשומים שמתו, ומציגים מסמכים שמוכיחים זאת. כך או כך, אין שום ספק שהאדמות עליהן נבנה המאחז הן אדמות פרטיות של פלסטינים, על פי הדין הנהוג בגדה לפיו שטח נקבע כשטח פרטי באמצעות בחינת עיבודו לאורך השנים.