אם יוסיף להתעקש, טראמפ עוד יגבר על מערכת המשפט  

בתחילת שנת 1801, שעות ספורת לפני תום כהונתו, הנשיא האמריקאי השני ג׳ון אדאמס ביצע מחטף נועז ומינה עשרות ממקורביו לתפקידי שופט. יריבו ומחליפו, תומאס ג׳פרסון, רתח מזעם: הוא הורה למזכיר המדינה שלו, ג׳יימס מדיסון, שלא להוציא את המינויים אל הפועל. אחד הנפגעים, עסקן מפלגתי מקורב לאדאמס ואיש עסקים עשיר בשם וויליאם מארבורי, עתר לבית המשפט העליון כנגד ממשל ג׳פרסון הנכנס, אבל עתירתו נדחתה. תוך כדי דחייתה, נשיא בית המשפט העליון ג׳ון מרשל כתב את אחד מפסקי הדין הנועזים והחשובים בהיסטוריה המודרנית שבו הניח את היסודות לביקורת שיפוטית על פעולות הממשל ועל חקיקת הקונגרס. לפני אהרון ברק והאקטיביזם השיפוטי היה ג׳ון מרשל והמהפך החוקתי.

ספק רב אם טראמפ שמע על אותו פסק דין, מארבורי נגד מדיסון, שנלמד בשנה א׳ בכל בתי הספר למשפטים, וגם לא על הברון הצרפתי מונטסקייה, שטבע את עיקרון הפרדת הרשויות, אבל כשישמע עליהם בוודאי יצייץ על כך שהם לוזרים. הם ויורשיהם הם אלה שסללו את הדרך לשופט הפדרלי ג׳יימס רוברט מסיאטל להשעות בסוף השבוע את ההגבלות שהטיל טראמפ על הגירת מוסלמים לארה"ב.

בית משפט פדרלי לערעורים הוסיף אתמול חטא על פשע, מבחינתו של טראמפ, כשדחה את הערעור של משרד המשפטים והותיר על כנו את צו המניעה הזמני של רוברט עד ליום שלישי בבוקר, שעון ישראל, לכל המוקדם. טראמפ, על פי כל הסימנים, יוצא מדעתו מרוב זעם, אולי כי רק עכשיו גילה שלבית משפט יש בכלל סמכות להחציף פנים ולשים מכשול בדרכו.

טראמפ הגיב בסגנונו המשתלח האופייני וגינה את ״פסק הדין המגוחך והנורא״ שהוציא ״השופט לכאורה״ שיגרום לכניסתם של ״הרבה אנשים רעים ומסוכנים״ ויסכן את ביטחונה הלאומי של ארה"ב. למרות בורותו, יש לטראמפ אילן גבוה להיתלות בו: גם ג׳פרסון לא אהב את פסיקתו של מרשל וגינה את קביעתו שבית המשפט העליון הוא הבורר הסופי בכל הקשור לפרשנות החוקה האמריקאית, שמכוחה מבטל בית המשפט חוקים של הקונגרס. במתקפה שחברי הבית היהודי ועמיתיהם המתנחלים היו מאמצים היום בשתי ידיים, ג׳פרסון קבע לפני 200 שנה שמשמעות עתירת מארבורי נגד מדיסון היא שארה"ב תישלט על ידי "עריצות של אוליגרכיה, שחבריה אינם נבחרים על ידי הציבור ומכהנים לכל חייהם".

כך שאת המאבק המתפתח בין טראמפ לבית המשפט צריך לבחון בשלושה מישורים נפרדים. הראשון, כריב סמכויות קלאסי בין הרשויות בארה"ב, שידע עליות ומורדות בתקופות שונות וימיו כימי הרפובליקה עצמה. השני, כמו בישראל של בנימין נתניהו, כסממן נוסף ומדאיג לנטיותיו הסמכותניות והאנטי־דמוקרטיות של הנשיא. והשלישי, כזירה נוספת שבה מזגו חם והאימפולסיבי של טראמפ חסר הרסן עתיד לקבוע את הטון. אם הדברים לא יסתדרו כפי שטראמפ רוצה, הוא הרי מסוגל להפוך עימות לפיצוץ, חילוקי דעות לסקנדל ומאבק תיאורטי לריב אישי מר. כמי שלא מסוגל לקבל ולו עלבון קל שבקלים בלי להגיב במתקפת מחץ נגדית וקטלנית, העמידה של מערכת המשפט על סמכויותיה החוקתיות עלולה להוציא מטראמפ את הרע והדוחה ביותר.

ההתערבות של השופטים עדיין רחוקה מלהיות סופית, כמובן, שכן לעת עתה מדובר רק בצו מניעה זמני שיכול להתהפך בדיון שיתקיים מחר או בערעורים שיוגשו לפני כן או אחרי כן לבית המשפט העליון. למרות זאת, החלטת השופט רוברט העניקה זריקת עידוד לשמאל בארה"ב ולתנועת ה״רזיסטנס״ שיוצאת מדי יום לרחובות. היא יצרה תחושה שהם אינם לבד וחוללה תקווה שיש עדיין סיכוי לעצור או לפחות להאט את מחול השדים המטורף שטראמפ מחולל מאז שנכנס לתפקידו.

מצד שני, מניסיוננו אנו יודעים שהעברת הסוגיה לידי בתי המשפט עלולה גם לרוקן את מצברי האנרגיה שצברו מתנגדי טראמפ עד כה ולהפוך את המאבק נגד הנשיא הפזיז למשפטי בלבד. כך קרה הרי בישראל במשך השנים, כפי שאפשר להיווכח גם בחקירות ראש הממשלה וגם בהרחבת ההתיישבות בשטחים: המשפטיזיציה של התהליכים הפוליטיים מעקרת את השיפוט הערכי והמאבק הציבורי ומטילה את כובד המשקל לתיקון עיוותים ועוולות על כתפיהם, הצרות לצערנו, של השופטים.

המאבק החדש על צווי ההגירה משליך גם על ההתמודדות על אישור מינויו של ניל גורסץ׳, מועמדו השמרני של טראמפ לבית המשפט העליון. הוא יתבקש להגיב על אמירתו של טראמפ נגד ״השופט לכאורה״ ויתקשה שלא להרחיק עצמו מפטרונו בבית הלבן. תגובתו של טראמפ להחלטות השיפוטיות נגדו גם תגביר את הלחץ על הדמוקרטים לעשות ככל יכולתם כדי לסכל את המינוי, שישנה את כיוון פסיקותיו של בית המשפט העליון, וגם על רפובליקאים מתונים שבוחריהם אינם מרוצים מפעלתנותו הרדיקלית של הנשיא החדש.

גם אמירתו של טראמפ בראיון לרשת פוקס שגזרה גזירה שווה בין ארה"ב לרוסיה - כי שתיהן מדינות ״רוצחות״ - מקשה על חייהם של רפובליקאים שפויים. אפילו מנהיג הרוב בסנאט, מיטש מקונל, שמשתדל בדרך כלל שלא להיקלע לשדה הראייה של טראמפ, חש אתמול שאין לו ברירה אלא להצטרף לרפובליקאים אחרים שהביעו בפומבי את הסתייגותם, הרפה אמנם, מדברי הבלע של נשיאם נגד ארצם. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו ברק אובמה וכו׳.

אבל לצד הניצחונות הזמניים והזעירים של מתנגדיו, אין לשכוח שטראמפ הוא הנשיא, על מלוא השפעתו ועם כל סמכויותיו האדירות. לא רק שאין לסמוך על התנגדות ממשית של הרפובליקאים, הסובלים מ"כדאיזם" כרוני וממורך לב חסר מרפא כמו עמיתיהם בכנסת ישראל, הם גם ימשיכו לעבור לסדר היום על משוגותיו של טראמפ כל עוד הוא ממלא את יעדיהם האידאולוגיים העיקריים - הורדת מסים, ביטול רגולציה, הערמת קשיים על ביצוע הפלות, מאבק באיסלאם, עימות עם איראן, תמיכה בישראל ועוד. גם השופטים הם רק משענת קנה רצוץ, בסופו של דבר.

גם אם יתמידו בסירובם לאשר את הצעדים נגד ההגירה במתכונתם הנוכחית, עם תיקון קטן פה ושיוף קטן שם, יועציו של טראמפ יגיעו לנוסח שיפייס את השופטים ויאפשר לו להמשיך בשינוי דמותה של ארה"ב. גם את זה אנחנו מכירים כבר. טראמפ בוודאי איננו מודע לביטוי השגור אצלנו במקרים כאלה, אבל מעריציו החדשים בימין בישראל יוכלו ללמד אותו בהזדמנות ראשונה: הכלבים נובחים, והשיירה עוברת.

חמי שלו, עיתון המדינה -"הארץ"